כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שברים

"תגידי כבר משהו," התחננתי, "לא יכול להיות שאין לך מה לומר." היא שתקה מעברו השני של הקו, רעש הרחוב עמעם ברקע. היא בטח חשבה לעצמה כמה נמוך עוד אוכל לרדת. כמה הייתי מסוגל להוריד מעצמי בשבילה.

היום נשארו רק רסיסים, מרגעים שעברנו ביחד.
ממילים שאמרה, משירים שאהבנו, מתמונות שמספרות זמנים שכבר אינם.
היום נשארו רק זיכרונות, של תווי פניה המכורים, של ריחות שכבר נמוגו,
חום גופה הממכר והקול הצרוד שלה כשהיא עונה לטלפון, מתוך חצי שינה.
"תגידי כבר משהו," התחננתי,
"לא יכול להיות שאין לך מה לומר."
היא שתקה מעברו השני של הקו, רעש הרחוב עמעם ברקע.
היא בטח חשבה לעצמה כמה נמוך עוד אוכל לרדת.
כמה הייתי מסוגל להוריד מעצמי בשבילה.
למה אני עוד אוהב אותה? היא זו שעזבה.
היא זו שהשארת אותי לבד להתמודד עם הכאב הזה.
היא זו שמיהרת למצוא לי תחליף ברגע שיצאתי מהתמונה.
היא זו שהבינה שאולי וויתרנו מוקדם מידי. היא זו ששוב וויתרה, כשנהיה קצת קשה.
אז איך אני שוב מתקשר אליה?
מתחנן שתגיד משהו, שתאמר לי היכן אני עומד.
כאילו שזה עדיין לא מובן לי.
איך אני עדייך כרוך אליה?
נופל כל פעם מחדש במלכודת שלה. נע בין אי ידיעה לחוסר וודאות.
רק שלא תגיד לי שוב שהיא לא יודעת.
"אני לא יודעת."
היא לחשה לי לאחר דקות של שקט.
בידיים רועדות, היבטתי בתמונה,
אותה תמונה שגרמה לי לחייג אליה, אותה תמונה שהטביע אותי במי געגועים.
שקיעה, השיער שלה מתנופף ברוחה של הים.
שתי נפשות מבולבלות שרק מחפשות תשובות.
לחשתי לה שאני אוהב את הים, כי הוא כחול כמו העניים שלה.
היא צחקה ואמרה שאני בטח אומר את זה לכל בחורה עם עניים כחולות.
אותה תמונה שהציתה בי אש של ספקות.
הרגע הוא אותו הרגע, הים הוא אותו ים-
אך האנשים שבתמונה הם כבר לא אותם האנשים.
למרות הכול, ברור לי שאבחר להמשיך לכאוב.
אמשיך לדבר. אמשיך לנסות.
לחייג את המספר שלה, להתחרט.
למשוך את צומת הלב שלה בכל דרך אפשרית.
ללכת על שברי זכוכיות רק כדי לסחוט ממנה חצי חיוך.
אני אמשיך לכל הפחות עד שתדע.
עד שהיא תחליט להפסיק להכאיב לי.
אמשיך להיאחז בתקווה שהדברים יסתדרו.
שהיא תלמד לאהוב אותי שוב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

דונקי דוד עקוב אחר דונקי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
לשנוא זה קל לאהוב זה קשה
לשנוא זה קל לאהוב זה קשה
מרגש:)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
"אולי תכתוב עליי שיר?"
"אולי תכתוב עליי שיר?"
מאת: moshe shachar
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
סיפורים אחרונים
כשהגעגוע מטריף כל חוש
כשהגעגוע מטריף כל חוש
מאת: Yael Shayn
האור שלי
האור שלי
מאת: Benel Jerassi
על סוג של כאב שהוא אושר.
על סוג של כאב שהוא אושר.
מאת: גיא .
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף