כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2 2

זה לתמיד או שאת הולכת?

״שכחתי לשאול,״ הוא אומר עם הגב אליי, ״זה לתמיד או שאת הולכת?״ הפעם הפחד שלו מדבר. ובחיוך גדול, אני עונה ״לתמיד.״ ונותנת לעצמי, להיות סוף סוף.. מאושרת.

הוא עדיין ישן שאני מתלבשת במהירות,
משחזרת את אירוע הלילה הקודם בראש שלי ובכל שנייה שהדברים מתבהרים אני מזדרזת לצאת מפה.
אני לא נשארת לישון, אני לא נרדמת,
אני לא מפטפטת מעבר למה שצריך,
אני לא עושה את מה שעשיתי אתמול.
אני מביטה בו לשנייה אחרונה ומנשקת אותו במצח,
ויחד עם זאת מבטיחה לעצמי לשמור ממנו מרחק,
הוא טוב מידי, הוא מעורר בי את כל הדברים שנלחמתי להשתיק, שנלחמתי להעלים. אני לא יכולה להסתכן.

היא חושבת שאני ישן שהיא ממהרת להתלבש,
היא אולי לא זוכרת את אתמול כל כך בבירור אבל מה שהיא זוכרת מספיק כדי לגרום לה להיבהל,
היא לא טיפוס משתף, היא אמרה את זה אתמול
יחד עם זה שהיא הבהירה שהיא לא נשארת לישון,
והיא הייתה הראשונה להרדם שסיימנו.
אני מנחש שהיא מסיימת שאני מרגיש את השפתיים שלה על המצח שלי, ויש הרגשה של פרידה באוויר,
פרידה ממשהו שבכלל לא התחיל, אבל היה יכול להיות לו עתיד גדול. אני מתענג על השפתיים שלה, ומבטיח לעצמי להילחם עליה, למצוא אותה ולא לוותר.
אני מכין את עצמי לכל סירוב, אני יודע שזה לא חד צדדי מה שקורה פה, אני יודע שאני לא מדמיין.
הדלת נסגרת ואני נשאר במיטה, עם הריח שלה והבטחה עצמית למצוא את מי שעוררה בי רגש ישן.

אני נכנסת אל הדירה הריקה שלי מלאה בריח שלו והלב שלי מתכווץ, איך זה הגיוני? אני כבר מומחית,
מומחית בלילות בלי רגשות, בפלירטוטים חסרי משמעות, בשקרים. איך זה הגיוני שדווקא איתו, הייתי יותר אמיתית משאי פעם חשבתי להיות?
אני מתרסקת על הספה ומריחה עוד קצת את הגקט שלי שמריח בדיוק כמוהו, מסרבת להיפרד לגמרי מאתמול ולהכניס את הגקט לכביסה, להעלים כל זיכרון ממשי.
ואז אני שואלת את עצמי, למה אני עושה את זה?
למה אני מרחיקה מעצמי את הטוב שאני יכולה לקבל?
לעזאזל עם גברים שהרסו אותי.

השעה שתיים בצהריים שאני עולה במדרגות אל הדירה שלה, היא בטוח לא זוכרת שאמרה לי את הכתובת אתמול וכשתראה אותי תחשוב שאני משוגע,
אבל האמת? שאני משוגע עליה, איך זה הגיוני?
שלוש דפיקות על הדלת וכמה שניות עד שאני חוזר לנשום, היא פותחת את הדלת עם חלוק ומגבת על הראש, הכי טבעית, הכי יפה בעולם.
״איך הגעת לפה?״ היא שואלת בגמגום ואני מקבל את ההוכחה לזה שזה לא חד צדדי, היא גם רוצה.
״אמרת לי את הכתובת אתמול, ולא מצא חן בעיניי שהלכת בלי להפרד. אני לא היחיד שהרגיש את זה אתמול, אני בטוח בזה אגם.״
״זה לא משנה אם אתה לא היחיד, זה לא משנה גיא...
תבין בבקשה. אני לא יכולה לעשות את זה.״
היא אומרת והעיניים שלה נוצצות, היא רוצה לסגור את הדלת שאני אומר לה את המשפט האחרון להיום,
״לא אוותר עליך. את תהיי שלי, אני לא אתן לך לוותר על עצמך. אף אחד לא שווה את זה שלא תהיי מאושרת״
והדלת נסגרת.

הוא אמר שלא יוותר עליי, הוא אמר שאהיה שלו.
יש בי אינסטינקט לברוח, לקחת את הכל ולעבור למקום אחר, להשאיר את הכל מאחור לגמרי,
אבל אני מסתכלת על הדלת הסגורה כבר חצי שעה בתקווה לשמוע עוד דפיקה אחת, אני כל כך רוצה להיות מאושרת. אני כל כך רוצה אותו.
ואז שוב מגיע הקול הקטן הזה בראש שצועק,
זה לא מגיע לך, את לא צריכה להיות מאושרת,
תשארי לבד! הוא צורח לי, תשארי לבד!
ואני כל כך מפחדת להשאר לבד..

עבר שבוע מאז השיחה שלנו בפתח הדלת שלה,
בכל יום שלחתי משהו אחר, פרחים, שוקולדים,
אתמול שלחתי מפתח. מפתח לדירה שלי, עם פתק
״תגיעי מחר, אני מחכה לך.״ והנה אני עכשיו,
יושב מול הארוחה שהכנתי לנו, עם כוס יין אדום ומסתכל על הדלת בציפייה לשמוע את המפתח פותח אותה.
והזמן עובר ושום דבר לא קורה, אני שותה את הלגימה האחרונה מהיין, ומתחיל לפתוח את החולצה שלי,
אולי זה באמת לא הדדי, אולי היא באמת לא רוצה.
ואז זה קורה, הדלת נפתחת והיא עומדת בחוץ עם ידיים מאחורי הגוף, עיניים שמחפשות אחריי, ופחד.
תמיד אמרתי לעצמי שאהבה ממבט ראשון זה שקר,
אבל עכשיו? אני מבין שאף פעם לא ראיתי אותה,
כל כך מושלמת. ושלי.

הלכתי, הלכתי להיות מאושרת.
אכלנו וצחקנו, שתינו יין והרגשנו בנוח,
הרגשתי בבית, הרגשתי שזה המקום הנכון שלי,
הסתכלתי עליו והרגשתי שהוא הבית שלי,
אהבה ממבט ראשון זה לא שקר,
זה לגמרי אמת.
״שכחתי לשאול,״ הוא אומר עם הגב אליי,
״זה לתמיד או שאת הולכת?״ הפעם הפחד שלו מדבר.
ובחיוך גדול, אני עונה ״לתמיד.״
ונותנת לעצמי, להיות סוף סוף.. מאושרת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Paz Elkaslasi עקוב אחר Paz
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אושרית כהן
אושרית כהן
מרגשש.כתיבה מעולההה!!
הגב
דווח
ילדת ההיפך .
ילדת ההיפך .
פשוט טוב.
טוב פשוט.
תודה.
הגב
דווח
דנה
דנה
וואו, ריתקת אותי למסך.... אלופה!
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Paz Elkaslasi
אני ודור.
אני ודור.
מאת: Paz Elkaslasi
לב שבור.
לב שבור.
מאת: Paz Elkaslasi
את, את ואת.
את, את ואת.
מאת: Paz Elkaslasi
עד אלייך.
עד אלייך.
מאת: Paz Elkaslasi
סיפורים אחרונים
כאב שצורב
כאב שצורב
מאת: Yael Shayn
3 מדרגות
3 מדרגות
מאת: L'Etranger surréaliste
לילה טוב נסיכה שלי (18+)
לילה טוב נסיכה שלי (18+)
מאת: . .
אני בלון.
אני בלון.
מאת: Lili lav
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D