כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

הלוואי ולא תעני

לא עכשיו וגם לא בפעם הבאה

השעה 3 וחצי לפנות בוקר וכל מה שאני מייחל לו זה שהיא לא תענה להודעה, שתהיה במסיבה, שתישן או אפילו שתאבד את הטלפון, אבל לא,
היא ענתה.

היא כל מה שאני שונא בעצמי, היא כל מה שאני מספר לאחרות שאני לא, היא פתרון זמני לבעיות גדולות, בעיות גדולות שיצרתי בעצמי.

כעבור כמה דקות היא כבר בחוץ וכשאני פותח את הדלת לרגע יש בי את הריגוש שיש לפני אקט מיני ואני מצליח להתנתק מהסיטואציה, אבל המחשבות וההיגיון או אולי מצפון אני לא יודע בדיוק יותר חזקים וכמה שזה ישמע מוזר כשזה יוצא מפיו של גבר סקס ללא רגשות יותר מרוקן מאשר ממלא ולי קשה ליהנות ככה. אני בטוח שגם לה

כשזה נגמר אני מרגיש ריקני, מרגיש אפס ובעיקר רוצה שהיא תלך, כל עוד היא פה רע לי, אלוהים כל כך רע לי, אנחנו מתלבשים מקשקשים ואני מלווה אותה הביתה.

אחרי כל פעם כזו אני רק משתוקק יותר לזוג ידיים שאוכל לטבוע בהן אחרי יום סוער, לזוג שפתיים שאוכל לנשק עד שארדם.

אבל בינתיים אני כאן, נגעל מעצמי.
ומקווה שבפעם הבאה שאשלח הודעה היא לא תענה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Nizan Zarotski עקוב אחר Nizan
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
unknown user
unknown user
מדהים אחי
הגב
דווח
Kipod Kipod
Kipod Kipod
מזדהה איתך, כתבת חזק!
הגב
דווח
סתם אני
סתם אני
ואו וואו וואו.
אולי תסמס למספר הלא נכון, ואז בטוח היא לא תענה ;)
הצל את עצמך! :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה