כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מלגה

בארה"ב של ימינו

יום חמישי, חמש בצהריים. ג'ון הלך לטייל, מתעדף את הקולג'ים במוחו לפי רשימה.
"אוקיי, אז המקום הזה יותר טוב... לא, בכלל שם... אולי אני בכלל אלמד בקנדה, קצת להתרחק מכל ההאסל באסל, לפתוח דף חדש..."

אמו התלוננה בפניו לא פעם ולא פעמיים שאמנות זה לא מקצוע, שאי אפשר לעשות עם זה משהו בחיים האמיתיים, אבל הוא הוכיח את עצמו. תוך שבועיים מתחילת מכירת יצירותיו באינטרנט מיליון אנשים כבר ראו את הציורים שלו - ושלוש מאות וחמישים אנשים קנו ארבע עשרה ציורים שצייר.

"אני מורידה בפנייך את הכובע" אמרה אמו, "ג'ון, אתה באמת מוכשר. תמיד ידעתי שאתה מוכשר - אבל מכאן ועד להתפרנס בעזרת אמנות? לא ידעתי שיגיע היום הזה בכלל, שתבוא להתפרנס ממשהו שהוא לא עבודה. פשוט מצייר להנאתך כל היום... כמו איזה פרזיט... טפיל... תתבייש לעצמך!"

איך הגיעה אמו ממחמאות לכאלה גידופים, זאת ג'ון לא ידע. מאוחר יותר ביום, אמו התנצלה.

עכשיו, ג'ון לא ידע מאז שהוא צעיר שהוא אוהב לצייר, הוא בכלל אהב משחק. כל פעם ששיחק בהצגת בית ספר הוריו היו מוחאים לו מחיאות כפיים נרגשות (אף על פי שאמו חשבה שגם זה לא מקצוע מכובד מספיק) והקהל היה גם הוא מוחא לו כפיים בעיניים בורקות, מרותקות. כזה טוב היה.

"אתה יודע שאתה יכול לקבל מלגה לבית ספר לאמנות, נכון?" שאל אותו המורה, אוטו. "אתה יכול להתקבל לבית ספר כזה חינם אין כסף, אבל אתה מוכרח לעבוד קשה, ולהציג תיק עבודות. מעוניין?" "כן, אני מעוניין. אשמח להשתפר בעבודתי." הוא אמר, ומייד זינק לעבודה.

דבר מה היה חסר בעבודותיו של ג'ון, רגש מתפרץ היה בגדר נעדר מעבודותיו. המורה בסקאד, ג'ארד, לא רצה לוותר על ג'ון. "תתחבר לאמן הפנימי שלך. מה עוד אתה אוהב לעשות חוץ מציור? איזה עוד מקצוע אתה אוהב?"

"אני אוהב גם משחק." "אז תעבוד כמו שחקן: תתחבר למאגרי הרגש הכי עמוקים שתוכל למצוא, עמוק בתוך הלב שלך. תנסה להבין את עצמך יותר טוב, ומשם תמצא את דרכך לאחרים כי יש מגוון רחב של אנשים. תנסה להוציא את כל התובנות שלך על אחרים ביצירה שלך תחקור קצת. אני בטוח שתנחול הצלחה."

אחרי חצי שנה שלמה של חקר, ונדודים בין עבודות, נגמרה שנת הלימודים. ג'ון קיבל תעודה מצטיינת, כאשר רוב ציוניו הם מצוין פלוס. רק במתמטיקה קיבל טוב מאוד. המבחן היחידי הזה...

ג'ון יצר. הוא לא היה צריך יותר מזה, יותר מאשר לעשות אמנות, לצייר בנוף היפהפה של ויסקונסין, כמו גם חיות ובני אדם. הוא פשוט הרגיש ... טוב, טוב למדי. זה היה מוצלח.

גם המורים של סקאד חשבו שציוריו מוצלחים. הם התלהבו מאוד מציור אחד, "מסיכה", שבו מצוירת דמות אישה שעוטה על עצמה מסכה בדרך כלל, אבל היא מורידה את המסכה וחושפת את פרצופה האמיתי. והוא: עצוב.

כעבור כמה זמן ג'ון קיבל מכתב, שבו היה כתוב "אנו שמחים לבשר לך שהתקבלת לבית ספרנו. אנא התכונן בהתאם."

ביום ראשון דיבר עם ג'ארד. "נתראה שנה הבאה, ג'ון." אמר ג'ארד בסוף השיחה, צוחק כמרוצה מהתקבלותו של ג'ון לבית הספר. "כן," אמר ג'ון, "נתראה בשנה הבאה."

(תמונה : quora)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya Tzur עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
פלאשבקים של אסיד
פלאשבקים של אסיד
מאת: כותבת בלי אישור
מציאות אחרת
מציאות אחרת
מאת: K L
גבר סטר לי לתחת
גבר סטר לי לתחת
מאת: אני אני
אני יודע שהייתי לך קביים
אני יודע שהייתי לך קביים
מאת: Aviel Kogan
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף