כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מעגל הדמים

לאורח הזה היא לא ציפתה, הקצין הוציא אותה מהחדר בזמן שהיא בועטת וצועקת

הלילה שירד על גבול הרצועה היה אפל במיוחד, הירח הרזה והדקיק שהתחבא מאחורי עננים עבי כרס לא תרמו לעלטה שהשתלטה על הלילה והוריד עימו טל מגובה בערפל בינוני. הטמפרטורה צנחה אך הקור היה נסבל, נסבל במיוחד לאלה שבאו לגבות מחיר דמים.
קולות עמומים בשפה זרה נשמעו מעבר לגדר, ג'יפ סיור שעבר בעצלתיים לא הצליח להבחין בשלושת הבחורים שעסקו בניסור הגדר כדי לחדור ליישוב. "עוד קצת, עוד קצת" לחש אחד מהם וסינן קללה עסיסית לשני חבריו. תוך מספר דקות עמדו חילקו את התיקים ביניהם, סידרו את הנשק החם על הצוואר, נשאו תפילה קטנה כדי להודות לאללה שלהם שנתן להם את הזכות והאפשרות לרצוח, הסתכלו אחד בפניו של השני כי ידעו שזו משימתם הסופית לפני המוות האדיר והמהולל שלהם שבעקבותיו יפגשו 72 בתולות דמיוניות באיזה גן עדן מומצא, התחבקו קלות והחלו בריצת אמוק אל תוך אחד היישובים שסמוכים לגדר.
גיפ הסיור שרק לפני דקות ספורות חלף על פניהם חזר על עקבותיו בעקבות הדיווח שהוא קיבל מהחמל על פירצה בגדר, שני החיילים שירדו מהגיפ זיהו את הפירצה ומהר מאוד הגיזרה הפכה להיות חמה.
חיילים הוקפצו מכל עבר, כל כיתות הכוננות כולל מסוקים באוויר עם תאורה רבתית החלו להשתתף במצוד. עד מהרה זיהו את אחד החשודים בקרבת היישוב וחייל אמיץ שנתקל בו לא הותיר לו סיכוי, לא רחוק משם ניתפס גם השני בזמן שהוא השיב באש לעבר חוליית החיילים שתפסה אותו קרוב למבנה נטוש.
יונתן היה מעורב בכל מה שמתרחש ומהר מאוד קיבל דיווח על אחד המחבלים שמטפס לעבר בית ונכנס דרך חלון פתוח תוך כדי שנשקו נשמט ממנו ונפל לעבר הקרקע.
הצעקות של הילה הקטנה הרעידו את כל הבית, דפנה מיהרה לעבר החדר, פתחה את הדלת ועמדה מול אחד הסיוטים שכל הורה אי פעם יכול לעמוד מולו. הילה הייתה חבוקה בין זרועותיו של אותו מחבל כשסכין חדה מוצמדת לצאוורה, בנימין הקטן ישב על מיטתו כשרגליו משולבות והביט לעבר אחותו בחרדת קודש.
"לא.. לאאא.." צרחה דפנה בקולי קולות "היא רק ילדה" המשיכה ואמרה בשארית כוחותיה האחרונים.
לאחר מספר שניות הבית התמלא בחיילים ולחדר נכנסו יוני ועוד מספר חיילים שנעמדו מול המחבל.
דממה השתררה בחדר לרגעים קטנים ונדמה היה כי כל צד מחכה לראות כיצד השני יפעל.
מראהו ומבנה גופו הפיזי הסגירו את גילו הצעיר של הנער המחבל.
קבוצת החיילים שנכנסו עם יוני כיוונו את נישקם לעבר המחבל המבולבל. דפנה הביטה לעבר יוני בעיניים מתחננות, זועקות מכאב, היא תפסה בחולצתו ובבכי מחריש קורע לב הצליחה לסנן לעברו כמה מילים לא מובנות שמיד הפכו שוב להתפרצות זעם, "זה לא קורה לי, זה לא יכול להיות, אל תתן לזוועות האלה לקרות, הוא לא יכול לשחוט לי את הילדה" זעקה לעבר יוני. יוני הביט בה תפס את צווארה בעדינות וקרב אותה אליו "את חייבת להיות רגועה, זה לא תורם למצב להיות בשליטה, הוא לא יעשה את זה.. אבל בשביל הבת שלך את חייבת להיות רגועה" לחש באוזנה.
"מה אתה עושה" פנה יוני בקול שקט ורגוע לעבר המחבל שלא הרפה מהילה.
"אל תתקרבו אליי, אני אשחט אותה" השיב המחבל בקול מהיר ומאיים, "תורידו את הנשק, אני אשחט אותה בזכות אללה ושליחיו, בזכות אללה יהיה לי דם יהודי על הידיים.."
- " אתה לא תצא מפה חי.. תוריד את הסכין" הקשיח יוני את קולו..
- "אני מעדיף למות מוות קדושים כשאהיד מאשר לצאת מפה על שתי רגליים כפחדן"
- "ולהרוג ילדה בת שש זה לצאת שאהיד? זה לצאת גיבור? זה משהו שהשייחים המשועממים שלכם המציאו כדי שתרגישו גיבורים, כדי להצדיק את הרצח החולני שלכם, איפה השייח' שלך? למה הוא שלח אותך ולא בא בעצמו למות כשאהיד? הוא לא רוצה גן עדן? הוא לא חרמן לבתולות? להרוג ילדה בת שש זה המעשה הכי פחדני שיש.. תוריד את הסכין..
יונתן עשה צעד קטן לעבר המחבל שהחל להלחץ והידק את סכינו יתר על המידה על צווארה של הילה, "אל תתקרב אני אומר אל תתקרבו" צועק כאחד שמאבד עשתונותיו. טיפות של דם החלו לרדת מצווארה של הילה, היא לא יכלה לבכות לצעוק לדבר פיה היה פעור ונדמה היה שהיא לא שם, לא מבינה מה קורה לה, נדדה למחוזות אחרים ואז לפתע החלה לשיר שיר שרק היום היום למדה בגן.
"שקט.. שקט.. תסתמי את הפה" התחיל לצעוק המחבל כשהוא שם את ידו על פיה של הילה. דפנה החלה להשתולל ולנסות לגשת להילה כשחייל תופס אתה ולא מאפשר לה את הגישה.
"תוציאו אותה מפה" פקד יוני.
החייל פתח את דלת החדר וניסה למשוך אותה החוצה בכוח תוך כדי שהיא בועטת וצועקת. יוני ניגש אל בנימין שישב על המיטה והתכופף לעברו, "איך קוראים לך?" "בינימין" ענה לו הילד בקול שקט ומפוחד, "בן כמה אתה?" המשיך ושאל, "4" הראה לו בנימין עם האצבעות. "אתה ילד גדול וגיבור" חייך אליו יוני. "בנימין, אתה רוצה לצאת לאמא?"
-" גם הילה" הצביע לעברה בנימין כשדמעות זולגות מעיניו
-"הילה תבוא עוד מעט ותחבק אותה חזק" ליטף יוני את ראשו. בנימין הנהן בראשו כאות להסכמה ויוני סימן עם הראש לאחד החיילים שהוציא אותו מהחדר. יוני סגר את הדלת.
- "שו איסמכ?" פנה יוני אל המחבל
- "ג'האד", ענה לו בחשדנות
- "ג'יהאד? דווקא ג'יהאד? לא יכלו לקרוא לך סאלם?" גיחך קלות והסית את מבטו לעבר החיילים שגיחכו יחד איתו.
"אתה יכול לשחוט את הילדה הזאת "בגבורה" כאן ועכשיו אבל אני מבטיח לך.. מבטיח לך.. שבזמן שאתה תנסה לדפוק את הבתולות שלך למעלה, למרות שעם איך שאתה נראה זה לא יקרה, ההורים שלך וכל המשפחה שלך לא יראו נחת עוד רגע אחד בחיים האומללים שלהם, נהרוס כל בית שהם יבנו, אבן אחרי אבן, יבנו בית נהרוס אותו, יבנו עוד אחד גם אותו נהרוס, יבנו עוד 10 נפיל להם הכל על הראש, ואם יחליטו שהם עוברים לגמייקה או לאפגניסטן אני באופן אישי ידאג להטביע אותם בבריכה שיבנו. לא יהיה להם עוד רגע שקט אחד בחיים שלהם. החיים שלהם ייגמרו יחד איתך".
ג'יהאד הביט בהם במבט מהוסס, "המשפחה שלי יהיו גיבורים, ידאגו להם, אף אח.."
"המשפחה שלך לא תדע יום אחד של שקט, אמא שלך תקלל את הרגע שיצאת מהרחם המסריח שלך כל יום" קטע אותו יוני בשאגה אדירה, "המשחק הזה מתחיל להמאס עליי ויש לך עוד כמה שניות להחליט לפני שאנחנו הורגים אותך כמו כלב יא כאלב בין כאלב אבו חארבן".
- "גם אם אני עוזב אותה אתם תהרגו אותי שקרן".
- "אם תעזוב אותה, ניקח אותך לחקירה, תקבל שם כמה כאפות, יעשו לך משפט, תקבל מאסר עולם ואז יום אחד תשתחרר באיזה עסקת שבויים מזויינת, קרוב לוודאי עם תואר ביד בגלל המדיניות המטומטמת של הממשלה שלנו ואז באמת תצא כמו גיבור בזמן שהמשפחה שלך תהיה מפוצצת בכסף שהמדינה שלנו מעבירה לארגון הטרור הרוצח שלך כדי שלא תמותו שם ברעב. אתה לא באמת רוצה להרוג אותה אחרת היית עושה את זה מזמן, תוריד את הסכין". "תוריד" שאג שוב..
ג'יהאד הרגיש שהקצין הולך וסוגר עליו, ליבו הלך והלם בחוזקה, הוא החל להזיע בכל חלקי גופו, ידו החלה לרעוד ולגרום לחתכים נוספים בצאוורה של הילה המדממת. "אללה וואכבר" התחיל למלמל.. "אללה וואכבר" חזר ואמר.. "אללה וואכברררר..." צעק...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

 זאק צבניה עקוב אחר זאק
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
צודק
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
הסודות שלנו
הסודות שלנו
מאת: Alina Lave
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
סיפורים אחרונים
להילחם בשבילו- פרק 106
להילחם בשבילו- פרק 106
מאת: שלכת כותבת מהלב
לפתוח את הלב
לפתוח את הלב
מאת: Nik Mironov
במעמקי לבי
במעמקי לבי
מאת: כותבת את הלב אזרן
מזל טוב...
מזל טוב...
מאת: EX Readhead
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay