כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אנחנו התחברנו

חברות אמיתית (מתאים בהחלט למבוגרים! )

ערב. היא עמדה ליד החומה מלאת הנרקיסים. היא הביטה על גבי ההולכים והשבים, ורק חיכתה לרגע בו כולם ילכו ולא יגלו אותה. היא הייתה אמורה להיות מסתורית. היא לא לבשה גלימות, היא שנאה גלימות שמסתירות בני אדם, היא לבשה שמלה ארוכה שחורה וכובע צמר עבה ושחור כלילה אפל. היא לא הייתה נראית מפחידה, היא אפילו לא הייתה נראית קיימת. היא רק חיכתה להיות לבד. היא חיכתה ללילה, שאז אף אחד לא יראה אותה, אך עכשיו רק שעת ערב מוקדמת. הייתה מישהי, שהייתה בול ההפך ממנה, שמה היה לוסיה. לוסיה היא נערה מתבגרת, כמו כל הנערות המתבגרות- כמעט.

אחה"צ באותו יום...
נלי, אמילי, מנור ולוסיה יצאו לטייל בסימטאת השוק.
"אני לא מבינה אותך, לוסיה... מה כזה מיוחד בשוק הזה?" שאלה נלי.
"זה שוק כזה... עלוב!" אמילי לא התחברה אל עיצוב החנויות, ואל סוגי הדוכנים.
"אבל תראו את האנשים... הם כל כך אופטימים ומחויכים!" לוסיה אמרה.
"האנשים האלה מתלבשים מוזר." אמרה מנור בזלזול.
"פעם אחרונה שאנחנו באות לפה... אני ממש רעבה והאוכל כאן מריח נורא." נלי התעצבנה.
"האוכל מריח מצוין לדעתי." לוסיה חייכה חיוך קטן.
"מה טעים בקוסקוס עם קציצה יבשה? אנחנו במאה ה-21..." אמילי פרצה בצחוק, וכל הבנות אחריה.
חוץ מילדה אחת- שממש לא צחקה, אפילו נעלבה. לוסיה.

לוסיה היא ילדה בת 16, ילדה מתבגרת, שאוהבת ללכת לשוק שהיא והחברות שלה הלכו אליו. היא לא אוהבת להיות בטלפון, איו לה אפליקציות מיוחדות חוץ מאפליקציית שליחת הודעות ואפליקציית צלצול טלפון. היא לא כמו כל ילדי כיתתה- מכורים לטלפון, אוהבים להראות "קולים", להתנהג בצורה "קולית", ולדבר בשפה "קולית".
ללוסיה לא ממש אכפת מכל זה. לא אכפת לה מהנעליים הלבנות והגבוהות שכולם באים איתן, לא אכפת לה מג'ינס עם קרעים, לא אכפת לה מכובעים הפוכים, ובעיקר מאיפור וממסטיקים בפה.
ללוסיה יש רק שלוש חברות. מנור, נלי, ואמילי. הן בנות כמו כל ילדי כיתתה, מנסות להיות כמו כולם.
אבל לוסיה מתעלמת מהעובדה הזו, למרות שהיא לא אוהבת את ההתנהגות שלהן. למה היא חברה שלהן? - כי אין לה חברים אחרים חוץ מהן. היא ניסתה "לאהוב אותן" כפי שהן.

"אולי נלך למסעדה רגילה?" שאלה מנור.
"מה זאת אומרת 'רגילה'? " התעניינה לוסיה.
"לא כאן בשוק, משהו אחר, גדול ומרווח יותר, וכמובן טעים יותר..." מנור אמרה בזלזול.
"אני ממש לא מבינה אתכן, יש כאן מסעדות ממש טובות! למה אנחנו צריכות ללכת רחוק כל כך ולא לאכול כאן? בואו קצת נצא מהאווירה, ולא נלך כל פעם לאכול במסעדת בשר מוגזמת כשכול הסועדים מצלמים מה הם אוכלים!" לוסיה אמרה.
"אני ממש נגד." אמרה אמילי, למרות הדבר החשוב שאמילי אמרה. "אני רוצה ללכת לאכול במסעדת בשר, לא כאן!" וכבר יכלו לשמוע את בטנה מקרקרת.
"אני איתך." נלי הוסיפה. "ממש מסריח כאן."
"אני לא מתלהבת מהשוק הזה גם ככה. חבל שפשוט לא נשארנו בבית וראינו סרט עם פופקורן וברד, במקום להיות בחום הזה ובאי נעימות פה!" מנור כבר התחילה לצעוד לכיוון מסעדה אחרת. לוסיה היססה אם כדאי לה להישאר בשוק ולאכול לבד, אבל בחרה ללכת עם החברות שלה, כי היא לא אהבה להיות לבד. אבל כדי לא לזלזל במקום האהוב עליה- היא לקחה כריך טעים מאחד הדוכנים, ולאכול את שאר האוכל במסעדה.

בדרך למסעדה, היא ראתה שהבנות לא ממש מתייחסות אליה, ואף מנסות להתחמק ממנה.
"כבר כמעט לילה." אמרה. "אני רוצה לאכול וללכת הביתה!"
"בסדר, קצת סבלנות." נלי אמרה.
"קצת סבלנות? למה לאכול בלילה? אוכלים בערב, ואנחנו הולכות המון זמן! למה פשוט לא לקחנו מונית?" שאלה לוסיה.
"אני גם רעבה, אבל אני מחכה בסבלנות!" אך היה נראה שאמילי כבר שכחה מהתיאבון העז שלה.
לוסיה התייאשה. ממש התייאשה. לבנות היה מרץ, לעומתה.

אך לפתע...
היא ראתה אישה לבושת שחורים כולה. האישה הרכינה את ראשה והביטה בקרקע.
"איזו מוזרה!" אמרה נלי.
האישה נהייתה עצבנית.
"אוי ואבוי!" צחקו מנור ואמילי.
האישה מלמלה לעצמה דברים, והיה נראה שגם זרקה קללות גסות באוויר.
לוסיה הרגישה משהו מוזר כלפי האישה.

"טוב, המסעדה 5 דקות מפה, נאכל ונלך הביתה." מנור ציינה, והשלוש המשיכו.
"חכו רגע..." נלי אמרה, "לוסיה? את אמרת שאת רעבה, אל תעכבי אותנו!"
"אני... לא רעבה."
"את באמצע שום מקום! מה את רוצה לעשות פה לבדך?!" מנור התחרפנה.
"אני לא לבד."
"את כן!" אמילי נזכרה ברעב שלה: "טוב, נמאס לי, אני ממשיכה. שתתבודד כאן לבדה עם האוויר ועם אישה מוזרה." את התיוג על האישה היא לחשה. האישה בכל זאת שמעה, אך בחרה להתעלם.
הבנות הלכו.

הלילה הגיע. איש לא עבר ליד החומה. האישה התבודדה עם עצמה, ולוסיה עמדה מולה.
לפתע, האישה נעצה מבט בלוסיה. שתיהן בהו אחת בשנייה.
"נערתי," האישה אמרה במסתוריות, כי היא עצמה מסתורית. "מה את עושה כאן לבדך בקור לילה זה?"
"אני... אני..." לוסיה פחדה לומר שהאישה כאילו משכה אותה לכיוונה. היא הרגישה משהו תואם לה.
"אני מבינה. את לא חייבת לענות."
"מה את מבינה?"
"עכשיו אני עוד יותר מבינה." האישה צחקה, "את יודעת את התשובה אך לא רוצה לומר. אל תאמרי לי מה התשובה, לא אלחץ עלייך."
לוסיה החלה לפחד.
"בכל מקרה, מסוכן לך להיות פה בלילה לבדך. החברות שלך צדקו." האישה אמרה.
"אני לא לבד." אמרה לוסיה. היא התעצבנה מהאמירה הזו.
"סליחה שעצבנתי אותך. את מרגישה מוגנת פה איתי?" האישה ממש ידעה את הרגשות של לוסיה. היא עוד יותר ידעה, מהעובדה שלוסיה לא ענתה לה.

"אין לך מה להרגיש מוגנת. אני סתם אישה חסרת נשמה שרוצה להיות בלילה לבד. הדבר האחרון שאני, זה מוגנת. אני לא מוגנת בכלל. אני מסוכנת. תתרחקי ממני. את לא רוצה להיות עם אישה כמוני." אמרה האישה.
"אז למה פנית אליי בהתחלה?" שאלה לוסיה.
"רק כדי שתדעי בסוף, שאני לא מוגנת. זוכרת את השאלות ששאלתי אותך? הן רטוריות. מההתחלה ידעתי מי את בדיוק. את גם ידעת מההתחלה מי אני בדיוק." האישה אמרה ללוסיה. "עכשיו זו לא שאלה רטורית: את יודעת שאני מסתורית, נכון?"
"נכון." אמרה לוסיה. "בגלל זה נמשכתי אלייך מההתחלה."
"כל הכבוד שאת בגישה כמו שלי, מדברת בפתיחות. מניסיון שלי: לפעמים אתה יכול להתחבר לבן אדם מהשנייה הראשונה שאתה רואה אותו. אנחנו התחברנו, נערתי הסקרנית."
"אני באמת סקרנית!" התלהבה לוסיה.
"בדיוק."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליבי ברגר עקוב אחר ליבי
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
סיפורים אחרונים
התמכרות?
התמכרות?
מאת: Shov .
אהבה ראשונה ואולי גם אחרונה
אהבה ראשונה ואולי גם אחרונה
מאת: לזכור להודות ןלבקש מחילה
לרגע היית כל עולמי
לרגע היית כל עולמי
מאת: Naor Shloosh
אביטל וגבריאל
אביטל וגבריאל
מאת: אביטל סיאנע
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D