כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

רק צוחקים קצת ...

את השיעורים החשובים לומדים מהחיים.

כשהייתי קטנה הייתי משחקת במגרש המשחקים בשכונה בשעות אחר הצהריים, הייתה נדנדה, קרוסלה ועוד מתקן שנראה כמו גליל חלול מברזל עם מדרגות משני הצדדים,
מגרש כדורגל וכמה ספסלים.
הייתי מעבירה שעות בגן משחקים הזה כשאמא דואגת להציץ בי מהחלון, הכרתי את כל ילדי השכונה, היינו משחקים מחבואים ומשחקי כדור.
באיזה אחר צהריים אחד, התחלנו כרגיל משחק מחבואים,
יוני הקטן נבחר לספור,
יוני הגדול זרק ליוני הקטן "תיזהר אם אתה מציץ!"-
יוני הקטן הסתובב עם פניו לכיוון העץ, הצמיד ראשו לידייו והחל לספור בקול רם, "עשר! תשע! שמונה! ..." תפסתי את היד של נגה שהייתה אז חברה מאוד טובה שלי ורצנו אל מאחורי הבניינים.
שומעים ברקע עוד את יוני הקטן כמעט מסיים את הספירה. ידענו שאנחנו כבר לא בטווח ראייה שלו.
"מי שמאחוריי ומצדדי הוא העומד, אחת שתיים שלוש!"- בבניין מספר 3 מאחורי שיח גדול שיכולנו להציץ במה שהתרחש בתוך הגינה. יוני הקטן מסתכל לכל הצדדים אבל הוא ממש קרוב לעץ.
היינו כל כך מרוכזות בלהסתכל על מגרש המשחקים עד שלא שמנו לב "אהעע מה עושים פה, מה, מה... "- נשמע מאחורינו איזה מילמול מפחיד . אני ונגה ישר הסתובבנו וצעקה חלשה נפלטה מפי, מה שגרר צעקה חזקה של האיש הזה.
האיש המשיך למלמל ולנפנף בידייו, לתפוס בראשו, החל לנשוך קלות את זרועו ולהוציא קולות מצוקה.
נגה צרחה חזק, מה שגרם ליוני הגדול לזנק אלינו אל מאחורי השיח.
יוני הגדול התחיל לצחוק, "מה, פחדתן ממנחם?" -
ויוני הגדול החל לנשוך את ידו ולצחקק בדיוק כמו שהאיש עשה .
"די יוני!"- אמרתי לו כי למרות שנבהלתי הבנתי שהאיש לא בדיוק שולט בהתנהגות שלו.
נגה נרגעה מהלחץ והתחילה לצחקק גם היא, מה שגרם למנחם להרים את קולו, לנשוך וללקק את זרועו בלחץ..
"די, בואו נחזור..."-
"מה את מפחדת? הוא מפגר, הוא לא יעשה לך כלום"-
יוני הגדול .
"בואו נמשיך את המשחק..."-
"טוב בואו למשחק, יוני הקטן בטח התחרפן כבר... נסנגר אותו עוד פעם לספור"
יוני הגדול ונגה עזבו, אני לחשתי "סליחה מנחם"- והלכתי.
"אנחנו כל הזמן צוחקים עליו, הוא גר בבניין 3 עם מטפלת...
הוא לא עושה כלום חוץ מלנשוך וללקק את עצמו."-
נגה צחקה והחלה לעשות חיקוי שוב פעם יחד עם יוני הגדול.
אני כבר לא הגבתי ולא הגנתי.
אפילו קצת ציחקקתי.
שמעתי את אמא שלי קוראת לי לארוחת ערב, נפרדתי מחבריי לגינת המשחקים ועליתי לאכול את ארוחת הערב.
בזמן הארוחה סיפרתי לאמא ואבא מה קרה.
הם ייעצו לי בפעם הבאה להתרחק ממנחם, אבל גם לא לצחוק עליו כי זה לא מתאים ולא יפה לצחוק על חסרי ישע ולא בכללי.
הם צדקו, ידעתי והרגשתי את זה בליבי .
"עבר מספיק האיש המסכן הזה"- אמא שלי אמרה לא במתכוון.
"מה קרה למנחם אמא?"-
"כלום מתוקה שלי, אני מנחשת שעברו עליו ימים לא פשוטים.. ושאתם לא הראשונים שצחקו עליו.."-
"נכון..."-
אמא נתנה לי נשיקה ואני החלפתי לפיגמה ונכנסתי למיטה.

"אתה יודע מה קרה למנחם... נכון?" - שמעתי את אמא אומרת.
"בטח.. טרגדיה נוראית"
"אני רק חושבת על זה ויש לי צמרמורת ובא לי לרוץ לחבק את תמר ועמריקי." -
"לגמרי. יש אסונות... שלא עלינו... ושלא יהיה על אף אחד.."

התקרבתי עוד לדלת כדי שאוכל לשמוע...

"לחשוב שהוא רץ לדירה שלו כשאשתו והילדה בפנים ולא יכל להתקרב בגלל הלהבות של השריפה..."-
הצמרמורת עברה בגופי.
דמעות החלו להציף את עיניי.
"ואחרי זה הוא השתגע לגמרי..."-
"תמרי עוד לא הייתה, עמריקי היה אז בן 3 אם אני לא טועה..."-
"זוכרת את הלילה הזה...."

התרחקתי מהדלת והפסקתי לשמוע את השיחה, התכסתי בשמיכה
ביקשתי בליבי עוד פעם סליחה ממנחם, שצחקתי עליו, שצחקנו, הייתי צריכה לחייך אליו או להתנהג רגיל..
אפילו לא להייחס היה טוב יותר. אבל לא לצחוק עליו... בטח שלא.

באותו יום למדתי דבר חשוב,
לא לצחוק אף פעם על אדם אחר בגלל מום או מוגבלות,
פיזית או נפשית,
הם לא מופע ליצנות.
ואף פעם לא להסיק על אדם מה הוא...
אף פעם לא אוכל לדעת מה עבר על אדם רק ממבט סתמי, ולפעמים גם לא ממבט שני או שלישי.
לא הכל גלוי לנו לעין, ואולי הבחורה הביישנית הזאת או הילד המופרע... שומרים בתוכם משהו.
לא לשפוט ולא להכליל,
כל אחד יודע רק על עצמו ועצמו בלבד.
אל תנסו להכניס את עצמכם לנעליים של אחרים, אתם לא יכולים.
אתם יכולים לתת להם חיוך, מקום, לב והקשבה....
ביקורת לא תעזור,
ובטח לא ביקורת שלילית או להפוך אותם לבדיחה.

ומה עוד למדתי,
שחיי מאושרים, שתמיד תמיד אודה ואודה כי יכל להיות יותר גרוע.. כי יש יותר גרוע ממה שאני חווה ברגע זה.
אני לא אהיה מסכנה, ולא אבכה על מר גורלי.
אתחזק אתרומם מכל מכשול או נפילה. הבטחתי להתחזק מכל נפילה שתהיה לי, זה בלתי נמנע בחיים האלה.
הכל שאלה של איך אתה מתמודד, מתבגר, ואני בחרתי ללמוד מהכל, גם מהמקום הנמוך ביותר שלי, שמשם רק אהיה מחושלת יותר ויותר.

מאז אותו יום בשכונה אם מנחם חולף על פניי אני מחייכת,
חיוך רך ובמבט טוב, מקווה שעוברות אליו הכוונות הטובות שלי. מקווה שהוא מרגיש.
הוא כבר לא נושך את ידו אם אני עוברת.
נראה לי שזה סימן שהוא מרגיש איתי יותר בנוח.
אני שמחה.
שוב פעם אבקש, סליחה מנחם,
ותודה לך, תודה על שיעור שילווה אותי לכל חיי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Shir Shir עקוב אחר Shir
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Kipod Kipod
Kipod Kipod
כמה שריגשת אותי...זה כל כך אמיתי ומדוייק...לצערי המון אנשים מבקרים אדם מבלי לדעת מה הוא חווה או עבר וזה קורה לצערי הרבה...תודה לך על קטע מלא בתובנות, את לגמרי גורמת לי להישאב אל תוך המילים שלך ופשוט לא להפסיק ללמוד מהן, את מדהימה! אוהב❤
הגב
דווח
1 אהבתי
Shir Shir
Shir Shir
אין אין לי מיליםםם כבר !!!
מי שמדבר על מדהים נשמה יקרה שלי, יחיד ומיוחד שתמיד תמיד מרגש אותי מחדש !!
אוהבת בכמויות נשמה ❤
הגב
דווח
Gal Azugi
Gal Azugi
יפה, כל הכבוד
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Shir Shir
היום אני מוכנה
היום אני מוכנה
מאת: Shir Shir
מגע אסור 29 (פרקים חדשים)
מגע אסור 29 (פרקים חדשים)
מאת: Shir Shir
געגוע בא בגלים
געגוע בא בגלים
מאת: Shir Shir
הריח הזה היה לי מוכר
הריח הזה היה לי מוכר
מאת: Shir Shir
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
נאנסתי.
נאנסתי.
מאת: JO ❤️
מרגש
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי