כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

פינצטה

רומן עם המציצן בדירה ממול

זה התחיל באפריל, באחד הימים בהם התלבשה באיטיות מכוונת, בתקווה שהפעם אהובה ישים לב אליה.
היא לבשה חזיית תחרה לבנה ולמרות שבאותו השבוע הפחיתה עם המתוקים, היא החזקה את הבטן בפנים, כמו שלמדה בשיעורי הבלט כשהייתה ילדה.
מהשתקפות החלון היא צפתה בעצמה, תוהה איך הוא לא תופס אותה בירכיה מושך אותה אליו למיטה ולוחש לה כמה שהיא מושכת ויפה.
״אבאלה!״ הצעקה שלה העירה אותה מהפנטזיה, כששמה לב לזוג עיניים שצופות בה מעבר להשתקפות. היא ידעה שמדובר במציצן וסוטה, אך לא אמרה כלום לאהובה.
כנראה כבר אז זה מצא חן בעיניה.

במאי כבר היה אפשר למנות חודש בו היו מחכים לה פרחים יום יום בכניסה לדירה.
היא הייתה ממהרת לחזור מהעבודה להכניס אותם, לפני שאהובה יגיע וישאל.
הם הונחו בוואזה בסלון
בזויות שניתן היה לראותם מחלון החדר, כל עוד הדלת פתוחה.

הייתה להם שעה קבועה בכל ערב בה הייתה מתלבשת באיטיות מול החלון.
לפעמים היא הייתה מאריכה את הזמן ומודדת חולצות,
אפילו שלא היו חדשות.
וכשהגיע הזמן הזה בחודש, שבו הרגישה שהיא צריכה שיראו אותה יותר מכל,
היא נעמדה שם ערומה לשניות ארוכות.
משוגעת היא לא, כי ידעה שכל זה פסול, אבל התמכרה לתחושת הנחשקות.

וכשאהובה רצה לעשות איתה אהבה
היא הייתה מושכת אותו אל מול החלון, לתנוחה חדשה בעמידה.
והוא ששמח מהסקס המגוון, לא שם לב שהיא כבר לא לוחשת לו מילות אהבה.
״כך הוא נראה כשהוא מתלהב״ היא חשבה ולא הייתה צריכה להציץ מעבר לחלון
כדי לדעת שגם שם יש זוג עיניים שמביטות בהתלהבות.

בינואר, בבת אחת, הפסיקו לחכות לה זרי פרחים מחוץ לדירה.
היא לא החשיבה את עצמה כמשוגעת, התמימה, אז שמחה שהרומן הדפוק נגמר.
שבעה ימים חלפו, עד שאחרון הפרחים נבל. שבוע צחצחה את חלון חדר שינתם וכשבבואתה נהייתה שקופה יותר ויותר והפחד להיעלם איים להתממש, החליטה לעשות מעשה.

היא ספרה את הקומות לדירתו, ״קומת קרקע, שנייה, שלישית״. התחילה לנוע לעברו כשהרגישה איך הזעם מטפס במעלה גופה ומחמם את דמה. היא חשבה בדרכה לדירתו, על האהוב שלא רואה אותה, שלא שם לב שהשבוע הספר גזר לה כמעט את כל השיער. היא פצעה עצמה בכף ידיה עם ציפורניה מהמתח, היא לא טיפשה, היא ידעה שמשהו רע הולך להיעשות. אבל היא הייתה חייבת לצעוק לעולם משהו, כדי שלא יישכחו את קיומה.

היא הגיעה לקומה השלישית ושלט ״גרים באושר איציק ואילנה״ גרם לה לאבד את שפיותה. היא הוציאה פינצטה מהתיק ודפקה על הדלת שלוש דפיקות חזקות, בעוצמה שהבהילה אפילו את עצמה. כשזוג העיניים שחשבה שזיהתה מרחוק, נחשפו אליה, היא התנפלה עם הפינצטה תקעה בעינו ומשכה הכי חזק שיכלה. ״סוטה! מציצן!״ היא צרחה עליו והוא התפתל מכאבים וצרח. אישתו בשמנה הופיעה פתאום מאחוריו, היא לא עזרה לו, רק צפתה ושתקה באדישות כמי שלא הופתעה מגזר דינו.

היא רצה חזרה אל דירתה, שם פגשה באהובה. היא נשקה לו נשיקה רכה על כל עין ואחת בפה, סגרה את התריס בחדרה והחלה לזרוק בגדים וחפצים לתוך מזוודה. היא לא הייתה צריכה להסביר, הוא ידע לקרוא אותה, הוא היה רואה את מה שבתוכה. היא פסעה עם המזוודה לכיוון הדלת והביטה בו מבט אחרון. עיניו היו מלאות דמעות ורגע לפני שיצאה שמעה אותו לוחש: ״אני מצטער.. הייתי חייב לעצור אותו, זה תפקידי להביא לך פרחים״
טריקת הדלת נשמעה לה כמו פיצוץ. הרעש שכל כך רצתה ליצור החריש אותה ופתאום מרוב בושה, כל מה שהיא רצתה היה
להיעלם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

חובבנית אלמונית עקוב אחר חובבנית
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
חובבנית אלמונית
חדר אהבתנו
חדר אהבתנו
מאת: חובבנית אלמונית
בלאק ממבה
בלאק ממבה
מאת: חובבנית אלמונית
שכונת העוני
שכונת העוני
מאת: חובבנית אלמונית
ואז הזאב התאהב בכבשה
ואז הזאב התאהב בכבשה
מאת: חובבנית אלמונית
מתח
ג'וזפין - פרק 1
ג'וזפין - פרק 1
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אין מנוחה לרשעים
אין מנוחה לרשעים
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
הַפֵּתֶקְ הַאֳדוֹםּ וּמֶעִילְ הַעוֹרְ הַמֱאוּבָקְ
הַפֵּתֶקְ הַאֳדוֹםּ וּמֶעִילְ הַעוֹרְ הַמֱאוּבָקְ
מאת: Roi Jan
ג'וזפין - פרק 2
ג'וזפין - פרק 2
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף