כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

על קפה קר ויין לבן

"מקווה שאת אוהבת קפה קר." אמר והגיש לי את כוס הזכוכית השקופה. "האהוב עליי ביותר." סיננתי ולגמתי לגימה ארוכה. "אני או הקפה?" הוא צחק ולגם גם הוא. "ברור שהקפה." עניתי בבטחון.

"אני יכול להגיד לך, שברגע זה אני מרגיש כמו שלא הרגשתי המון זמן. את גורמת לי להרגיש משהו שונה משאר הבנות שיצאתי איתן, את... מיוחדת." אנחנו שוכבים במיטה, ראשי מונח על חזהו וידו מלטפת את גבי התחתון.
"אני יכולה להגיד לך שגם אני." התרוממתי מעט, הוא העביר יד בשערי הפרוע ורכנתי לנשק אותו ברכות על שפתיו. הוא חייך חיוך קלוש, ממזרי, תפס אותי בשתי ידיו והפך אותי על גבי, כך שהוא רוכן מעליי, סגרתי על מותניו ברגליי, הוא הביט בי מלמעלה, השתהה מעט ואז התקרב, נושק לשפתיי ברכות ואז יורד לצוואר. אני מחייכת בהנאה, הוא ללא ספק מכיר אותי יותר מידי טוב.

בוקר. אני מתעוררת למגע ידיו המלטף את פניי ושערי. "בוקר טוב ילדונת." הוא מחייך ואני בוהה בו ותוהה איך בן אדם יכול להיראות כך כשהוא רק קם בבוקר. הכל בדיוק במקום, אני מלטפת אותו בחזרה, מעבירה אצבע על נקודת החן בקו שיערו, צד ימין ממש לפני האוזן, חושבת על זה שאני בטח מרוחה והשיער פרוע והמייקאפ ששמתי על החצ'קון אתמול ירד ממזמן. "בוקר אור." אני מחייכת אליו. חייבת לשטוף פנים... אני מהרהרת לעצמי וקמה מהמיטה לאיטי.

צחצנו שיניים, שטפנו פנים והוא ניגש למטבח להכין לנו קפה. קפה קר ומתוק כמו שאני אוהבת. "מקווה שאת אוהבת קפה קר." אמר והגיש לי את כוס הזכוכית השקופה.
"האהוב עליי ביותר." סיננתי ולגמתי לגימה ארוכה.
"אני או הקפה?" הוא צחק ולגם גם הוא.
"ברור שהקפה." עניתי בבטחון.
הוא הסתכל עליי במבט כעוס, ספק רציני ספק לא. התקרב אליי ותפס אותי במותני בידו הפנויה.
"מקנא?" אני מתגרה בו ולוגמת עוד מעט מהנוזל המתוק.
"היית מתה." אמר ומשך אולי אליו לנשיקה ארוכה ומתואמת, כזו שאי אפשר להפסיק. הוא עוצר לרגע ואני כבר מספיקה להתגעגע לשפתיו, לוקח ממני את הכוס ומניח אותה על הרצפה ליד המיטה לצד הכוס שלו. שתיהן מלאות כמעט לגמרי.
הוא מפיל אותי שוב על המיטה ואנחנו נגררים לתוך התשוקה שמסתמנת כלא עומדת להגמר מתישהו בזמן הקרוב בינינו.

אני מתעוררת עירומה, ראשו מונח על חזי, אחת מידיו מחבקת אותי והשניה תופסת בירכי, כך שלצאת אני בטח לא יכולה מבלי להעיר אותו. אני זזה מעט והוא נע ומתעורר משנתו העמוקה, כמו תינוק קטן.
"לא, אל תלכי."
"אני לא הולכת, אבל אנחנו צריכים לקום..."
"אוף." הוא ממלמל בעודו חצי ישן וחצי ער, נמתח מעט וקם.

אנחנו נוסעים בדרך לביתי, הוא מניח את ידו על ירכי וגונב נשיקות קטנות כשעוצרים ברמזור.
וברגע זה ממש אני מאושרת ואפילו רואה איתו עתיד.

חודש לאחר מכן. יום חמישי בערב.

אני שוכבת במיטה, עם אותה הפיג'מה שישנתי איתה אצלך, בין רגליי מונחת חבילת גלידה של בן אנד ג'ריס ואני בוהה במסך הבית של הנטפליקס. אולי אמשיך לצפות בסדרה שלנו בלעדייך? אולי זה יגרום לך להתקשר? לא נפגשנו כבר חודש. אנחנו בקושי מנהלים שיחות רצופות כמו ששני אנשים במערכת יחסים רגילים לנהל. אני לא חסרה לך? לעזאזל תסביר לי מה קורה כאן כי אני כבר לא מבינה שום דבר.

אני מרימה את הטלפון מהשידה, מחייגת את המספר המוכר שלך, מצמידה את המכשיר לאוזני ומקשיבה לשיר ההמתנה שהפך להיות השיר שלך עם הזמן, זה שמזכיר לי אותך כאשר הוא מתנגן בכל מצב, ואז לא משנה מה המיקום שלי או מה אני עושה העולם שלי קופא באותו הרגע והזכרונות רצים אחד אחרי השני. קלקלת אותי. קלקלת לי גם את השיר הזה שאהבתי כל כך עוד לפני שהגעת.
השיר מתנגן ומתנגן עד שקול הזמר נקטע על ידי התא הקולי המחורבן. "הנך מועבר לתא הקולי..."

כוסאמק.

אני ממשיכה לבהות במסך הטלוויזיה ובשלב מסויים פשוט נרדמת.

קמה לשיחת טלפון בהולה מהחברה הכי טובה שלי, שמבשרת לי את הנורא מכל. אתה בוגד בי. עם אחרת. היא ראתה אתכם בבר שהיינו יוצאים אליו תמיד אני ואתה. זוכר? שתי כוסות יין לבן? אני בהחלט זוכרת.
אתה והיא, יין לבן ויין אדום והמון מגע. כי לרסן את עצמך אתה לא יכול, אפילו כשאתה נמצא בתוך מערכת יחסים אחרת עדיין, לא חיכית שנסיים כמו שצריך אה? כנראה שלא הייתי כזאת חשובה ומיוחדת לך אחרי הכל.

כשהתעמתתי איתך לא היה לך הרבה מה לומר.
"אני מבינה שזו הדרך שלך לסיים דברים. מאחלת לך בהצלחה." אמרתי אחרי שהטחתי בך את כל ההאשמות הכי קשות שיכולתי להטיח. ואז השתתקת לרגע, כמובן שלא עבר זמן רב עד שהתחלת להתגונן. הבנתי מהר מאד שהשיחה בינינו לא תוביל לשום מקום, למרות שבתוך תוכי קיוויתי שאולי כן, אולי תתחרט ותתנצל, נצליח לגשר על הפערים ונחזור להיות... אנחנו. לא התאמצת יותר מידי להסביר את עצמך, כנראה שלא היה לך צורך וטעם בזה, וכך זה נקטע, בצורה המכוערת ביותר.

ארבעה חודשים לאחר מכן.

אתה ויין אדום הפרדתם כוחות, לא פלא, הרי מה שמתחיל עקום בטח לא יחזיק מעמד תקופה ארוכה. יש לך מישהי אחרת, נראית נחמדה ונראה כי אתם מתחזקים זוגיות די יציבה, לא מפרסמים אותה יותר מידי ברשתות החברתיות, אולי כדי לתת לי שבריר תקווה שמחזיק שנייה ולנפץ לי אותו מיד לאחר מכן. עושה רושם שטוב לך, שאתה לא עסוק בעבר יותר מידי. הלוואי שבזמן שאתה כן עסוק בעבר אתה מתכווץ בתחושת פספוס.

באשר לגביי... אני מרגישה הרבה יותר טוב, כבר לא מתעסקת בך רוב היום, למדתי לחיות בלעדייך ולמלא את החלל שהשארת אחרייך בדברים אחרים. לעתים אני נופלת, כשאני שומעת את השיר שהיה שלך, ובעיקר בחלומות בהם אתה מגיע אליי וגורם לי לתהות מה אם.
אל דאגה, מהר מאד אני חוזרת למציאות, להבנה שעדיף ככה, כי מי שלא נלחם לא אוהב. אני עוד אמצא את האחד לשתות איתו קפה בקביעות בבקרים, קפה רותח כזה שיחמם את הגרון ואת הלב וישאיר אבק לקפה וללב הקר שלך.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ann Nonimit עקוב אחר Ann
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Ann Nonimit
ילדה
ילדה
מאת: Ann Nonimit
אותה שיחה על השפתיים
אותה שיחה על השפתיים
מאת: Ann Nonimit
המדריך לפרודה הטרייה
המדריך לפרודה הטרייה
מאת: Ann Nonimit
בא לי אותך
בא לי אותך
מאת: Ann Nonimit
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
ליבי - פרק 20
ליבי - פרק 20
מאת: כותבת אנונימית
הגורל נחרץ
הגורל נחרץ
מאת: מישהי .
שבועות 2021
שבועות 2021
מאת: Sapir Maman
צייר לך עולם: פרק 18
צייר לך עולם: פרק 18
מאת: Writer :)
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan