כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

ארון המעילים

סיפור קצר

את השקט שהיה אמור להיות באותה שעת בוקר מוקדמת, קטעו דפיקות חזקות בדלת.
הדפיקות השתלבו באופן מסוים עם החלום שחלמתי, למרות שהייתי כבר חצי ער.
נאנחתי, ועצמתי את עיני בחוזקה. מנסה לגרום לחלום לחזור. זה כמעט עבד.
ואז נשמעו שוב דפיקות. חזקות יותר, וחסרות סבלנות יותר מבפעם הראשונה.

התיישבתי על המיטה, ולבשתי את החולצה שהייתה זרוקה על הרצפה. העיניים שלי היו עדיין חצי עצומות.
יש סיכוי לא רע שלבשתי את החולצה הפוך.

החולצה הייתה כמעט ארוכה מספיק בשביל לכסות את העובדה שלא לבשתי מכנסיים.
כמעט.
אבל לא חשבתי על זה יותר מידי. מי שדופק בדלת בשעה כזאת, זו הבעיה שלו אם הוא ירגיש לא בנוח שאני לובש רק בוקסר וחולצה.

לפני שפתחתי את הדלת, שמתי לב שארון המעילים היה חצי פתוח.
מי שזה לא יהיה שם בדלת, לא רציתי שהוא יגלה את מה שאני מחביא שם בארון המעילים.
סגרתי את הארון לגמרי.
וניגשתי לפתוח את הדלת.

כשפתחתי את הדלת, התברר שלסגור את ארון המעילים היה צעד נכון בהחלט.
מאחורי הדלת עמד שוטר.

הוא היה גבוה, חסון, מגולח, ושזוף. ככל הנראה בשנות החמישים לחייו.
"בוקר טוב." הוא אמר בקול סמכותי.
"בוקר ט- אממ... אני מצטער שאני לבוש ככה. פשוט הרגע קמתי וא-"
"זה בסדר." הוא קטע אותי. אני יכול להכנס?"
"בטח." אמרתי.
לא שיש לי ברירה אחרת. חשבתי.

"קפה? תה?" שאלתי.
"קפה. בלי סוכר." הוא אמר.
משום מה, לא חשבתי שהוא יענה תשובה אחרת.

"אני יכול לדעת למה אתה כאן?" שאלתי, בעודי מוזג מים רותחים לתוך כוס זכוכית קטנה.
"קיבלתי דיווחים על מקרה לא רשום של התאהבות." הוא אמר.
הנחתי את כוס הזכוכית על השיש.
"באמת?" שאלתי. "ומה... מה בדיוק אתם רוצים ממני?"
"המקורות שלנו מצביעים על כך שההתאהבות מגיעה מהרחוב שלך. אנחנו חוקרים את כל הדיירים. זה נורמאלי לגמרי, אין לך מה לדאוג."
"אוקיי." הוספתי שתי כפות סוכר לתה שלי, וניגשתי לשולחן. ביד ימין כוס התה שלי, ביד שמאל כוס הקפה של השוטר.
השוטר לגם באיטיות מהקפה שלו. אחרי כמה שניות של שקט הוא שאל "על מה חלמת הלילה, אדוני?"
זקפתי את גבותי למשמע השאלה. "אתה לא מתכוון לשאול אותי קודם כל מיני שאלות יבשות? כמו מי אני? איך קוראים לי? מתי נולדתי?"
"הפרטים האלה לא רלוונטים לחקירה. שאלות יבשות לא יכולות להועיל בנושא כזה".
הסמקתי. "אני לא זוכר בדיוק על מה חלמתי."
זה היה שקר.
"אני אשמח אם תנסה בכל זאת להזכר."
הנהנתי.
השוטר לקח עוד לגימה מהקפה, ארוכה יותר.
אני לא נגעתי בתה שלי. הרגשתי לא בנוח, כאילו זה אני שנכנסתי לבית שלו.

"יצא לך פעם להתאהב?" השוטר שאל.
"לא. כמובן שלא." אמרתי. "לא משהו אמיתי, בכל אופן."
השוטר הביט לתוך עיני. ידעתי שהוא חושד בי.
פזלתי לרגע, ממש מבט חטוף, לכיוון ארון המעילים.
השוטר קלט את זה.
הוא לקח עוד לגימה איטית מהקפה.
שמעתי את דפיקות הלב שלי מגבירות את הקצב. קיוותי שהשוטר לא שומע אותן.
השוטר הניח את הכוס על השולחן.
"יש משהו בארון המעילים, אדוני?"
לא עניתי.
הלב שלי דפק כל כך חזק, שנדמה ששמעו אותו אפילו במורד הרחוב.
השוטר קם.
הוא התקדם באיטיות לכיוון ארון המעילים.
ידעתי שהוא הולך לפתוח אותו, ואז הוא יגלה הכל. הלך עליי.
הוא פתח את הארון.
על המדף העליון, היה מונח לב אנושי, אדום, זוהר. פועם במהירות.
"זה הלב שלך, אדוני?" הוא שאל.
הנהנתי בבושה.
הוא הושיט את היד לכיוון הלב שלי, והרים אותו.
התכווצתי.
הלב שלי דפק חזק יותר ויותר.
"אני מבקש ממך להרגיע את הפעימות אדוני. תקח נשימה עמוקה."
הנהנתי, ולקחתי נשימה עמוקה. הלב שלי נרגע קצת. ממש קצת.
השוטר התיישב שוב, והניח את הלב שלי על השולחן.
השוטר לקח לגימה נוספת, הפעם קצרה יחסית, מהקפה שלו.
התה שלי ככל הנראה כבר היה קר.
"תקשיב" השוטר הזדקף, והביט בי במבט רציני. "התאהבות לא רשומה תגרור תגובה לא נעימה. אבל אתה בן אדם נחמד, ואני לא רוצה שנגיע למקום הזה."
הנהנתי בהסכמה.
"אני רוצה לעזור לך לרשום את ההתאהבות." הוא הביט בלב שלי, בלב הזוהר והפועם שהיה מונח על השולחן. "איפה הלב השני? הלב שלה?"
לא עניתי.
הוא הביט בי וזקף את גבותיו.
"או שלו. אני לא שופט." הוא חייך.
"אני... זה שלה. זאת היא." אמרתי.
"אוקיי." הוא צמצם את עיניו, מחכה לתשובה.
"זאת היא." אמרתי. "והלוואי שהייתי יודע איפה הלב שלה."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אורי אוחיון עקוב אחר אורי
שמור סיפור
ספרים מאת אורי אוחיון אורי אוחיון
גג פתחתי את זה בטעות XD
מישהו מוכן להסביר לי איך לעזאזל אני מוחק את זה?
הגיחרלגח
גלרללרל
חרחרחרח
חרחרחר
חרחרחר
חרחרח
חרחרחרחלרחאחאח
לפרטים נוספים
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אורי אוחיון
אתה הולך ברחוב
אתה הולך ברחוב
מאת: אורי אוחיון
אני רוצה לחלום
אני רוצה לחלום
מאת: אורי אוחיון
הטרמפיאדה
הטרמפיאדה
מאת: אורי אוחיון
רגע לפני שהאנושות תושמד
רגע לפני שהאנושות תושמד
מאת: אורי אוחיון
פשע
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
מאת: Avishai Hai
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
מאת: C Y
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
מאת: שירה כהן
סיפורים אחרונים
להתאהב במפורסם
להתאהב במפורסם
מאת: דניאל .
אהבת חייו
אהבת חייו
מאת: secret charm
צו שמונה
צו שמונה
מאת: סויר .
בסוף נפגשנו פרק 13
בסוף נפגשנו פרק 13
מאת: יעל יעלי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema