כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

תסתכלי עליו

תסתכלי עליו, הוא צמא לדם שלך בורידים שלו. לשברים שלך להשלים את החורים שבו. להודעות שלך באמצע הלילה "תבוא". תסתכלי איך הוא מביט בך, עם ברק בעיניים, אפילו שלא מגיע לך. וכמה שהנוף יפה מבעד לעיני הדבש שלו הוא מחפש את הנוף דרך העיניים שלך.

תסתכלי עליו, הוא נמצא כאן בין כל האנשים.
מה זאת אומרת את לא מוצאת? עוד לא חיפשת. הנה, שורה שלישית כיסא חמישי משמאל. או רביעי בעצם? אני לא מצליחה להבחין. קומי רגע תראי. מה זאת אומרת הוא לא מעניין אותך יותר? תגידי נדפקת על השכל או שאת עושה את עצמך? את תהרסי אתכם לגמרי בקצב הזה, אל תדברי שטויות.

תסתכלי עליו,
קצת אחרי הנוף ההוא ששובה את מבטך הוא יושב שם. גופו רוכן אל איזה עיתון ישן שמונח על השולחן. את לא תספרי לו שכל כך מוקדם בבוקר שהעיתון עוד שוכב שם מאתמול. קשה לך בבוקר, את טיפוס של לילות לבנים, אז את לוגמת עוד שלוק מהקולה ומעקמת את פרצופך. הוא לא יגיד שהכי יפה לך כשאת מחייכת. אם היית מעזה להביט בו היית רואה חצי חיוך חומק משפתיו.

נו תסתכלי עליו, בחורות היו הורגות כדי להיות במקומך. נחשי את מי. אאוץ'! צוחקים איתך יא כבדה. אאוץ'! נו מי קרא לך שמנה? את לא נורמלית אחותי, רציני.

מה קרה לכם בכלל בלילה ההוא? אף פעם לא באמת סיפרת עד הסוף. לא הפסקת לבכות במשך חודש. ולא היה לי מה לתת לך חוץ מהכתפיים שלי. נשברת. כאילו שרטת את עצמך עם הזכוכיות של הבקבוק שניפצתי לך מול הפרצוף. שיקרת לי שאת הולכת לישון אחרי המועדון הדפוק שלך באלנבי. במקום זה חזרת לרחובות. הסתובבת חיוורת. חזרת אחרת.

אל תבכי. אני מצטערת, לא הייתי צריכה להזכיר את התקופה הזאת, אני יודעת שזה בראש שלך כל הזמן. אבל תביני אני דואגת לך. מותק תסתכלי עליי, בבקשה. אז לפחות תסתכלי עליו, זה יעשה לך טוב. מה? מה כבר אמרתי?!

אל תתגרי בגורל. החיים יש להם נטייה להציף את כל מה שקוברים מאחור. גאות ושפל. זוכרת איך עמדנו על שפת הים כמו שתי ילדות? יצאת שו"ש וכל מה שעניין אותך היה לגעת במים, לשטוף מעצמך את המחשבות. יכולנו לראות משם את הדייגים המחפשים טרף קל במים, אם כדי להשביע את בטנם אם לשם השעשוע. יכולנו לראות את הגלים המבקשים מזח להתנפץ אליו, משהו להישען, לפחות עד שייזרקו שוב למקומם. הציפורים ניגנו שיר ילדים על הקן ששמור להן בין העצים ביודען כי לעולם ישובו הביתה. גם את הארמונות שבנו הילדים בחול סחפו הגלים איתם. ורק אנחנו עמדו שם בלי מעש, בלי לחפש משהו או להתגעגע למישהו. זה לא שאיבדנו את הדרך חזרה, אולי קצת איבדנו את עצמנו. אז הבטנו אל האופק ומשלא זימן לנו דבר הנחנו את מבטנו בחיקו עד יעבור זעם. שקענו עם שקיעה וכשעלה ירח כמעט שכחנו להעלות איתו את הזיכרונות. מזל שצלצל הטלפון פתאום.

לא היה איש על הקו. קראנו שוב ושוב לתשובה אך זו סירבה לבוא. אולי קרה משהו, עלה בנו חשש, בכל הכאוס שמחוץ לפיסת השלווה שתפסנו לנו כאן. אולי מישהו מחפש אותנו, חשבנו. כמו הציפורים, שבינתיים נדדו לחוף אחר, אולי מישהו מחפש לנו קן. ובכן בטח אין קליטה, פסקנו. "יש שם מישהו?" קראנו בפעם האחרונה ולפתע התנתקה השיחה בחבטה חזקה. כנראה טעות במספר, טענתי ואת פסלת. הזכרת את השם שלו באיזה הקשר ושתקת. חזרנו להביט אל האופק, רחוק ככל שהיום איפשר, כאילו בתוך תוכנו קצת קיווינו שנבלע בו וישכחו אותנו כל הטלפונים שבעולם.

תסתכלי עליו, את זוכרת כמה חזק הוא פעם בלב שלך באותם רגעים? מה אני מדברת, זה לא דבר שזוכרים אלא מסוג הדברים שישר מרגישים. תפסיקי להתעסק בריבים ומלחמות, זה לא יקדם אותך בשום צורה. על מה את רוצה לנקום בו, לגרום לו לסבול? תגידי. על הפרחים שהביא לך לכבוד כל שבת? על הגדרות שפרץ כדי שיתנו לו לבקר אותך כי לעבור צבא זה קשה לבד ובכלל, יותר מדי זמן לא חיבק אותך? על הלילות הסוערים שעטף אותך בין זרועותיו? לעזאזל, במעיל שלו שמר עלייך, שיקר שהוא לא זקוק לו העיקר שלא תקפאי מקור. על הסודות ששמר בשבילך קרוב לחזה באותם לילות או על השקרים שסלח לך פעם אחר פעם אחר פעם? אולי על כך שאהב אותך עד כלות, קשר את חייו בשלך והגיש לך עם סרט? כל כך אהב שהשתגע. אז מה אם קצת נפגעת בדרך.

תסתכלי עליו, הוא צמא לדם שלך בורידים שלו. לשברים שלך להשלים את החורים שבו. להודעות שלך באמצע הלילה "תבוא". לא היית מסוגלת להתמודד עם עצמך כשרע לך. תמיד צעקת מכל טיפת כאב. מוזר שדווקא כשהיה בתוכך היית שקטה. תסתכלי איך שהוא מסתכל עלייך. תסתכלי עליו, כמה שהוא מנסה להסתיר רואים עליו. רואים שהוא מתגעגע ללחישות שלך על עורפו, כשהיה מבקש שלא תפסיקי. אל תפסיקי.

השמיים לא יחדלו להאיר בצבע תכלת אם לרגע תרפי מהם. הרצפה לא תזוז ממקומה אם תרימי ממנה לשנייה את העיניים. אין לך מה לדאוג. די להשגיח בכל העולם. תישירי אליו מבט, הוא מצפה לזה. אם תנהגו כזרים תהפכו כאלה ביום מן הימים. תבטחי בו קצת מה יש? הוא לא נתן לך מספיק סיבות כדי לאבד בו אמון. תסתכלי עליו, הוא לא יכשף אותך, מקסימום יחזיר לשפתייך כמה טעמים שאת כל כך מתאמצת לשכוח.

אפרופו טעמים, רוצה פיצה? למה לא? כל היום טוחנת סרטים, פלא שאת לא רעבה? יאללה בואי פיצה, חצי זיתים חצי אנשובי. זרמי. את הזיתים תוציאי. אף פעם לא הבנתי אותך, תמיד רצית את הפיצה שלך ריקה. אמרת שהתוספות סתם מלכלכות, כמו פצעים על העור. תיאוריה מוזרה, כמעט הצלחת לקלקל לי את התיאבון. טוב אני מזמינה. מי אומר לא לפיצה?

תסתכלי עליו, אני חושבת שהוא מסמיק. זוכרת? יכולתם לשבת אחד מול השנייה ומשום מקום הוא היה מתפוצץ מצחוק. כששאלת אותו מה כזה מצחיק היה עונה "הם מדגדגים אותי". "מי?" תהית. "הפרפרים" היה מרצין לרגע "הפרפרים שבבטן שלי" וחוזר להתגלגל כמו ילד שבדיוק גילה את הצחוק שלו. "דפוק אחד הבהלת אותי," היית כאילו נעלבת "כבר חשבתי שהשתגעת או משהו". "ומי אמר שאני לא? הרי אני איתך" היה מחזיר ומחייך את חיוך הצודק שלו. ואחרי שהיית מחמיצה פנים כדי להיות המילה האחרונה בשיחה הזו הייתם נשברים שניכם וצוחקים בלי הרף. כי הרבה פרפרים גרים בבטן שלך ובבטן שלו, ובחשבון פשוט - זה פשוט מצחיק. אז הייתם צוחקים עד שהראשון ביניכם נרדם. תסתכלי רגע, הוא מסמיק ממך או שהוא אדום מהשמש?

תסתכלי, חם היום. את לא נשרפת? זה מזכיר לי את הבצל שפגש את חבר שלו ואמר תגיד, אתה יודע כמה מעלות בצל? נו תצחקי כבר בונקר. מאז מיאמי לא צחקנו הרבה כמו אז. גם אחרי השחרור הייתה תקופה חזקה. וואי זוכרת איך הייתם משחקים שאתם רבים מכות? מה, אמרתי בצל התחלת לבכות?

תסתכלי עליו, את מכירה אותו שנים. עשיתם הכל ביחד, היינו מסתכלים עליכם ומקנאים. עשיתם חיים ועשיתם בית ספר לכל הזוגות היעני מאוהבים. אפרופו בית ספר, זוכרת את פגישת המחזור בשנה שעברה? איזה כיף היה. אם כי היה די משונה לפגוש פתאום באמצע החיים את כולם. העלנו זיכרונות ובאיזשהו שלב מישהו עם קצת יותר מדי אלכוהול בדם הציע שנשחק נשיקה סטירה, כמו בימים הטובים. כאילו מה נסגר איתך בנאדם?! תתבגר. אז זרמנו. חוץ ממך, את עמדת בצד והסתכלת עלינו חוטפים. לא הבנתי למה לא שיתפת פעולה. מה הפריע לך, הנשיקה? נו אז יש לך חבר מי ישמע. לא זכור לי שהיה לך כזה עקרוני לשמור נגיעה כשהתנשקת עם חצי שכבה בתיכון. אבל את חייבת להיות יוצאת דופן. קיצר היה קורע. אפילו קיבלתי נשיקה בלחי מעומרי שהייתי מאוהבת בו מהחטיבה. זוכרת אותו? ברור שאת זוכרת, הייתי מדברת עליו בלי הפסקה. זה הרגיש כמו חלום שמתגשם. יואו זוכרת שהגיע תורו של תומר לסטור לגיא? איך האידיוט הזה אמר "כמה שנותנים יותר חזק זה משאיר יותר סימנים". כולם צחקו חוץ ממך. אמר וסטר לו. פתאום בכית, שוב. לא כאב לגיא עד כדי כך מאמי. לא הבנתי אותך כשעזבת את החדר ולא הבנתי למה הוא לא ניסה להרגיע אותך. לא נורא, סלחי לו שלא רץ אחרייך. תסתכלי עליו הוא אוהב אותך, בטוח לא התכוון.

תסתכלי עליו, הוא לא יכול לפגוע בזבוב. לא משום שהוא לא מסוגל פיזית, פשוט כי מי שנפגע לא יכול לפגוע. הוא שבור אבל לא יגיד לך. לא משום שאינו יודע להביע רגש במילים, לא משום כך. הוא לא יספר לך דבר כי בפעם האחרונה שסיפר ביקשת זמן לחשוב והעפת אותו מכל המדרגות. כעסתי עלייך, אולי הכי הרבה שכעסתי אי פעם, ואני יודעת לכעוס. לא הבנתי איך את יכולה לוותר עליו, למרות כל מה שעשה בשבילך. וספגת. אפילו לא טרחת להתגונן, להסביר את עצמך, להתחרט חלילה. רק פלטת "לא הכל את יודעת" ושתקת שוב.
את טועה, הוא לא פגע בך לפני שנפרדתם. הרי התייחס אלייך כמו נסיכה. הוא פגע בך אחרי כן, כשכבר היה רחוק והמילים שלו החלו לחלחל. הוא לא צעק, לא נעלב בקולי קולות. הוא לא התפרק ואפילו לא הזיל דמעה כשהודעת לו שאת כבר לא מרגישה אליו כלום. היה נראה שצפה את זה. ואחרי שטרק אחריו את דלת ביתך, שהיה גם ביתו. אחרי שטרק את הדלת והלך, בלי להתווכח אפילו, אז הוא פגע בך. ריסק אותך, טוטאלוס. לא משום שהוא חזק פיזית, רק כי מי שנפגע פוגע יותר.

תסתכלי עליו, אל תהיי עקשנית. תסתכלי איך הוא מביט בך, עם ברק בעיניים, אפילו שלא מגיע לך. וכמה שהנוף יפה מבעד לעיני הדבש שלו הוא מחפש את הנוף דרך העיניים שלך. משם, הוא בטוח, הנוף שמח הרבה יותר. הוא לא יודע שכבר כמה שנים שהעיניים שלך עצובות, וחוץ מדמעות וקצת מים כשאת שוטפת פנים לא נוגע בהן לא איפור ולא אושר. הפעם האחרונה שהתאפרת הייתה כדי להסתיר את סימני החבטות שעיטרו את פנייך. מרחת כמויות של מייקאפ ועדיין ראו עלייך. כנראה הנפילה שלך בדרך הייתה קשה. בדרך לאן אמרת שהיית? אני רק זוכרת ששלחת לי תמונה ונחרדתי עד עמקי נשמתי. "איך את לא בוכה?" שאלתי ולא ענית. זה היה חמור. לא רצית שיפנה אותך למיון. אז ישבת מולו וידייך מושטות על ברכיו. שרף לך כשחיטא את הפצעים אבל לא הוצאת הגה. התמסרת אליו. הוא עבד לאט וחבש לך את כל החתכים בזהירות. הרבה דם ירד אחר כך במקלחת מגופך. רק כשסיים קמת והלכת לעשן. שנים שלא נגעת קודם בסיגריה. לא אמרת לו תודה. לא הסתכלת עליו אפילו. "כשמתרגלים" לחשת בינך לבין עצמך וקצת שמעתי "לא אומרים לא סליחה ולא תודה".

תסתכלי עליו, קצת ודי. את הרי נחנקת מגעגועים, אני שומעת אותך בחושך. מזמן לא כתבת עליו. אמרת שאין עליכם מספיק חומר כדי להתחיל איזה סיפור יפה וזה מוזר כי גם בלילה ההוא ששמרתם זה על זו מסוממים ומחובקים אמרת שאין עליכם מספיק חומר כדי להפסיק. עובדה, הפסקתם בסוף. כשההנגאובר חלף ורגשות האשם התפוגגו. או בפשטות - כשירד לך ממנו, ואחרי ארבע שנים יחד החלטת שאת לא אוהבת אותו יותר. תפסיקי לנשוך שפתיים, את תיפצעי מטומטמת. תסתכלי על עצמך, אהבת אותו בכלל?

תסתכלי, אם יהיה שקט מוחלט תוכלי לשמוע אותו שר את השיר שלכם. אף פעם לא נמאס לך להקשיב לו מנגן לך, רק בשבילך היה מנגן. פורט על כל המיתרים בגיטרה ועל כל נימי נפשך. היה מביט עמוק בעינייך וכאילו פורט על גשר המיתרים בכבודו וכל ירושלים שומעת, את השיר שלכם.

תסתכלי עליו, את יושבת ממש מולו ולא מעזה להרים אליו את מבטך רק שלא תסתנוורי, שלא יכה בך השקט שלו. רק שלא תשכחי את הלב שלך אצל הלב שלו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליאור ליאור עקוב אחר ליאור
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
ליאור ליאור
אבא, איך הכרת את אמא?
אבא, איך הכרת את אמא?
מאת: ליאור ליאור
כשתגדל
כשתגדל
מאת: ליאור ליאור
על הרכבת לצפון
על הרכבת לצפון
מאת: ליאור ליאור
מה היית משנה בי?
מה היית משנה בי?
מאת: ליאור ליאור
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay