כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מחבואים

סליחות לפני כיפור

אנחנו משחקים במחבואים. אני מנסה לגלות אותך, בעוד אתה מתחבא מאחוריי, מכופף, מנסה לא לנשום עמוק, בכדי שלא אשמע את נשימותיך, כה קרובות אלי ומדומיינות לפתע.
השעון מתקתק, מחוגיו נעים והשעה היא שעת צהריים.
אני סופרת אחת, שתיים שלוש, ומחפשת בעיניי אותך. אתה אינך.
שוב הדמיונות רצים והלב דופק במהירות.
אני מדמיינת אותך לידי, מביט בי מחויך. מחזיק אותי חזק ולא עוזב. אני מתקרבת אליך צעד אחד נוסף, עד שעוד שניה אחת ואני נופלת מתוך עצמי לתוך גופך, החסון, השרירי, האוהב. אני נופלת עכשיו ושום דבר לא מחזיק אותי או עוצר אותי מהנפילה הזו. מהחזרה לזיכרון שלך נושם עמוקות בכבדות לידי, מביט בעיניי ודמעה מתנוססת על לחי. לא רציתי שתלך, אבל הלכת. משחק המחבואים שלנו ישוחק לנצח, ואני תמיד אנסה למצוא אותך, לראות אותך מולי, לא רק בדמיון. אתה מגיח מאחוריי וצוחק צחוק משוחרר. אני מחייכת עכשיו. אתה לא רואה? הנה, השפתיים מתעקלות לחיוך מלא אהבה אליך. הלב שלי מרגיש את קרבתך, גם אם אתה רחוק ממני פיזית כרגע, אני מרגישה אותך.
אתה הבטחת לחזור. שניפגש שוב. הבטחת שנאהב לנצח. אבל מילים עכשיו עפות ברוח ללא משמעות ואפשרות אחיזה, כי המציאות כבדה יותר מהן כרגע והיא לוקחת אותן בשבי שלה, רחוק ממני ומהבטחותיך.
רציתי עוד רגע קטן אתך. איזה שקר זה. רציתי עוד אלפי רגעים אתך, לא רק אחד. שקט לי כל כך עכשיו, יואב. שקט. אני שומעת את הנשימות של עצמי. הקול שלך מהדהד בתוכי, גורם לי לחזור לשפיות.
לא רציתי לאבד אותך, ובאותו הזמן איבדתי את עצמי.
הנה, השמש יורדת בשמיים וקולות צחוק ממרחקים מגיחים למוחי וגורמים לי לחזור למציאות. מציאות ריקה בלעדיך, אך מלאה בחיים. תן לי את הכוח לחזור לעולם בו אוכל להמשיך קדימה ולהיות מי שאני, בלי להיות תלויה באחרים.
המפתחות מרשרשים בכיסי ואני נושמת עמוקות, מביטה אל הים. אני אוספת את השקט לתוכי ולוקחת את המציאות רגע אחד קדימה, גורמת לה להתקמט בתוך דף קטן, מלא מילים, כתובות שחור על לבן. אופטימיות נכנסת לגופי, מביטה בי מבפנים ואומרת לי, שלום לך, סוף סוף באת, כמה חיכיתי. ואני עונה לה, נכון, זמן רב עבר, אבל הכי חשוב שהנה, אני כאן.

Tzori Admoni עקוב אחר Tzori
שמור סיפור
ספרים מאת Tzori Admoni Tzori Admoni
שברים של הזמן "רק כאשר היא נכנסה לחייו הוא נתן למחסומים הללו להתרסק לאט על גבי האדמה ולהשתחרר מהפחדים שעטפו אותו, ולה לנשק צלקותיו הגלויות והחבויות עמוק בנפשו ובליבו הדואב."
"היכן שהחיים נגמרים הם גם מתחילים, כמו שגל מגיע אל החוף, נשבר, נסחף לאחור וחוזר בשנית."
זהו ספר המאגד בתוכו קטעים קצרים על אהבה, על החיים, על שברון לב ועל המציאות שאנו חיים בה.
מילים שנכתבו לאורך השנים ומשקפות את השינויים בנקודת המבט של הסופרת עליהם.
צרי אדמוני, בת 21, סטודנטית לצילום.
את התשוקה לכתיבה גילתה בגיל 13, בוגרת ביה"ס לכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי בחיפה.
'שברים של הזמן' הוא ספרה הראשון.
מוזמנים לעקוב אחר עמוד הכתיבה שלי בפייסבוק.
לרכישת הספר, מוזמנים להיכנס לקישור
לפרטים נוספים
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Shira Madar
Shira Madar
מעולה
הגב
דווח
1 אהבתי
Tzori Admoni
Tzori Admoni
תודה רבה לך :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
סיפורים אחרונים
הכל בסדר?
הכל בסדר?
מאת: Avaraius The Tale Teller
סבתא מה נשמע ?
סבתא מה נשמע ?
מאת: גיא גבע