כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

"ילדה"

תהנו :)

הכל התחיל בקיץ 2005. זה היה ביום שבת. עוד כולם ישנו. ואני הבנתי שזה היום האחרון שלי שאראה יום שבת יפהפייה כל כך. כולם רוקדים, צוהלים, שהזריחה של יום שבת קמה. חייתי בכפר. ותמיד אנחנו מתחלקים לזוגות ורוקדים ריקודי עם. אני מאוד אהבתי את כל הדברים שעושים בכפר שלי. עבודות בחווה, בחקלאות... ועכשיו אני צריכה לעבור לעיר. כלומר, בדגש- לעיר. העיר הכי מכוערת בעולם. העיר שאנשים עסוקים גרים בו. ולא אראה כמעט את ההורים שלי. אתם קולטים? הם יהיו כל היום בעבודה, ולפעמים יצטרכו ללון בבית מלון.

אתם קולטים? ישבתי עם החברה שלי אחרי ריקודי העם באחד הספסלים. הוריי ארזו את המזוודות.
"את לא הולכת לעזור להם?" שאלה מרינדה, החברה שלי.
"להם? עזרה? הם מסתדרים, אני חושבת." אמרתי.
"אני מבינה שאת בריב איתם בגלל הבשורה, אבל הם ההורים שלך." אמרה מרינדה.
"וואו... תכף אצטרך לשים להם כתר על הראש." גיחכתי.
"זה לא מצחיק..." מרינדה אמרה.
"נכון, גם אותי זה לא מצחיק... שאת לא תראי אותי יותר." נזלה לי דמעה.
"נו די, אל תשלבי בין צחוק על חשבון ההורים שלך לבין דבר עצוב שקשור לשתינו." מרינדה אמרה במבט כועס, אך בסף הוא היה מלא בחמלה ועצב.
"אבל מרינדה... כל האנשים הם כאלה מתנשאים בעיר. זה לא באמת מעניין אותם החיים והרגשות שלהם." אמרתי.
מרינדה השעינה את ראשה על כתפי. "אח... עוד נתגעגע לחילוקי הדעות האלה."
היא הסתכלה עליי במבט מחייך, ואני מיד צחקתי ואמרתי: "מי אוהב אותך יותר ממני?"
ואז שתינו התפקענו מצחוק.

"שלום מרינדה." לפתע צצה אמא שלי. "נוסעים." היא פנתה אליי.
קמתי מהספסל, וחיבקתי את מרינדה, תוך כדי בכי עז.
"ביי, חברה שלי. ניפגש." אמרתי לה וחונקות הדמעות בי.
"ביי..." מרינדה חייכה.
עליתי למכונית, והסתכלתי על כל חלקי הכפר שנעלמים לי.
מרינדה שלחה לי בווטסאפ:

היי, תראי איזו תמונה מצחיקה!
תמונה של פנדה :) חחח

את/ה: חחח אנחנו נפרדנו רק מלפני דקה ואת כבר שולחת לי תמונה?

מרינדה החברה הכי טובה בעולם! : חחח... מתי ניפגש?

את/ה: מקווה שבקרוב...

מרינדה החברה הכי טובה בעולם! : גם אני :) אני כבר מתגעגעת. לא יודעת אם לצחוק מזה או לבכות מזה.

את/ה: אוי, מרינדה. ומה יקרה בעוד חצי שנה?

מרינדה החברה הכי טובה בעולם: נשמור על קשר, לא לדאוג... תוכלי לבוא לבקר באחת השבתות כשיהיו ריקודי עם.

את/ה: נראה לך שאספיק? אני בחיים לא אוכל בשבתות... בשבתות, ההורים שלי יהיו כל יום בבית מלון... הם אומרים שבשבת יש להם יותר זמן ושהם ירצו שקט. והמכונית אצלם... ואין לי רישיון... ואני לא יכולה לנסוע ברכבת כי אני לא מספיק גדולה כפי שהם מרמזים... בית מלון זו הסיסמה :)

מרינדה החברה הכי טובה בעולם: את רצינית? אז... לא אראה אותך בשבתות יותר... ?

את/ה: כן...

מרינדה החברה הכי טובה בעולם: אוף... :( טוב אני צריכה לנתק, ביי.

את/ה: רגע, מרינדה,
(... )
מרינדה?
את כאן?
(... )
מרינדה, למה התנתקת?
נו בבקשה תעני...
לא התכוונתי לפגוע בך...
בבקשה...
(... )
מרינדה! תעני ): ): ):
אוף!
בבקשה תעני...

והיא לא ענתה. כבר הגעתי לעיר. היה סיוט לא נורמלי: הרבה מכוניות, הרבה אנשים, הרבה אופניים, ציפורים חתולי רחוב בכל מקום... בדיוק ההפך מהכפר.
הגענו לבית. הוריי ביקשו מני לעשות טובה ולפרק את הארגזים.
מכירים את זה שיש לכם זמן לעצכם?
אז היום, לי לא היה. במשך שעתיים, פירקתי את הארגזים והמזוודות, ובדיוק הוריי חזרו.
ברחתי למיטה, רציתי שכל הבית יהיה ריק.
ובדיוק- אימי נכנסה.
"תתפנקי." היא התיישבה לידי ואמרה לי. היא הושיטה לי מעטפה שעליה היה כתוב: "איזה יום כיף לנו היום!"
פתחתי את המעטפה. ראיתי בכתב קטן:

אנו שמחים להזמין אותך אל יום כיף בפארק המים!
גלידות, ברד, מגלשות מים, ממטרות, תחרויות מגניבות...
אנחנו מחכים!
מחר בשעה 16:00 עד שעה 20:00. רחוב הספלינגר 6.
בלי לאחר כדי להספיק את כל הכיף!
קדימה קדימה!

אתם חושבים שלא קיבלתי עוד מכתבים כאלה? מלא מכתבים כאלה קיבלתי!
וכל פעם זה היה למקום עוד יותר כיף מקודמו!
ומה עם מרינדה, אתם שואלים?
ניתקנו קשר. ניסיתי במשך שלושה ימים לשלוח לה הודעות.

ורק אחרי חצי שנה... הבר שלא אסלח לעצמי שעשיתי בחיים, קרה:

מרינדה: היי.

וכן, אם אתם שואלים הורדתי את ההמשך... כעסתי עליה.

את/ה: היי

מרינדה: לא דיברנו... המון זמן.

את/ה: כן... חצי שנה.

מרינדה: וואו. נכון שזה מדהים?

את/ה: האמת אמיתית... עוד משהו? אני חייבת לסגור...

מרינדה: את רצינית? לא דיברת עם החברה הכי טובה שלך חצי שנה...

את/ה: נכון.

מרינדה: נו... את לא מתכוונת... אולי?

את/ה: אני חייבת לסגור.

וסגרתי. הייתי צריכה ללכת ללונה פארק, עם קייטי. חברתי החדשה.

ואחרי כמה זמן...

מרינדה: אני רוצה להיפגש איתך.

את/ה: אני לא יכולה לבוא לכפר.

מרינדה: זה היה צפוי...

את/ה: מה?

מרינדה: לא משנה... ניפגש בחמש בגינה מתחת לבית שלך...

את/ה: את זוכרת את הרחוב שלי?

מרינדה: כן!

את/ה: אולי נלך לאיזה סרט טוב!

מרינדה: לא!

התביישתי. לא זכרתי מה שם הרחוב שלה. אבל באמת נפגשנו. ואני אחרתי. כל פעם שמעתי עוד קלינגים מהטלפון שלי.
ובאמת, ראיתי אותה. היא כל כך גדלה.
היה לה שיער חום ונעים, שמלת משי ורודה-לבנה, ונעלי בובה חמודות. ואני, נראיתי הרבה יותר יפה.
היא הסתכלה עליי במבט בוחן. ראשית היא הסתכלה על שמלת הקשמיר שלי. השמלה הכחולה עם מליוני נצנצים. היה לי שיער אסוף, צבעתי את שערי לבלונדיני. פעם היה לי שיער שחור כמו הלילה.

"את... השתנית..." מרינדה אמרה.
"מקווה שלטובה." חייכתי.
מרינדה עיקמה את פרצופה.
"מה יש לך?" שאלתי.
"כלום."
"אז למה את כזאת לחוצה ומתוחה? שחררי קצת..." חייכתי.
"אל תחייכי אליי." מרינדה אמרה.
עיניי חשכו.
"מה יש לך?" כעסתי.

"מה יש לי? מה יש לך! אני חצי שנה מנסה לתקשר איתך במכתבים, בטלפון, בהודעות בצלצולים... בהכול! במה לא?! ואת כמו שפנפנה טיפשה לא עונה לי והעיקר מבטיחה לי הבטחות טיפשות... ממש ניפגש באמת! והינה אני רואה אותך אחרי חצי שנה בלי טיפ של צניעות! אז מה אם התעשרת? אז מה? אז זה אומר שככה את צריכה להתלבש?!"

שתקתי. השתררה דממה. "את לא תגידי לי איך להתלבש!" צרחתי.
"זה מה שאת עונה לי? את לא מתכוונת לענות לי שכמה כיף היה לך כשהיינו מכינות יחד שמלות משי ולא שמלות מקשמיר? תמיד היינו עם הסיסמה שקשמיר לא תופר לב!"
"ומשי כן תופר?" התרגזתי.
"איך את לא מתביישת! משי אמנם גם לא תופר, אבל לפחות הוא מגיע לרמה של תפירה! את בכלל וכרת בת כמה אני? באיזה רחחוב אני גרה? באיזה בית ספר למדנו? מה היינו עושות אחרי הצהריים? את זוכרת? או שלא?"
שתקתי. לא זכרתי כלום ממה שהיא אמרה.
"נו? תעני, כולה חצי שנה..."
"לא!" אמרתי. "אני לא זוכרת! ואני גאה בזה! מה זה 'כולה חצי שנה'? זה המון! זה שישה חודשים!"
"זה ששכחת את כל מה שעברנו, אז זה אומר ששכחת שיש לך לב מאבן?" שאלה מרינדה.
דמעות עלו בעיניי. לא כי נעלבתי, אלא כי התביישתי בי.
"אני לפה לא חוזרת. טוב שלא שכחת איך קוראים לי". ומרינדה רצה.

רצה לאן? לא יודעת.
אני, מלפני חצי שנה, חלמתי בהקיץ איך אנחנו רצות אחת אל השנייה בידיים פרושות, אל החיבוק הרך והנעים. חלמתי על כמה שנדבר בווטסאפ, בייחוד בלילות. לא חשבתי שניפגש כמעט תמיד, אבל כן חשבתי שבטוח שיהיו לי ימים פנויים.
על בטוח.
חוץ מזה, למה במקום לשנות את שם האיש קשר של מרינדה, לא יכולתי לדבר עימה? זהו. כאן זה נגמר. היא כבר חסמה אותי בכל אנשי הקשר.

כשחזרתי הביתה, ראיתי עוד מעטפה. פשוט קרעתי אותה.
נמאס לי מלהיות עשירה.
אבדתי את כל הלב שלי. יש לי לב מאבן.
מה עכשיו, אתם שואלים?
איך שלא אומרים-
בזמן שטיפחת את השושנה שלך היא נהפכה לחשובה כל כך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליבי ברגר עקוב אחר ליבי
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
תומר דגן
תומר דגן
מה? בלי סוף טוב <סמיילי עצוב>?
בכל מקרה זה היה סיפור טוב מאוד, אפשר עוד פרק?
הגב
דווח
ליבי ברגר
ליבי ברגר
היי, קודם כל תודה ממש! אחשוב על ההצעה לעשות עוד פרק!
לידיעתך, סמיילי עצוב אפשר לעשות ככה :( או ככה ):
מחכה לעוד פרק ממך :)
הגב
דווח
תומר דגן
תומר דגן
'מחכה לעוד פרק ממך'- הכוונה היא ל'כמו משוגע' (שאני מוציא פעם בשבוע בערך באצמע), או סיפור בהמשכים חדש (מהיום), 'הסיפור על רומי'?

אגב, פרט מידע על 'הסיפור על רומי'-
אמנם קוראים לזה הסיפור על רומי, אך זה עוסק יותר בסובבים אותה במשך התקופות שלה. לדוגמא, בפרק הראשון זה היא ורותם, פרק אחר יהיה היא בתקופת הגן וכו'. זה יוצא פעם ב-??? (במקרה היום פעמיים..)
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ליבי ברגר
ימים של תקווה- שיר נושא.
ימים של תקווה- שיר נושא.
מאת: ליבי ברגר
להעריץ אותה
להעריץ אותה
מאת: ליבי ברגר
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
החדר המסתורי
החדר המסתורי
מאת: ליבי ברגר
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
מאת: Miss Writer
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה