כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

אדום בוהק.

כשכל הצבעים מתערבבים, אבל הכעס והכאב הם בלתי נשלטים. (18+)

שתיקה רועמת עטפה אותם. הלילה העצים את התחושה האפלה שבתוכם. הם ישבו ברכב, מכונסים בעצמם. היא הביטה בו בעקביות, ממתינה שיביט בה בחזרה.
אלכס לא החזיר מבט.
"אלכס," היא פנתה אליו.
"שיר, תניחי לי," הוא ענה.
"אנחנו חייבים לדבר על זה", היא הפצירה בו.
הוא החזיר מבט.
"אנחנו לא חייבים יותר לדבר על כלום", הוא התריס.
"אלכס..."
"למה זה טוב?" הוא קטע אותה. "ראית מה זה עשה לנו עכשיו. השתלחנו אחד בשניה כמו שני זאבים. זה מה שאת רוצה? שאני אמשיך לצאת עלייך ב-200 קמ"ש?" הוא שאל, מבטו זועף וחד.
"לא, אלכס, אני לא מחפשת לריב, אני רוצה לפתור את כל הבלאגן הזה שיצרנו!" אמרה לו שיר. היא ניסתה ללטף את פניו, מבט רך עולה על פניה. הוא דחה אותה.
"די. זה לא יעזור. אני צריך חופש", הוא סינן לעברה, והביט מחוץ לרכב, מבעד לחלון שלצד שיר.
"מה זאת אומרת חופש?" היא שאלה, כלא מבינה.
"חופש" ענה אלכס בפשטות.
"איזה חופש? מה חופש? חופש ממני? מאיתנו? ממה?" נחרדה שיר.
"מהכל. אני לא יכול יותר לנשום בסביבה הזאת, אני פשוט חייב להתרחק מהכל ו-"
"ואתה חושב שלי קל? אתה חושב שקל לי?" היא התריסה, "אתה חושב שקל לי לדעת שזיינת חצי מהבחורות במשרד שלך? שבכל הלילות שחזרת מאוחר בעצם חזרת מדירה של מישהי? אה? ומה איתי?! אתה רואה אותי בורחת?" שיר החלה להרים את קולה. גופה קפוץ, מבטה החל להתעקם ולזעוף.
אלכס זז באי נוחות בכסאו, שותק, לא מביט בפניה של שיר. מבטו חומק שוב אל מבעד לחלון שלידה.
"הא?! אתה רואה אותי בורחת?!" היא המשיכה. "אתה חושב שאני לא רוצה פשוט לקום וללכת?"
אלכס עדיין בוהה החוצה, לא מישיר מבט.
"אלכס!" היא צעקה, ואז הביטה מבעד לחלון שלידה.
מחוץ לרכב, עמדה בחורה צעירה וחטובה, לבושה בגדים צמודים למדי – גופיית בטן שחורה ודקה, וחצאית מידי אדומה בוהקת, צמודה מאוד עם שסע. היא פשפשה בתיקה, כנראה אחר המפתחות לרכבה, שחנה בצמוד לרכבם.
שיר הביטה באלכס, שכעת הזיז מבטו בבושת פנים.
היא פתחה את החלון שלידה.
"סליחה?" פנתה שיר אל הבחורה.
"כן?" ענתה הבחורה בנחמדות.
"את מוכנה למצוא את המפתחות שלך וכבר ולנסוע מפה?" אמרה לה שיר בתוקפנות.
"סליחה?" עיקמה את פניה הבחורה.
"בעלי פשוט לא מסוגל לראות בחורה צעירה ויפה מבלי לרצות לזיין אותה במקום, ואנחנו קצת באמצע שיחה. אז בבקשה, את מוכנה להזדרז עם המפתחות האלו?!" המשיכה שיר באסרטיביות, מבטה תוקפני.
הבחורה הצעירה הביטה בה לרגע, כלא מאמינה, וגם באלכס, אשר הישיר מבט לרגע, ואז חמק מיד.
היא שלפה מהתיק את המפתחות ברגע, מרשרשת בהם מול פניה הזועפות של שיר, ופתחה את דלת רכבה. "שני משוגעים..." היא מלמלה לעצמה תוך כדי.
"את לא נורמלית..." מלמל אלכס.
"זה נורמלי לבהות בתחת של בחורה בזמן שאתה עם אשתך ברכב?" נעצה בו שיר את שאלתה.
"זה נורמלי מה שהולך בינינו, כרגע? זה נראה לך נורמלי? את מתעללת בי מאז שגילית, את לא מניחה לי. אני התנצלתי, אני השתפכתי, אני... אני כבר לא בן אדם, אני סמרטוט. אז את מאשימה אותי שאני רוצה לברוח? שאני רוצה חופש? שאני בוהה בתחת של בחורה כוסית-על לידך? משחקת איתי פאסיב אגרסיב, הכל כדי להשאיר אותי. את חושבת שאני מפגר? שנולדתי אתמול? שאני אפול לפח הזה? את המלכודת שמת לי לפני החתונה, אבל עכשיו אני לא נופל במלכודת שלך."
"מלכודת? על מה אתה מדב..." הוא קטע אותה מיד.
"את טמנת לי מלכודת. את לא את מאז שהתחתנו. את מתפלאת שאין לנו ילדים? אני לא רוצה ילדים איתך! לא רוצה! ובפעם הראשונה שד"ר גרוסמן מעלה בפנייך את נקודת האשמה והאדישות שלך כלפיי בקשר שלנו – את פתאום מתרככת? פתאום את מנסה לפייס ולעבוד על הקשר! איפה שיר שרצתה לתלות אותי ורצתה גירושין, הא? איפה שיר שהעיפה עליי סיר כשסיפרתי לה שאני מזיין אחרות מהצד כבר שנה כי היא לא מכניסה אותי פנימה? אה? איפה?!" הוא התחיל לצרוח.
דמעות נקוו בעיניה. היא הביטה מבעד לחלון, רואה את הבחורה עוד ברכבה המונע, לא זזה, עמוק בתוך הנייד שלה, מחייכת.
"את התעלמת מהצרכים שלי, התעלמת מהרצונות שלי, התעלמת מה – שיר, תסתכלי עליי! תסתכלי עליי כשאני מדבר אלייך!" הוא צרח, וניסה לסובב את מבטה אליו בכוח. היא דחפה אותו, ויצאה מהרכב.
"שיר!" הוא צעק אחריה, ויצא מהרכב גם כן.
היא דפקה בחוזקה על דלת רכבה של הבחורה הצעירה בחצאית האדומה.
"סליחה?!" היא שאלה בקול, דמעות זולגות על פניה.
הבחורה הצעירה גללה את חלונה מטה. "מה עכשי-" היא פנתה אל שיר, אך אז ראתה את דמעותיה.
"בבקשה תסעי מפה כבר! בבקשה תסעי. תסעי. תסעי!" החלה שיר לצעוק עליה, ולהכות באגרופיה ברכבה של הבחורה. הבחורה נבהלה, ומיד החלה לנסוע ולצאת ברוורס מהחניה.
אלכס התנפל על שיר מאחור, חיבק אותה חזק על מנת לבלום אותה.
"מה את עושה?" שאל אותה אלכס, מבולבל. שיר ניסתה להשתחרר מאחיזתו, ללא הצלחה.
"תעזוב אותי! אני רוצה ללכת", היא הפצירה בו, בוכה.
"שיר, רצית לדבר, אנחנו מדברים" ענה לה אלכס.
"תעזוב אותי!" היא ביקשה, הפעם יותר בשקט.
הוא שחרר, וסובב אותה אליו, ידיו על כתפיו, אוחזות בה, שלא תברח.
"שיר, את רוצה לקבל תלונה במשטרה על תקיפה?" הוא שאל ברצינות.
"לא. אתה?" היא שאלה ברצינות, מישירה מבט.
"תפסיקי, בבקשה. אני מבקש ממך. באמת."
"להפסיק מה? לנסות?" היא שאלה.
"שיר, אני אוהב אותך. אני באמת אוהב אותך. הבנות האלו היו פורקן, ואת יודעת את זה. אני כבר אמרתי לך את זה. אבל את חייבת להבין שיש דברים שלא נפתרים ביום או יומיים. כמו שאת לא יכולה לסלוח על כל הבנות האלו, אני עוד לא מצליח לסלוח על זה שהרחקת אותי ממך והיית אדישה כלפיי במשך שנתיים. את לקחת אותי כמובן מאליו. וכשהתחננתי בפנייך להגיד לי מה עובר עלייך, את נסגרת בפניי. אני כבר לא יודע איך לתקן את הנזק שיצרנו. ואני צריך להתנתק מהכל. אני לא יכול לחיות איתך ככה באותה הדירה, בחדרים נפרדים, כאילו אנחנו שני עולמות מקבילים שלעולם לא נפגשו. תאמיני או לא, זה קורע אותי מבפנים. אני צריך שקט. חופש. וגם את. "
אלכס הביט בה, דמעה קלה זולגת על לחיו.
שיר עמדה, חסרת כוחות, כמו בובה מפורקת בין ידיו. הוא חיבק אותה, והיא חיבקה בחזרה.
שניהם בכו, מחובקים.
"אתה עוזב אותי." אמרה שיר בבכי.
"אני עוד לא עוזב אותך. אני עוד כאן, אנחנו פשוט לוקחים הפסקה." ניסה אלכס להרגיע.
"אתה עוזב אותי..." היא המשיכה לומר, לא מצליחה לנשום.
"שיר... בבקשה..." אמר אלכס, ושחרר אחיזתו ממנה. "בואי, ניסע הביתה." הוא אמר.
הוא אחז בידה של שיר, והוביל אותה חזרה לרכב.
הם נסעו לדירתם. הוא ארז את חפציו בתוך מזוודה.
בזמן שאלכס ארז את חפציו, קיבל הודעה לנייד, שהיה בטעינה. כאשר אלכס יצא לרגע, שיר שלחה מבט אל הנייד והציצה בהודעה.
"אני ממש מתנצלת! אני לא ידעתי שאתה שם היום!" שלחה לו בחורה בשם עלמה. היא ניסתה להיכנס להודעה, אך המסך היה נעול. שיר ניסתה להבין מהתמונה במי מדובר...
ואז זה הכה בה. זו הבחורה בחצאית האדומה והבוהקת. הוא הכיר אותה. והיא העמידה פנים שהיא לא מכירה אותו.
היא שמעה את צעדיו של אלכס מן המסדרון, ומיד החזירה את הנייד למקום.
הוא בקושי הביט לעברה.
"תגיד, הכרת אותה?" שאלה שיר.
"את מי?" שאל אלכס.
"את הבחורה בחצאית האדומה."
מבטו התעקם. "לא. למה שאכיר אותה?" שאל כלא מבין.
"היא לא אחת מהבנות שזיינת?" היא שאלה, חדה כתער.
"לא" הוא ענה, נוקב ואסרטיבי. הוא המשיך לארוז.
"אתה בטוח?" שאלה שיר בשנית.
"שיר, די." הדף אותה אלכס.
"אני הייתי מזיינת אותה, זה בטוח." היא אמרה, והתיישבה על המיטה בנוחות.
אלכס גלגל את עיניו, והמשיך בשלו.
"עם כזה תחת עסיסי, חזה בדיוק במידה, חטובה, צעירה ממני... הייתי מפליקה לה, אין ספק..."
אלכס המשיך להתעלם ממנה.
שיר התרוממה מעל המיטה, וחייכה בזדוניות. "הייתי תופסת אותה מאחורה, חודרת עם הזין העצום שלי כשהוא כולו רטוב מהירידה שלה, ודוחפת אותו עמוק, שומעת אותה גונחת..."
"שיר..." החל אלכס לרטון.
"ואז מושכת לה בשיער ו..."
"שיר!" אלכס צעק. שיר השתתקה. "מה, מה את רוצה לשמוע?" הוא שאל בעצבים.
"זיינת אותה" היא קבעה עובדה.
"כן, כן. זיינתי אותה. טוב לך?" הוא שאל.
"איך קוראים לה?" היא שאלה.
"זה באמת משנה עכשיו?"
"איך קוראים לה?!" המשיכה שיר באסרטיביות, מתעללת בשניהם.
"עלמה!" הוא צעק.
"איך היא הייתה?" שאלה שיר.
"מה?" הוא היה בהלם.
"איך היא הייתה?!" שאלה שיר.
"טובה." ענה אלכס ביובש, נד בראשו כלא מאמין, ממשיך לארוז.
"מוצצת טוב?" היא המשיכה לסגור עליו.
"מדהים." הוא התאכזר אליה.
"והטעם שלה?"
"השפתיים הכי טעימות שהכרתי", הוא אמר, ולפתע, בבת אחת, אחז בשיר וידו החלה לגשש מטה, בין רגליה. היא נאנקה ונבהלה.
מבטו התחלף.
"את אוהבת את זה?" הוא שאל, והמשיך למשש לאט. שיר עמדה מולו, מתנשפת.
"כן, את אוהבת את זה..." ענה אלכס, מבט אכזרי בעיניו. הוא אחז בסנטרה. "תודי בזה."
היא שתקה.
הוא דחף את ידו לתוך מכנסיה, והמשיך.
"תודי."
כעת החלה לגנוח בקול.
"תודי בזה."
"כן, אני אוהבת את זה", היא לחשה.
הוא הפשיל את מכנסיה בבת אחת, במקצועיות, ואז את תחתוניה.
הוא דחף אצבעותיו פנימה, אך לא עד הסוף. מתגרה בה.
היא התפתלה וגנחה.
הוא החל ללקק לאט, והיא התפתלה עוד יותר.
הוא התפשט, הוריד את כל בגדיו. היא נותרה עם חולצתה בלבד.
הוא החל לחדור, לא עד הסוף, לאט ובעדינות.
"פאק..." גנחה שיר.
"כן..." נאנק אלכס.
הוא היה בשליטה מוחלטת עליה. תוך כדי, המשיך לגעת בה.
היא גנחה חזק יותר וחזק יותר. אלכס חייך חיוך זדוני מלא זימה.
"כן..." הוא מלמל לעצמו.
שיר החלה לגמור. ואז, חדר בבת אחת. היא צעקה מעונג.
הוא הפך אותה בבת אחת על ברכיה, וחדר אליה.
הקצב התגבר והתגבר. היא גמרה שוב. הוא הפליק על ישבנה חזק. היא גנחה. ואז שוב.
לאחר מכך הפך אותה חזרה, וגמר על החזה שלה.
שיר שכבה, בהלם מוחלט, מתנשפת בקול.
לאחר שגמר, לקח שניה, הביא נייר מהשידה ליד וניגב את עצמו.
"ככה זיינתי אותה", אמר לפתע אלכס. שיר נותרה על המיטה, דמעות נקוו בעיניה.
אלכס התלבש בחזרה, דחף את כל מה שנותר לו אל המזוודה, וטרק אחריו את הדלת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Chen Danielle עקוב אחר Chen
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Spike Spiegel
Spike Spiegel
איכשהו זה היה צפוי, אחלה פאנץ' בסוף. לדעתי זה הגיעה לשיר ואלכס גם אם הוא לא התמודד עם זה נכון, כבר מזמן החליט לסיים את מערכת היחסים עד ברגע ששכב עם הראשונה מחוץ לזוגיות שלו.
הגב
דווח
Chen Danielle
Chen Danielle
תודה :)
נקודה מעניינת...אך לא בהכרח נכונה. בבגידות אין שחור ולבן :)
הגב
דווח
מישהי .
מישהי .
בכמה נקודות נגעת בסיפור אחד
מושלם♥
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לילה מטורף
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המתנה שלי
המתנה שלי
מאת: Luba Viskun
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
סיפורים אחרונים
גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת
גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת
מאת: Nowhere girl ~~~
חתום בגאווה
חתום בגאווה
מאת: זאק צבניה
בתולה בת 22
בתולה בת 22
מאת: דובי שלך .
הסופ"ש שלי איתך..
הסופ"ש שלי איתך..
מאת: דובי שלך .
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay