כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מזל טוב

.

"אני לא יודעת מי אתה, אתה נראה מאוד נחמד, אתה מוזמן לסוף המזדרון.
שם בדרך כלל אנחנו יושבים לנשנש איזו עוגה או חטיפים שהמשפחות הביאו איתם לביקור.
יש אפילו טלויזיה אבל היא בדרך כלל רק על ערוץ 2. ככה אנחנו מתעדכנים מה קורה בחוץ.

אם אתה צריך להתבודד יש חדר מיוחד. זה רק אם אתה מרגיש צורך להתפרק. אל תדאג יש שם מיטה אם תתעייף. אין שם חלונות אבל איכשהו יש אוויר. מדי פעם בודקים אם אתה בסדר. אתה בסדר אתה יודע? הם פשוט אלה שלא מבינים.

אני די אוהבת את המקום הזה. כאן אני מקבלת יחס מיוחד. אתה יודע? באת ביום פשוט מושלם היום יום ההולדת שלי.
אני אוהבת מתנות, בחדר שלי יש מלא. אין לי בעיה להביא לך מתנה אחת. אבל רק אחת.
אתה יודע? הם חושבים שאני משוגעת אבל אני פשוט אוהבת להיות כאן".

היא הראתה לי את כל המקומות ה"שווים" במחלקה.
עוד מעט ארוחת ערב ואז יש זמן סיגריה. מקציבים לך רק שלוש סיגריות. מי שיש לו ריאות מפלדה מספיק לעשן גם ארבע. לי מספיקות שתי סיגריות.

"בוא, בוא, תעמוד כאן ליידי", היא קוראת לי.
אני לא עומד בקצב שלה. בטח מההתרגשות היא היפראקטיבית.
"יש לי יום הולדת היום", היא פונה לאחות.
"מזל טוב נילי", היא עונה לה.
אנחנו יורדים בשורה מהמדרגות שמובילות לחדר האוכל.
האחיות מגישות לנו את ארוחת הערב. אני עומד ליד נילי, היא יודעת הכל על המקום הזה.

"אז למה אתה פה?", היא שואלת ולפני שאני מספיק לענות היא מחליטה: "אתה לא חייב להגיד לי". וממשיכה לאכול את החביתה עם הגבינה. כל כך שקועה במגש שלה שידעתי שגם אם אמשיך לדבר היא בטוח לא תשמע.

"הסלט הזה עייף", היא אומרת.
"הירקות נראים כאילו הם הלכו לישון לפני יומיים ועדיין לא קמו"
אני חושב שזאת הייתה הדרך שלה להגיד שסלט הירקות נראה כאילו חתכו אותו לפני כמה ימים והוא שכב במקרר לפני שהגישו אותו לנו.

סיימנו לאכול והחזרנו את המגשים. יצאנו לחצר. החצר לא גדולה כל כך. במרכז החצר יש במה עם דשא ועץ תמר אחד. מרחוק אני רואה ספסל ארוך שמספיק לחמישה אנשים. אני לא יושב שם. אני בוחר להתרחק מכולם, רק לא להיות דומה להם, רק לא להידבק במחלה שהם חולים ממנה, למרות שאני לא יודע מהי המחלה.

עמדתי בצד ליד האחיות שהשגיחו עלינו.
"למה אתה לא הולך להיות שם עם כולם?", שאלה אותי האחות.
"טוב לי כאן", עניתי.
נילי עמדה ליידי, היא לא מעשנת, זה די דוחה אותה. היא לא הפסיקה לעשות פרצופים מהרגע שהדלקתי את הסיגריה. אבל לי לא אכפת, אני חייב את הסיגריה הזאת.

לא יודע איך כולם הספיקו את שלושת הסיגריות שלהם וכבר היינו אמורים לחזור למחלקה.
"תרופות, תרופות, בואו לקבל תרופות", האחות צועקת.
כולם עומדים בשורה ואני נעמדתי אחרון.
נילי מסמנת לי לבוא אליה: "בוא, בוא, זה יום ההולדת שלי ואתה אורח מיוחד, תעמוד איתי".
אני מתקדם לכיוון שלה.

"בוא נראה מה יש לנו כאן: פרפנאן, אסיוול, דפלפט, הנה בבקשה כל שלושת הכדורים בתוך הכוס, קדימה לשתות, הנה המים", אמר הרופא.
תקשיב ד"ר מירון, אני לא יודע מה אני עושה כאן בכלל, אני לא שייך לכאן. תסתכל על כולם ותסתכל עלי, אני לא מתאים למקום הזה בכלל.
"יש לך ועדה ביום ראשון, תגיד להם מה אתה חושב, אני בסך הכל רופא כאן, אני לא פסיכיאטר".
יצאתי בעצבים מהחדר.
נילי ראתה אותי ואמרה: "אני לא מרשה לך להיות עצוב ביום ההולדת שלי".
חייכתי אליה.

כולם מתכוננים ללכת לישון. נכנסתי לחדר שלי שהוא ממש לא שלי והוא גם לא פרטי. בחדר נמצאים איתי עוד שני אנשים: אחד בטוח שהוא המשיח והשני בטוח שאלוקים מדבר אליו.
אני מתהפך מצד אל צד ולא מוצא תנוחה נוחה.
אני קם מהמיטה ומבקש כדור שינה. מזהירים אותי שעם הכדור הזה יהיה לי טעם ממש מר בפה כשאקום.
אני ממלא את הבקבוק שלי במים וחוזר למיטה.
לבסוף נרדמתי.

יום חדש הגיע ואני שומע מהחדר "מזל טוב, מזל טוב"
חשבתי שמישהו משתחרר מהמחלקה וקמתי מהמיטה.
הכדור באמת עשה לי טעם מר בפה, שתיתי מים וברגע שרציתי לשתות שוב, השארתי טעם מר בבקבוק והיה לי קשה לשתות.

יצאתי למזדרון וראיתי את נילי, מחוייכת ומאושרת.
"היי נילי", אני אומר לה.
"אני לא יודעת מי אתה, אתה נראה מאוד נחמד, אתה מוזמן לסוף המזדרון.
שם בדרך כלל אנחנו יושבים לנשנש איזו עוגה או חטיפים שהמשפחות הביאו איתם לביקור".

"אני די אוהבת את המקום הזה. כאן אני מקבלת יחס מיוחד. אתה יודע? באת ביום פשוט מושלם היום יום ההולדת שלי".

"מזל טוב נילי", אני זורם איתה.

"אתה יודע? הם חושבים שאני משוגעת", היא אומרת.

"אבל את פשוט אוהבת להיות כאן", אני מגיב.

"זה יהיה הסוד שלנו" היא קרצה לי, חייכה והתחילה לדלג במזדרון לכיוון החדר שלה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

No One עקוב אחר No
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
פילוסופיה
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
להרוויח את עצמי מחדש
להרוויח את עצמי מחדש
מאת: Kipod Kipod
אנחנו השמנות
אנחנו השמנות
מאת: שקד מיכאל
צומת דרכים
צומת דרכים
מאת: Kipod Kipod
סיפורים אחרונים
אמת או חובה
אמת או חובה
מאת: Nizan Zarotski
ארז התימני שלי- פרק 4
ארז התימני שלי- פרק 4
מאת: Just Me
בכל הכח 2
בכל הכח 2
מאת: שיר פיליבה
להיות נאהב..
להיות נאהב..
מאת: Naor Shloosh
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay