כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

קצת אחרי 4 בבוקר

"נכנסתי לאוטו אחרי משמרת בעבודה ונסעתי ישר לכאן, לא חשבתי, ומצאתי את עצמי פה" הוא שפך בפניה, רוח קרירה של ארבע ומשהו בבוקר נשבה בינהם, "חשבתי שאני צריך לראות אותך אז חיכיתי ברכב".

השעה קצת אחרי ארבע לפנות בוקר והיא קופצת מהמונית לרחוב חשוך, נהג המונית כבר הוריד את המזוודה שלה והיא מגלגלת אותה על הכביש לכיוון הבניין הגבוה בסוף הרחוב.
שיגרה בחיי דיילת.
גלגלי המזוודה והעקבים שהכו נמרצות על הכביש היו הרעש היחיד שהדהד ברחוב בשעה הזו שבין הלילה לבוקר, היא רק מחכה להגיע למיטה ולהרים רגליים, סוף סוף, לאחר 13 שעות טיסה, הלוך חזור לעוד יעד מרוחק באירופה.
אין סוף רכבים חונים מימין ומשמאל ובהזדמנות הראשונה היא עוברת בינהם ועולה למדרכה.
יוסף, החתול הזקן שגר מתחת לבניין, ישב תחת אחד השיחים והציץ עליה מגיחה מהחושך, היא עצרה לברך אותו לליטוף ושלום ולפתע שמעה דלת מכונית נטרקת.
דקה-שתיים של גרגורים מצד יוסף והנה הוא עמד שם, כמו עמוד חשמל, עומד ובוהה בה, עיניו נראו עייפות כאילו שעות ישב וחיכה פה. שיערו פרוע, ביד אחת שלו מפתחות והיד השנייה מגרדת את ראשו, כאילו מבולבל גם הוא למצוא את עצמו שם.
יוסף החליק מבין אצבעותיה וברח לצד השני של הרחוב אל שאר חבריו, היא הרגישה שהעקבים שלה מוסמרו למדרכה וכבלים כבלו אותה למקומה.
הוא נראה גבוה משזכרה חשבה לעצמה ולפתע הוא החל לדבר אליה: "חיכיתי פה ברכב, אף אחד לא ענה באינטרקום, אז חיכיתי.. " הוא ניסה להסביר, היא עמדה שם תקועה במקומה והרגישה שהעייפות מתעתעת בעינייה, "מה קרה? .." היא גמגמה, לא בדיוק בטוחה שמי שעומד מולה באמת נמצא שם, הם לא התראו כמעט שנה, "אני לא יודע" הוא קטע אותה, "נכנסתי לאוטו אחרי משמרת בעבודה ונסעתי ישר לכאן, לא חשבתי, ומצאתי את עצמי פה" הוא שפך בפניה, רוח קרירה של ארבע ומשהו בבוקר נשבה בינהם, "חשבתי שאני צריך לראות אותך אז חיכיתי ברכב".
היא לא ידעה מה לומר, כמה חודשים חלמה לראות אותו שוב, הנה הוא כאן, והמילים נעלמו מפיה, "חזרתי מליסבון" אמרה משלא מצאה מה להגיב לו, היא לא תכננה לראות אותו שם מתחת לבניין שלה, בטח שלא אחרי יום עבודה ארוך בשמים.
"אני יודע שזה מטורף.. " הוא לפתע צעד אליה ומנורת הרחוב האירה את פניו קצת יותר, הוא השאיר את הזיפים שהיא אהבה. פניו עייפות, והיא תהתה כמה שעות המתין לה כאן.
הם התקרבו, וברגע הריח שלו הכה בה, רצף של זכרונות מתוקים רצו בראשה וחלפו בשניה. הוא תפס בידיה ורק אז הבינה שהיא איננה חולמת, היא הרימה את ידה וליטפה את שיערו ופניו באצבעותיה, כשהגיעה לשפתיו הוא הרגיש אותן רועדות קלות על עורו, האצבע שלה ציירה קווים על פניו כשעיניו נתלו בשלה. הוא נזכר כמה אהב לדבר לעיניים שלה, והן הבינו הכל, ובהקו בדיוק מתי שהיה צריך.
והזמן עצר, ולדקה קצרה הם הרגישו שהוא מעולם לא המשיך מהרגע שהדלת נתרקה בינהם, אז, כמעט שנה אחרי.
שקט סרר בינהם, אף אחד מהם לא ידע מה יהיו תוצאות המפגש הארעי הזה באמצע הלילה, אבל הם עמדו שם בוהים אחד בשניה מדברים במבטים ובמינימום מגע.
פנס הרחוב האיר עלהם כמו פרוז'קטור שמכוון על במה, חתולי הרחוב בהו בהם כאילו זה הפרק הראשון לעונה החדשה של הסדרה האהובה עלהם, שנה שלמה שחיכו לפרק הזה.
עד שלבסוף היא הבינה, הנה הוא פה, וניתקה מגע. הוא התעורר כמו מחלום נעמד דרוך במקומו ממתין לראות מה היא תאמר, "כדאי שאלך.. " המליצה בלחש, ספק לאוזניו ספק לעצמה, "עבר הרבה זמן מאז ודברים השתנו" היא הוסיפה והוא סרב לשחרר מידה. "יש לך בן זוג חדש?" הוא שאל אותה והיא לקחה נשימה עמוקה וסידרה את מחשבותיה, "ידעתי שתמיד תלווה אותי התהייה אם תחזור אלי" היא החלה לדבר והוא גמע כל מילה, "ולפני כמה חודשים, אם הייתי מוצאת אותך מחכה לי פה מתחת לבית... " היא הרימה כתפיים ולא סיימה את המשפט אך הוא ידע למה התכוונה, אז באותה תקופה שעוד הייתה מסמסת לו בלילות שכרות, הוא ידע שחלק בה עוד מחכה לו.
"אבל הבנתי שהלכת וויתרת עלי" היא אמרה והוא נצבט בחזה שלו, היא לא יכלה להסתכל בפניו אז היא הסתכלה לרגליה, "והזמן עבר ואני כבר לא מחכה שתחזור אלי" היא המשיכה והנידה בראשה, משלימה לראשונה עם המילים תוך כדי שאמרה אותם.
דממה, אף אחד מהם לא ידע עוד מה לומר.
הרקיע החל להראות סימני זריחה, הכחול-שחור הפך אט אט באופק לאדמדם-סגול.
"הייתי חייב את הזמן לעצמי" הוא אמר בסוף, מנסה להסביר, "הייתי צריך זמן לרוקן את כל מה שהיה בי", והיא חייכה אליו, חיוך מבין, כמו שתמיד הייתה מבינה כלפיו, "אני יודעת" היא הניחה את ידה על הלחי שלו, "אבל רוקנת אותי ממך יחד עם כל השאר" היא אמרה לו ברוך וניצוץ עצב קטן בהק בעיניו.
סוף סוף היא הצליחה להבין את כל מה שלא הבינה בשנה האחרונה.
"הלוואי והיינו נפגשים לראשונה עכשיו, שנה אחרי הכל" היא העבירה את ידה מפניו אל החזה שלו וחמימות התפשטה בגופו, "אולי שנינו היינו צריכים להבין דברים על החיים לפני.. " שלווה מילאה את גופה כשהוציאה את המילים מפיה. והיא הרגישה שדמעות אושר והכלה עולות בעיניה.
הוא הסתכל עליה ולא מצא מילים, הוא לא רצה לנסות לשכנע אותה למה כן, כמו שהיא לא עשתה זאת כשהחליט ללכת ולקחת את הזמן שלו לעצמו. הוא נכאב מהמילים שלה ויחד עם הרגשת החמצה הייתה בו גם קצת שמחה שהיא מצאה את דרכה, גם אם בלעדיו.
הוא הסתכל עליה, לבושה במדים הכהים עם הגרביון הזה שהטריף אותו, השיער המשוגע שלה אסוף בצמה אדוקה, תופסת בידית המזוודה, לרגע הרגיש שנשאב אחורה בזמן שנה שלמה והיא לפני טיסה קצרה וכבר בערב היא תחזור.
היא התמהמהה לרגע, מחייכת אליו חיוך קטן עם לחיים סמוקות, משננת פעם נוספת את קווי המתאר שלו, את השיער הפרוע, הגוף והידיים הארוכות שלו, רק בשביל הזכרון.
והפעם שניהם ידעו שזהו,
זמנם עבר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Tzlil Wizeman עקוב אחר Tzlil
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
"אולי תכתוב עליי שיר?"
"אולי תכתוב עליי שיר?"
מאת: moshe shachar
סיפורים אחרונים
ההודעה שלך.
ההודעה שלך.
מאת: Orel Yosef
אני שוב מתגעגעת אלייך. מה יהיה?
אני שוב מתגעגעת אלייך. מה יהיה?
מאת: אנונימי אנונימי
חזרת אל זרועותינו אישה מופלאה
חזרת אל זרועותינו אישה מופלאה
מאת: Yael Shayn
 הצד השני של שנינו פרק 44+45
הצד השני של שנינו פרק 44+45
מאת: Maya B
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף