כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

אין מנוחה לרשעים

עשר שנים היא עבדה על הצופן הזה.

עשר שנים.
עשר שנים היא עבדה על הצופן הזה. לא פחות ולא יותר. היא כבר לא הייתה מסוגלת לספור כמה ימים היא הסתגרה בעליית הגג ולא יצאה מהבית, כמה ימים היא לא דיברה עם איש, כמה ימים היא לא ידעה מה קורה בעולם, כמה ימים היא הייתה מנותקת מכל מי ומה שהכירה. היא השקיעה את כל חייה עבורו. הכל כדי להגיע לרגע הזה.
הצופן.
היא לא האמינה שהיא כל כך קרובה לפענח אותו. עשרות מתמטיקאים ופיזיקאים ניסו במהלך השנים להגיע לפיתרון ואף אחד אפילו לא היה קרוב. אף אחד חוץ ממנה.
היא פתחה שוב את הברית הישנה. פרקים מ"ח ונ"ז בספר ישעיהו היו מוכרים לה מאוד. היא התמצאה בהם טוב יותר מאשר בחדרים בביתה.
היא נעצרה, כמו תמיד, בפרק מ"ח, פסוק כ"ב: 'There is no peace,' says the Lord, 'for the wicked.' .
לאחר מכן היא עברה לפרק נ"ז, פסוק כ': But the wicked are like the troubled sea, when it cannot rest
את המילה האחרונה היא תמיד אמרה בקול רם.
"Rest" היא גלגלה אותה שוב ושוב על לשונה, ובכל פעם שאמרה אותה, היא הרגישה קרובה לפיתרון יותר מאי פעם.
מה יש במילה הזאת? למה היא תמיד מתעכבת עליה?
"אין מנוחה לרשעים, אה?" היא מלמלה לעצמה. היא שנאה את הרשעים האלה. לא היה אכפת לה שאין להם מנוחה. היא הייתה חייבת לדעת מה מסתתר מאחורי המשמעות הזאת. זה כל מה שעניין אותה.
היא כבר עמדה לסיים להיום. ארבע השעות האחרונות התישו אותה. היא לא זכרה מתי הייתה הפעם האחרונה שהיא אכלה משהו. ימי העבודה הרצופים האלה גרמו לה לוותר על יותר מדי ארוחות ובהחלט על יותר מדי מקלחות בשנים האחרונות.
אבל אז זה הכה בה. היא הרגישה מסוחררת לכמה רגעים והייתה צריכה להיאחז בכיסא, למרות שישבה עליו. איך היא לא חשבה על זה קודם?! היא דפדפה במהירות בברית הישנה, עברה על עשרות פרקים, עשרות פסוקים. היא החלה לכתוב ללא הרף. חיברה אות אחת לשנייה, משמעות אחת לאחרת. הפנקס שלפניה הפך לאוסף של דפי נוסחאות ארוכים. היא הייתה חייבת למצוא את המשוואה הנכונה. חייבת.
בשעה שתיים בלילה, שלוש שעות לאחר מכן, היא הביטה מרוצה בדף שהיה מונח מולה. היא בחיים לא הייתה כל כך מאושרת בכל ימי חייה. היא קמה במהירות, לקחה את תיק הגב שלה, שמה בו את הפנקס הקטן, דחפה שני כריכים מוכנים מהמקרר ויצאה מהבית.
הנסיעה הולכת להיות ארוכה, אבל עוד חמש שעות היא תגיע לשם, למקום שבו הכל התחיל, לתעלומה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. ואין שום סיכוי שהיא הולכת להיכשל הפעם.

--

זו כבר הייתה הפעם השישית בחייה שהיא עמדה מול הדלת הזאת. על כמה נקודות בקיר היא כבר לחצה כדי לנסות להיכנס? אין ספור. שום דבר לא עבד. היא חשבה להתקשר לחברי הסגל במחלקה שלה באוניברסיטה. היא ידעה שזה גילוי עצום. עצום מדי. אבל לא, היא לא תתקשר. הגילוי הזה שייך לה. היא הראשונה שהצליחה והיא לא התכוונה להתחלק בתהילה הזאת.
היא הוציאה את הפנקס מתיק הגב שלה והתקרבה לקיר. הפנס הגדול נח בצורה יעילה על ראשה. היא בהחלט הייתה זקוקה לכמה שיותר אור. לאט ובזהירות היא התחילה ללחוץ על מקומות שונים. מי שהיה רואה אותה מהצד לא היה מבין למה היא לוחצת על קיר ריק. אבל הוא לא ריק, היא ידעה זאת. צריך רק לדעת היכן לגעת בצורה מדויקת.
לאחר מספר דקות של לחיצות על הקיר היא נעצרה. שום דבר לא קרה.
איך זה יכול להיות?
היא הייתה בטוחה שהמשוואה שלה מדויקת. זה חייב להיות הפיתרון. זה חייב להיות. היא לא סתם הגיעה לכאן שוב. היא חייבת לפענח את הסוד הזה ולגלות מה נמצא בתוך המערה. היא חייבת לדעת מה ישעיהו החביא כאן שנים לפני הספירה שהיה כל כך סודי וכל כך חשוב.
לפתע היא שמעה קול חריקה קטן. בהתחלה הוא היה חלש מאוד ולרגע היא הייתה בטוחה שהיא מדמיינת. אבל היא לא דמיינה. כעבור כמה שניות הרעש התגבר. היא הרגישה רעד ברצפה. הקירות סביבה התחילו לרעוד גם הם. היא שמה את ידיה על ראשה בבהלה ועצמה את עיניה כשאבנים קטנות החלו ליפול מהתקרה.
כשפקחה אותן שוב כעבור מספר שניות, היא לא האמינה למראה עיניה.
הדלת. היא זזה.
היא הייתה צריכה למצמץ בחוזקה כדי לשכנע את עצמה שזה אמיתי. היא הצליחה? הצליחה? הלב שלה פעם מהר מדי, שלרגע היא האמינה שהוא עומד להתפוצץ מרוב התרגשות.
היא ניסתה להתקרב, אבל אבנים המשיכו ליפול מלמעלה והיא הייתה צריכה להיזהר. היא לא תיתן לכמה אבנים עתיקות לפגוע בה ולהרוס את כל מה שחלמה עליו.
כשהדלת נבלעה לגמרי בתוך הקיר הימני, המערה שקטה. הכל הפסיק בבת אחת, ודממה תהומית שררה מסביב. היא הביטה לפניה ונשימתה נעתקה. הדלת הייתה פתוחה.
בהתרגשות שכמעט גרמה לה לאבד שיווי משקל, היא התקדמה לעבר הדלת. כל צעד הרגיש כמו נצח. עוד כמה שניות היא הולכת לגלות את הסוד הגדול ביותר באנושות. זה קורה באמת? היא לא תתעורר פתאום במיטתה ותכבה את השעון המעורר בעצבים?
כשהיא עברה את הדלת ונכנסה דרכה, היא הרגישה צמרמורת בכל גופה. בצד שמאל של האולם שאליו נכנסה היו מדפי אבן ארוכים, ועליהם היו מונחים אין-ספור ספרים. חלקם היו גדולים, חלקם קטנים. היו גם ספרים בצורות שונות ועם עיטורים שונים. היא התקרבה אחוזת טירוף לעבר אחד המדפים והתחילה לשלוף מתוכו ספרים. היא פתחה ספר קטן אחד וגילתה שהוא כתוב בשפה תנ"כית טהורה. לא היה אכפת לה. היא הייתה מומחית לשפה הזאת ולמשמעויות השונות של כל מילה. היא התיישבה על הרצפה ודפדפה ללא הרף, מנסה לקלוט כמה שיותר מידע בכמה שפחות זמן.
ואז קרה משהו שהיא לא ציפתה לו. המערה שוב החלה לרעוד. הספרים שהיא הניחה לידה התפזרו על הרצפה. התקרה, כאילו קיבלה אות מוסכם, שוב המטירה עליה מפולת אבנים מלמעלה.
אבל הדבר החשוב ביותר היה הדלת. הדלת החלה להיסגר.
באופן אינסטינקטיבי היא רצה לכיוון הדלת, שכעת הייתה רחוקה ממנה מאוד. היא ידעה שהיא יכולה להצליח. היא הייתה במרחק צעדים ספורים ממנה, כשהיא הביטה בערימת הספרים מאחוריה. היא לא מתכוונת לצאת מכאן בלי ספר. מי יודע אם היא תצליח לפתוח שוב את הדלת אם תצא? היא חייבת לקחת לפחות ספר אחד.
השאלה היא האם היא תספיק לחזור בזמן ולעבור דרך הדלת. כן, היא תצליח. היא חייבת להצליח.
בכוחות שהיא לא ידעה שיש לה, היא רצה במהירות ולקחה את הספר הגדול שהחזיקה מקודם. הספר היה כבד ומסורבל והיא כמעט נפלה בזמן שרצה איתו. עוד רגע הדלת עמדה להיסגר.
'את תספיקי,' היא אמרה לעצמה, 'לא הגעת עד לכאן לחינם'.
היו לה רק עוד חמישה צעדים. חמישה צעדים והיא הייתה יכולה להספיק. חמישה צעדים והכל היה שונה.
חסרת נשימה, היא מצאה את עצמה עומדת מול הדלת הסגורה, הספר עדיין בידיה.
היא זרקה את הספר על הרצפה והתחילה לדחוף את הדלת. היא ניסתה להזיז אותה לכל כיוון אפשרי.
"תפתחי כבר, דלת ארורה!" היא צעקה בקול רם, ולא היה אכפת לה שהיא לבד כאן.
זה לא קורה. זה בטוח לא קורה. איפה השעון המעורר הזה כשצריך אותו עכשיו?!
היא הסתובבה שוב לכיוון האולם וסרקה אותו בעיניה. היא הבחינה בחפצים נוספים, שלא שמה לב אליהם קודם. היו שם כמה כדים קטנים, תיבה גדולה מעץ ועוד חפצים שלא הכירה. אבל הדבר שמשך את תשומת לבה יותר מכל היה הדבר שגרם לה לחוש את החרדה הגדולה ביותר שחשה מימיה.
לא, היא טעתה. היא לא הייתה לבד.
היא ראתה אותם מפוזרים, שוכבים ללא ניע, בחלקים שונים ורחוקים של האולם. שלדים של בני אדם.
פתאום היא הבינה שהיא עשתה עוד טעות, והפעם הטעות הייתה גורלית. זה לא נכון שאף אחד מעולם לא פענח את הצופן. זה לא נכון שאף אחד לא ידע איך להיכנס. זה לא נכון שאף אחד לא גילה את הסוד הגדול ביותר של ההיסטוריה.
אף אחד מעולם לא הצליח לצאת ולספר.
כל האנשים האלה היו אנשים שהסקרנות שלהם לא נתנה להם מנוחה, בדיוק כמוה. גם הם רצו לגלות את הסוד ולזכות בתהילה.
היא התיישבה באיטיות על הרצפה, נותנת לחרדה לחלחל לכל איבר בגופה.
היא הביטה בשלדים האלה, באותם אנשים שחלקו איתה גורל. אנשים שחייהם בוודאי היו דומים לשלה.
אנשים שעתידם היה דומה לשלה.
לא רק לרשעים אין מנוחה, היא הבינה עכשיו. גם לסקרנים.

אפריל גל גילרוביץ' עקוב אחר אפריל גל
שמור סיפור
ספרים מאת אפריל גל גילרוביץ' אפריל גל גילרוביץ'
מסדרונות רוני בת השבע לא ידעה שחייה עומדים להשתנות. ביום שבו אמה הביולוגית מתה, היא פוגשת בבית החולים את מישל, אישה בת עשרים ושתיים שעומדת ללדת בקרוב. קשר חם ומדהים נרקם בין השתיים והן מבלות שלושה שבועות נפלאים ומלאי אהבה בבית החולים. ואז, מגיע הרגע שבו מישל צריכה לעזוב ולהתחיל את חייה החדשים עם משפחתה החדשה. בבוקר חורפי של חודש ינואר, רוני הקטנה ננטשת מאחור עם לב שבור. החיים בחוץ לא קלים עבורה והיא נאלצת לחוות רגעים קשים של מחסור ובדידות. עם הזמן, היא לומדת להתמודד עם אותן חוויות בדרכים שונות ומעניינות, בעזרת אנשים יקרים שהיא פוגשת בדרכה. אך בכל מקום שאליו היא מגיעה בחייה, רוני תמיד ממשיכה לחפש את מישל, אותה דמות אימהית שאיבדה בגיל שבע, וחולמת לפגוש אותה שוב יום אחד. מחיר: החל מ₪20 לרכישת הספר
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סתיו גבאי
סתיו גבאי
ו ו א ו ♥ זה ממש מעניין
יש לזה המשך?!?
הגב
דווח
אפריל גל גילרוביץ' היא מחברת הספר
מסדרונות לרכישת הספר
כותבי החודש בספרייה
אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
ילד שלי
ילד שלי
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
סיפור השמיים
סיפור השמיים
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
דרמה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
סיפורים אחרונים
במעמקי לבי
במעמקי לבי
מאת: כותבת את הלב אזרן
דמיון חופשי
דמיון חופשי
מאת: שי מצפה
אהוב שלי האם שומע? עבור
אהוב שלי האם שומע? עבור
מאת: עלמה עלמה
גבריאל דמתי
גבריאל דמתי
מאת: אביטל סיאני
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי