כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מאז שהדבר הזה קרה

סיפור קצר

פתחתי את העיניים באיטיות. חלק ממני עדיין היה שקוע בשינה עמוקה. חלק אחר ממני התחיל קצת להתעורר.
הראש שלי כאב. הבנתי שישנתי יותר מידי זמן, והשעה כנראה מאוחרת.

לא היה לי שעון. הפסקתי להשתמש בשעון מאז הדבר הזה שקרה. מאז שכל השאר נעלמו.
ידעתי שישנתי יותר מידי, וזה לא בריא לי. ושהדבר הטוב ביותר לעשות עכשיו זה לקום. לעשות משהו עם עצמי.
ונתתי לעיניים שלי לצנוח שוב. רק עוד כמה דקות.
טוב. נו. די. מספיק.
אני חייב לקום. אולי להכנס קצת לכושר.
אולי אני אלך לים היום? ים זה יכול להיות דבר ממש נחמד.
מאז שהדבר הזה קרה - התחלתי ממש לאהוב את הים. הים נהיה הרבה יותר שקט מפעם.
הכל נהיה הרבה יותר שקט מפעם. הכל נהיה שקט בצורה יוצאת דופן.
אבל למרות השקט, הכבישים עדיין היו איכשהו רועשים. ברחובות עדיין יכולת לשמוע אנשים מדברים ורצים. אבל הרעש היה מרוחק ומעומעם. כמו שאתה צולל בתוך מים, והרעש מגיע מהיבשה הרחוקה. והיית צריך ממש להתאמץ בשביל לשמוע אותו.
הייתי מזיע, וכנראה שהרחתי נורא. אבל לא טרחתי להתקלח. זרקתי על עצמי מעיל, מכנסיים, וגרביים, שלא היו יפים במיוחד.
אם המזג אוויר היה מתאים, הייתי יוצא עירום. אבל היה קר בחוץ, אז הייתי חייב ללבוש משהו שיחמם אותי.

הרתחתי מים בקומקום. בזמן שהמים התחממו, אכלתי תירס מקופסת שימורים.
הכנתי לעצמי כוס תה, ויצאתי לבחוץ.
הרחוב היה ריק. כרגיל.
הרחוב תמיד היה ריק, מאז שהדבר הזה קרה.
מאז שכל האנשים נעלמו.

נבהלתי לשמוע מאחורי צליל של פעמון.
הסתובבתי. אופניים אדומות וגדולות, נסעו על המדרכה. המושב היה ריק.
הדוושות והגלגלים הסתובבו, בלי שאף אחד דיווש.
זזתי הצידה, ונתתי לאופניים לעבור.
הם הגבירו מהירות, והמשיכו במורד הרחוב.
אחרי כמה שניות, הם פנו לרחוב צדדי קטן, ונעלמו.
המשכתי לרדת גם אני במורד הרחוב. התחנה הייתה במרחק דקה הליכה מהבית שלי.
היה קר. התכרבלתי בתוך המעיל שלי. לקחתי עוד שלוק מהתה שלי.
כשהגעתי לתחנה, התה שלי כבר נגמר. זרקתי את כוס הזכוכית על הרצפה.
היא התנפצה.
זה לא ממש עניין אותי. משהו כבר הולך לאסוף את השברים מהרצפה.
התכוונתי לשבת על הספסל בתחנה, אבל לא היה צורך. האוטובוס כבר הגיע.
הוא עצר, והדלת נפתחה באיטיות. האוטובוס היה ריק.
גם מושב הנהג היה ריק.

התקדמתי עד למושב האחורי. אפילו שכל המושבים היו ריקים. תמיד אהבתי לשבת במושב האחורי.

הנחתי את ראשי על החלון, שהיה קפוא, ואדי טל הצטברו בו בלילה. מבעד לאדי הטל, יכולתי לראות את הרחובות שהאוטובוס חלף על פניהם. את הבתים, ואת הכבישים.
והכל היה ריק. מלבד איזו מכונית בלי נהג, או עגלת תינוקות שעברה שם.

משהו זמזם לי בתוך הכיס.
קפצתי לרגע.
ואז נזכרתי. זה הפלאפון שלי.
מישהו התקשר אליי.

עצמתי את עיניי ביאוש. אני לא מתכוןן לענות.
הפלאפון המשיך לזמזם.
לעזאזל!
הוצאתי את הפלאפון מתוך הכיס.
"הלו?" שאלתי.
שקט.
שקט מוחלט.
אף אחד לא ענה בצד השני של הקו.
עברו כמה שניות של שקט כזה.
"הלו?!" צעקתי.
שקט.
נאנחתי, וניתקתי את הפלאפון שלי.
הבטתי מהחלון. עברנו ליד שדה חיטה ענק. תעשיית המזון המשיכה לפעול משום מה גם אחרי שכל האנשים נעלמו.
ואז ראיתי משהו שהקפיץ אותי. אני לא יודע אם באמת ראיתי את זה, או שאולי זה סתם היה בדמיון שלי.
אבל הייתה שם מישהי. באמצע שדה החיטה. נערה גבוהה, לבושה בשמלה לבנה.
אני לא זוכר הרבה על איך שהיא הייתה נראית. אולי השיער שלה היה שחור. אבל יכול להיות שאני טועה.
ראיתי אותה רק לכמה שניות.
והאוטובוס חלף על פניה במהירות.
ידעתי שאני אמור לרדת מהאוטובוס, ולגשת אליה.
לדבר איתה.
לדבר סוף סוף עם מישהו.
אבל פשוט ישבתי במושב שלי, משותק.
ידעתי שבכל רגע שעובר, הנערה בשמלה הלבנה מתרחקת.
הרגשתי שמשהו קר עומד לי בתוך הגרון, וחונק אותי קצת.
נשארתי משותק במושב עד שהאוטובוס הגיע אל הים.
באותו יום הלכתי לים, כרגיל.
אכלתי ארוחת צהריים באיזו מסעדה.
והלכתי לישון יחסית מוקדם.
ישנתי הרבה באותו יום. אפילו יותר מידי.
ואף פעם לא ראיתי שוב את הנערה עם השמלה הלבנה.
אף פעם לא ידעתי אם דמיינתי אותה או שהיא באמת הייתה שם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אורי אוחיון עקוב אחר אורי
שמור סיפור
ספרים מאת אורי אוחיון אורי אוחיון
גג פתחתי את זה בטעות XD
מישהו מוכן להסביר לי איך לעזאזל אני מוחק את זה?
הגיחרלגח
גלרללרל
חרחרחרח
חרחרחר
חרחרחר
חרחרח
חרחרחרחלרחאחאח
לפרטים נוספים
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אורי אוחיון
אתה הולך ברחוב
אתה הולך ברחוב
מאת: אורי אוחיון
אני רוצה לחלום
אני רוצה לחלום
מאת: אורי אוחיון
הטרמפיאדה
הטרמפיאדה
מאת: אורי אוחיון
רגע לפני שהאנושות תושמד
רגע לפני שהאנושות תושמד
מאת: אורי אוחיון
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
גיל 22
גיל 22
מאת: השם שלי הוא ..
לך לעזאזל..
לך לעזאזל..
מאת: הבחורה הראשונה
רגע של געגוע
רגע של געגוע
מאת: R. Jenkins
מאוהבת
מאוהבת
מאת: רויטל טויטו