כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

היה בן אדם אחד שסיפרתי לו הכל

והשאיר אותי בלי כלום לספר.

היה בן אדם אחד שסיפרתי לו הכל.
לפני כמעט ארבע שנים, עוד לפני שקיבלתי מחזור.
לפני שעשיתי עגיל באף ולפני שצבעתי שיער,
לפני שעברתי ארבעה בתי ספר שונים ולפני שברחתי מבגרויות כדי להתבודד על איזה הר.
היה בן אדם, רק אחד, שפגש את השדים שבי, שגילה את הסודות,
שידע מי מופיע לי בסיוטים בלילות.
שידע מאיפה באמת קיבלתי את הצלקת הארוכה על הלחי,
שהיה שם בשבילי כשהייתי על סף דמעות מצחוק ועל הסף מבכי.
הוא לא היה היחיד שידע שאני ואבא לא מסתדרים, כולם ידעו שכל הזמן רק רציתי לצאת ולברוח ממריבות,
אבל הוא היה היחיד שידע שאני והוא בחיים לא נסתדר רק בגלל שהנפשות שלנו כל כך דומות.
הוא ידע למה הייתי מפרקת בקבוקים כשילדה בת שש עשרה אמורה לחשוב שואן גוך הוא בכלל צייר.
הוא ידע שהפעם ההיא שלקחתי שמונה ריטלין במכה, לא הייתה בשביל לספר לחברים איזה מגניב זה להיות מסומם.

אז הוא ידע הכל, האמת היא שאפילו לא ניסיתי להסתיר.
הוא ידע כי הוא היה היחיד שגרם ללב שלי פעימה להחסיר,
גרם לי להרגיש דברים שעד היום אני לא מצליחה להסביר.

ועד שגיליתי שהבן אדם היחיד שסיפרתי לו הכל הכיר אותי דרך התערבות שטותית של ילדים,
עד שגיליתי שמיד אחרי שסיפרתי לו על השתייה ועל הסיוטים ועל ההורים, מיד אחרי הוא רץ לצחוק על זה עם החברים,
עד שגיליתי שהייתי חתיכת בדיחה מהלכת והכל היה חתיכת טעות גדולה -
היה מאוחר מדי ומאז הפכתי להיות אותה אני, רק קצת שונה,
אני שלא מוכנה להראות שום חולשה.
הגעתי למסקנה - אנשים לא ידרכו עלייך, לא ירמסו ולא ישפילו, אם רק תשני את הגישה.
ומה בת 16 יודעת על גישות ועל אנשים?
הגישה שלי הייתה שבמקום שיצחקו עליי, אני אצחק על אחרים.
הגישה שלי אומרת שאסור לקחת שום דבר ברצינות,
שם המשחק מהיום הוא: ציניות.
הגישה אומרת שאפשר להיקשר אבל רק קצת, בקטנה,
שאסור שאף אחד ידע דברים אישיים כדי שלא השתמש בהם נגדי, עם או בלי כוונה.

ומאז? מאז יש לי הרבה "חברים". ממעלות, מירושלים, ואפילו מפרדס חנה.
מאז אני לא יכולה להחזיק בקשר יותר משבוע. לא עם זרים ולא עם החברה הכי טובה מכיתה א' - דנה.
מאז אני לא יכולה לסיים שום דבר. לא סדרה ולא בגרויות.
לא את כל האוכל מהצלחת. חודשים החלפתי עבודות.
זה שטותי אני יודעת אבל מאז אני גם לא נותנת לקומקום להגיע לנקודת רתיחה, איך שיוצאים האדים - מכבה.
הגישה אומרת שבסוף אתה תמיד נדפק.
כשיודעים עליך עד הסוף, בסופו של דבר כל מה שאתה ידעת על עצמך - נמחק.
ועד הסוף, בינתיים, אני 20% מהבן אדם שפעם הייתי, אולי אפילו קרובה יותר לאפס בקטע של הרגשה,
בלי ייסורי מצפון ובלי היכולת להרגיש שיצאתי רעה. חלום של כל אישה?
הגישה הובילה אותי למן חשיבה מעוותת שאף אחד לא ימצא סיפוק בלצחוק עליי,
אף אחד לא יהפוך אותי לבדיחה ואף אחד לא יחשוב לעשות עליי איזו התערבות מסעירה.
אף אחד לא צוחק על דמות ריקה שמלאה בכלום ובאוויר, על דמות אטומה ולא שקופה כמו שהייתה, כמו הים ביום בהיר.

פעם היה בן אדם אחד שסיפרתי לו הכל.
והשאיר אותי בלי כלום לספר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סתם כותבת עקוב אחר סתם
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
האחת והיחידה ..
האחת והיחידה ..
מהמם.
שיקפת בצורה מדהימה איך דברים מהילדות מובילים אותנו במהלך כל החיים
הגב
דווח
1 אהבתי
מאי הקטנה -
מאי הקטנה -
ריגשת אותי במשפט האחרון יותר מהכל..נשיקות
הגב
דווח
1 אהבתי
The Only One
The Only One
כואב ממש
כתבת את זה הכי חזק שיש
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
סתם כותבת
היי אח גדול, רציתי לאחל לך בהצלחה.
היי אח גדול, רציתי לאחל לך בהצלחה.
מאת: סתם כותבת
אל תפספס את החיים
אל תפספס את החיים
מאת: סתם כותבת
האדם מתכנן והאלוהים צוחק.
האדם מתכנן והאלוהים צוחק.
מאת: סתם כותבת
נשברת מהר מדי
נשברת מהר מדי
מאת: סתם כותבת
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
בגיל 26 נשבר לך הלב
בגיל 26 נשבר לך הלב
מאת: Koko R
אז למה הדמעות?
אז למה הדמעות?
מאת: חיים רק פעם אחת
כאילו הלב שלי נקרע
כאילו הלב שלי נקרע
מאת: חיים רק פעם אחת
אני מצטער אחי
אני מצטער אחי
מאת: Dear Alice