כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

בסך הכול חתול

הסיפור הרגיל על אהבה אסורה, חתולים וציפורי שיר.

עמדתי לקרוע אותה לגזרים ולאכול את החתיכות. ממש שם, על העץ הגבוה שליד הגן בשכונה. איפה שמצאתי אותה.
ומוטב וכך היה.
ענן של דם ונוצות בכל הצבעים ובזה זה נגמר.
בלי זיכרונות או חרטה.
אבל אז היא התחילה לשיר, בקולה היפה והרך, ואני חשבתי: למה לא?
היא שרה כל כך יפה. למה לא לאפשר לה לסיים?
למה לא ליהנות מהקול הרך, ורק אז לזנק בציפורניים שלופות?
אז ככה עשיתי. האזנתי לקולה והרגשתי מהופנט.
היא החלה לנקות את הנוצות ואני חשבתי: כמה יפה היא, כל הצבעים האלה, והעדינות שבה היא מבריקה את הנוצות.
אני זוכר שתהיתי איזה זן היא. הצטערתי בלב שלא הקשבתי יותר בשיעורי הצייד של אימא, ולפני שהבנתי מה קורה כבר לא יכולתי לפגוע בה.
לא רציתי לפגוע בה.
בהיתי ביצור היפהפה שמולי, כמו מטומטם, עד שהיא פרשה כנפיים ועפה לה.

"אני לא מאמין!" הזדעזע ג'ינג'י השמן ופרוותו סמרה.
"אתה מדבר כאילו אתה התאהבת בה מה יש לך? זה ציפור. זה אוכל!"
ג'ינג'י ואני חברים מאז שאני יכול לזכור.
"אני לא יודע מה לעשות" אמרתי "כלום! אתה חתול היא ציפור. לא עושים כלום" הוא הכריז ואני נאנחתי.
"אתה כנראה צודק" אמרתי.
"אז תרד מזה?"
"כן" עניתי "מבטיח?" הוא התעקש.
"מבטיח".

כמובן ששיקרתי.
התחלתי לחזר אחריה, בסגנון שלי.
נהגתי לעקוב אחריה, ביום, מחכה שתירדם, וברגע שעצמה עיניים להניח מולה מכתב מוצמד לוורד.
כל פעם כתבתי משהו אחר.
שיר אהבה שבקושי הצלחתי להרכיב, או תיאור פיוטי של יופייה.
או הצהרות אהבה נועזות שגרמו לה להסמיק.
ראיתי שהיא נהנית מהמתנות שלי.
יום אחד הגיע ג'ינג'י בזמן שכתבתי פתק "לא אתה לא..." נדהם ואני שתקתי.
"צ'יקו, זה לא ילך" אמר ונענה בדממה "ונגיד שאיכשהו היא לא תתחרפן שאתה חתול, אתה באמת חושב... כלומר... ציפור זה יצור עדין" ואני לא עניתי מילה.
"אולי כדי שתדבר עם טום?" אמר בעדינות

טום הוא החתול הכי זקן בשכונה. אליו פונים לחתונות, הלוויות, שידוכים ועצות.
"זה לא טבעי אבא'לה" הוא אמר לי אז מתוך הפח, מעיף באוויר פחיות שימורים ריקות, טמפונים משומשים, וקופסאות ריקות של כדורים נגד דיכאון.
"יום אחד היא תעשה תנועה כזאת פתאומית, או שאתה לא תהיה מרוכז ו... בום! זה יתפוס אותך. אתה לא תשלוט בזה!"
הוא עצר והביט בי בדרמטיות מעל שפת הפח בעין האחת שלו "תקשיב לאבא'לה צ'יקו, אתה בסך הכול חתול, רד מזה"
"ואם אני לא יכול? ואם אני לא מפסיק לחשוב עליה?"
זבוב הסיח את דעתו של טום שנראה שלא שמע את השאלה.
"ואם אני לא יכול?" שאלתי שוב, לפתע טום הזקן נראה מופתע כמו התעורר בפתאומיות מחלום.
"מה? אה צ'יקו מה שלומך? טוב שבאת לבקר!"

ואני כמעט ירדתי מזה, אלמלא דבריו של העכבר הצרפתי.
תפסתי אותו אחרי השיחה עם טום הזקן, סתם מתסכול, אפילו לא הרגשתי רעב.
עיגנתי את זנבו באדמה בציפורן אחת וצפיתי בו משתולל ויורק ומקלל בצרפתית.
חשבתי לעצמי איזה טיפש הקטנצ'יק, מנסה שוב ושוב ולא קולט שזה אבוד.
"למה אתה לא מוותר?" שאלתי אותו "אתה באמת כל כך מטומטם שאתה חושב שתצליח לברוח? שיצור קטן ועלוב כמוך יצליח להשתחרר מהאחיזה שלי?"
פתאום העכבר נעצר והסתובב אליי, מבט מטורף בעיניו.
"אני אלחם עד הנשימה האחרונה!" הכריז באגרוף מונף באוויר, ומבטא צרפתי כבד.
"אתה יכול להיות מאוכזב אם לא תצליח, אבל אתה חורץ את גורלך אם אינך מנסה!" הוסיף באצבע מורמת בדרמטיות וחזר להשתולל ולירוק ולאיים.
חשתי הערכה רבה כלפי העכבר והאומץ שלו ואז אכלתי אותו כי כבר לא היה מעניין אבל גם חשבתי שיש משהו בדבריו.
אז השארתי מכתב אחרון לאהובתי.
אם היא רוצה להיפגש, אז מחר בערב על העץ הגבוהה ליד הגן, ברגע שפנסי הרחוב נדלקים שתשיר לי שיר.

בבוקר למחרת כבר כל החתולים בשכונה שמעו על ההתאהבות ההזויה שלי.
"תראו הנה אוהב הציפורים!" צעקו כשראו אותי עובר וגם "היי לאן אתה הולך סוטה? יש לך איזה אורגיה עם ציפורים ללכת אליה?"
אבל אני התעלמתי. רק הציפורניים נשלפו, אבל זה קורא לפעמים, כשאני נסער.
בערב חיכיתי בסביבת העץ, המתח כרסם לי בנשמה.
ג'ינג'י השמן הגיע להפתעתי.
"אני עדיין לא מבין" לחש " אבל בהצלחה אחי היקר"
התרגשתי מהמחווה ולחצנו יד למרות שרצינו להתחבק.
זה לא עניין שולי.
חתולים, אנחנו קהילה סגורה עם כללים נוקשים, ולא טוב לו למי שסוטה מהם, ואפילו למי שנראה עם אחד שסוטה מהם.
לכן ידעתי שג'ינג'י השמן לקח סיכון גדול לבוא אליי כך.
נשארנו כך רגע, מחובקים ואז הוא הסתובב והלך.
ברגע שנעלם בשיחים פנסי הרחוב נדלקו, וקולה היפה של אהובתי החל לשיר.
עליתי בדממה אל הענף שבו עמדה. התקרבתי אליה לאט, אך משתדל להישאר עדיין בין הצללים. התמוגגתי מהשירה שלה, וגם רציתי לתת לה לחכות קצת. שתהיה קצת במתח לא יזיק.
חיכיתי עד שסיימה את השיר, ואז נתתי לה כמה שניות נוספות.
כשהיא נאנחה באכזבה החלטתי שזה מספיק "זמיר שלי" אמרתי בקול רועד מעט, עדיין עטוף בחשכת הצללים.
היא הסתובבה והמבט המאוהב שלה נטע בי קצת אומץ "אני לא רואה אותך" צייצה.
כל כך עדינה ויפה, חשבתי, ויצאתי אל האור.

באמת שלא התכוונתי. אבל כמו שאמר טום הזקן "אני בסך הכול חתול".
היא נבהלה לראות אותי ולא היססה.
מייד פרשה את כנפיה לעוף.
אני לא מאשים אותה שנבהלה.
עם כל הנפנופים ההיסטריים שלה, רק רציתי לעצור אותה, שתשמע מה שיש לי להגיד, שתיתן הזדמנות.
ואז הציוצים, כמו צווחות איומות, כל כך מכאיבים באוזניים.
רק רציתי שתשתוק שנייה. שנייה אחת שתשתוק שאוכל להסביר.
עכשיו אני ניזכר והדמעות זולגות.
הכי נוראה הייתה הדממה הפתאומית שנפלה.

Sahar Israel עקוב אחר Sahar
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Sahar Israel
אלמנה טריה
אלמנה טריה
מאת: Sahar Israel
לידור רק רצה ברבי כמו של מעיין
לידור רק רצה ברבי כמו של מעיין
מאת: Sahar Israel
כן מחסום כתיבה זה קשה אבל יש שיטה להתגבר
כן מחסום כתיבה זה קשה אבל יש שיטה להתגבר
מאת: Sahar Israel
יש לי חור בסלון
יש לי חור בסלון
מאת: Sahar Israel
אהבה
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי