כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

אלמנה טריה

אישה מוכה, בהריון, נחקרת לגבי רצח בעלה ונספרת על חייה אתו מנקודת המבט שלה

"מתי זה קרה? "- שאל החוקר למרות שידע בדיוק מתי. הם ישבו בסלון הקטן והלא כל כך מפואר של האישה הקטנה והלא כל כך מתאבלת. החוקר חקר את האלמנה הטרייה שהיייתה בהריון, לגבי רצח בעלה, ולא יכל שלא לתהות לגבי קור רוחה המפתיע.
"ביום שני אחר הצהריים... בחניה של הסופר... אנחנו תמיד קונים שם. הקופאית הצעירה הייתה כל כך נחמדה. כל הזמן חייכה... "
"בואי ננסה להתרכז " קטע אותה החוקר.
האלמנה הטרייה והצעירה ישבה ברפיון על הכורסא, בכותונת פרחונית ובהתה בחוקר כאילו לא מבינה על מה הוא מדבר. הם לא רצו להלחיץ את האלמנה יותר ממה שהיא- כך חשב שתהיה - כבר לחוצה.
אבל עכשיו הוא הצטער שלא הביא אותה לתחנה שם.
החוקר נאנח ואמר
" אולי פשוט תתחילי מההתחלה..." האלמנה הטרייה והנחמדה חייכה בנעימות והתחילה לספר את הסיפור שלה.
אולי לא בצורה ממוקדת כמו שהיה רוצה החוקר, אבל זה שתק כשהבין שיותר מזה הוא לא יוכל לעשות.

אז זהו, זה היה ביום שני. ביום ראשון אח של מוטי והמשפחה שלו באו לבקר לארוחת ערב, אז היינו צריכים לנסוע שוב לקניות, כי לאח של מוטי ולמשפחה שלו, אבל במיוחד לאח של מוטי, רונן, יש תיאבון עצום. אבל קודם הייתי צריכה להכין למוטי ארוחת בוקר. קמתי בשבע ומיד ניגשתי אל המקרר ליראות מה נישאר מהערב הקודם, ופתאום ראיתי שלא נשארו ביצים... ואפילו יותר גרוע מזה, לא נשארו בירות. מוטי אהב לאכול ביצים לארוחת בוקר, ועוד יותר אהב את הבירות שלו יחד עם הביצים. ידעתי שאם מוטי לא ישתה בירה עם ביצים לבוקר הוא יהיה עצבני כל היום, אפילו יותר מבדרך כלל, אז הלכתי מהר וקניתי בירות וביצים במכולת ליד, להספיק לחזור לפני שיתעורר, והצלחתי. כשמוטי התעורר היה לו כאב ראש מהבירות והיין של אתמול בערב, אז ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה, כדי לא לעצבן אותו עוד יותר. הוא מאוד נהנה מהאוכל, למרות שלא אמר כלום. הוא אף פעם לא אומר, אבל אני יודעת שהוא היה מרוצה. ישבתי וניסיתי לשמח אותו. אמרתי לו בוקר טוב, אבל הוא רק גנך ומלמל. אז ניסיתי כיוון אחר. שאלתי אותו איך הוא מרגיש, אבל הוא שאל אותי בחוסר סבלנות 'מה קרה שאת כל כך פטפטנית היום? דווקא היום החלטת לעצבן אותי?!' אז החלטתי פשוט לשתוק. לפעמים למוטי יש מצב רוח רע, מסכן, אז אני מנסה להוריד פרופיל ולדאוג שיהיה לא נוח ככל האפשר. אחרי ארוחת הבוקר, הוא ישב קצת מול הטלוויזיה ושתה עוד קצת בירות, כדי לחשוב. פשוט פיטרו אותו מהעבודה הקודמת אחרי שהרביץ לבוס שלו. אני יודעת שזה לא היה מהלך מבריק במיוחד, אבל מוטי יכול להיות גבר מאוד רגיש. כשהוא רוצה. לפחות זה מה שחשבתי אז. רוב הזמן אני מאוד אוהבת אותו... אהבתי אותו. אפילו שלפעמים הוא היה קצת רגיש ומגיב טיפה בכוח, תמיד ידעתי שהוא מנסה הכי טוב הוא יכול. לא שלא חשבתי לפעמים על לברוח, חשבתי ועוד איך, אבל אני לא יכולתי פשוט לקום ולברוח. אני בהריון, ואני צריכה לחשוב על התינוק שבדרך. אני לא יכולה לתת לו לגדול בלי אבא. גם אם מוטי הוא לא הדוגמא האבהית הכי טובה, הוא מלא אהבה ואני לא הייתי מודאגת. רוב הזמן. טוב... אז בזמן שמוטי ישב ושתה מול הטלוויזיה, וחשב על העבודה הבאה שבה הוא יעבוד, אני הלכתי לחדר בשקט, והתקשרתי לאימא שלי. אני מדברת אתה לעיתים רחוקות, בגלל שמוטי לא מחבב אותה במיוחד, והוא רוצה לחסוך ... רצה לחסוך בחשבון הטלפון. אז הסתגרתי בחדר שמוטי לא ישמע ודברתי עם אימא שלי, וגם קצת בכיתי אני מודה. היא אמרה לי שהיא מתגעגעת ואמרתי שגם אני. ביקשתי לדבר עם אבא, אבל הוא לא היה בבית אז היא אמרה שתגיד לו שהתקשרתי... ואולי אוכל לדבר אתו בעצמי? אבל אמרתי שכנראה שלא. ואז היא שאלה אם זה בגלל המפלצת הזאת, מוטי? אמרתי לה רק שאני פשוט נורא עסוקה, וכמובן שהיא לא האמינה. תמיד היה לה חוש שישי בכל מה שקשור אלי. היא התחילה לנזוף בי שוב. אמרה לי שאני אגואיסטית שאני נשארת אתו. שאני לא חושבת על ההורים שלי שמתגעגעים אליי, ושאלה אם אני יודעת שהיא התחילה לקחת כדורים ללחץ דם, ושזה בגלל כל הדאגה שאני ולא אחרת גורמת לה? אמרתי לה שלא ידעתי, ושאני חושבת שלכל המלח שהיא שמה באוכל שלה גם יש איזשהו קשר לעניין, ושתפסיק להאשים אותי ובמיוחד את מוטי בכול. ואז היא שאלה אותי אם גם על עתיד הילד חשבתי, ואם אני מאמינה שכל מה שמוטי עושה לי הוא לא יעשה גם לילד... ואז התעצבנתי והטחתי את הטלפון בקיר. זה היה מוגזם כמובן. אני מודה. והאגרוף שקיבלתי אחר כך ממוטי הגיע לי ויותר מזה. זה בטח ההורמונים מההיריון. למזלי למוטי היה כאב ראש חזק, כך הוא אמר, ולא היה לו כוח לפרק אותי מכות כרגע, וזה יאלץ לחכות לערב. אמרתי לו שבינתיים ינוח קצת – וקיוויתי בליבי שלא יעבור לו הראש לאחר מכן, כי כשמוטי עצבני ממש הוא יכול לפעמים להגזים קצת עם המכות. אז אמרתי לו שישכב לישון- בתקווה שישכח מהכול אחר כך. הוא הסכים וליפני שנישכב לישון החטיף לי אגרוף אחד אחרון רק בשביל ללמד אותי לא להתערב בענייניו... אם הוא ירצה לישון או לא, זה עניין שלו ורק הוא יחליט. אחר כך בכיתי קצת אני מודה, וגם חשבתי קצת על מה שאימא אמרה, ועל הילד. אפילו חשבתי לברוח שוב, אבל לא יכולתי. איך אני יכולתי לתת לילד לגדול בלי אבא? וחוץ מזה גם די פחדתי. אני במלא לא יכולתי לפרנס לבד אותי ואת התינוק, אז הייתי צריכה לחזור אל בעל עצבני במיוחד... כמה מכות הייתי חוטפת בטח... אחר כך נרגעתי קצת, ועשיתי כל מה שאישה ראויה הייתה עושה. שטפתי את הבית, שטפתי כלים וגם חיממתי ארוחת צהריים למוטי, שבינתיים הספיק לשכוח מה קרה לטלפון. ואז, אחרי כמה בירות נוספות הוא הלך שוב לישון. מוטי נהג לישון הרבה, במיוחד אחרי שפוטר מהעבודה. זה עזר לו לחשוב מה הוא יעשה הלאה ואיך למצוא עבודה חדשה, אז אני רציתי לתת לו את כול הזמן שהוא צריך. ובגלל זה כשהגיע הזמן ללכת לסופר ולקנות את כול מה שהייתי צריכה, החלטתי לנסוע לבד, ולא להפריע לשינה של מוטי. אבל בדיוק כשלקחתי את המפתחות מהתיק שלו, שהיה תלוי ליד הדלת, הוא כבר סיים לישון. הוא ראה אותי ונתן לי עוד כמה אגרופים כדי ללמד אותי לא לחטט בחפצים של אנשים אחרים. אחר כך ניסיתי להסביר לו שפשוט לא רציתי להעיר אותו ובכיתי, והוא הסביר שאם פשוט הייתי אומרת את זה לפני, לא הייתי חוטפת. אז התנצלתי והוא סלח, ובתור פיצוי הסיע אותי לסופר בעצמו. לבשתי משקפי שמש גדולות ויצאנו לדרך... דיברנו כול הדרך. הוא הבטיח לי שעוד מעט הוא ימצא עבודה והכול יסתדר. הוא אמר שאנחנו נתחיל לחסוך קצת כסף, ואם לא אשבור עוד טלפונים בעתיד, נוכל בסופו של דבר לחסוך מספיק לחופשה. אני הוא והתינוק. כל כך שמחתי, והבטחתי לא לשבור יותר טלפונים ולהיות אישה טובה. הוא האמין לי ונישק אותי, וליטף אותי בסימנים הכחולים שעל הפנים ושאל אם כואב. אמרתי לו שכמעט ולא, והוא אמר שהוא שמח, והיה מרוצה, וגם אני מאוד. בכלל, מוטי ידע להיות מאוד רומנטי כשהוא רצה. בגלל זה התאהבתי בו. מוטי חנה בחניה של הסופר והיה מרוצה שמצא מקום, אז גם אני הייתי מאוד מרוצה. הוא עזר לי מאוד בקניות והיה מרוצה שאין הרבה ועוד יותר מרוצה שקנינו הרבה בירות, אז גם אני הייתי מרוצה. הייתי כל כך מרוצה... ואז בדרך החוצה גבר צעיר שאל אותי מה השעה – שתיים וחמישה אמרתי – והייתי כל כך מרוצה. הצעיר חייך חיוך מקסים ואמר תודה, חייכתי אליו חזרה ואמרתי שאין על מה, וכשהסתובבתי והבטתי במוטי, ראיתי איך הוא עוקב אחרי הצעיר במבטו, ואז מביט בי בחומרה, כבר לא הייתי כל כך מרוצה. מוטי המשיך להביט בי כמה שניות, ואז אמר שנדבר בבית, ופתאום לא רציתי להיכנס לאוטו. לא יודעת מה קרה לי. אף פעם לא עשיתי משהו כזה למוטי, והוא כל כך כעס. אולי ידעתי מה מחכה לי, ואולי גם חשבתי על התינוק, אבל לא משנה מה זה היה, פשוט לא רציתי להיכנס לאוטו. מוטי תפס אותי בכוח ואני התחלתי לצרוח בכול הכוח. כול כך פחדתי, והפעם חשבתי שאני מתה. אבל אז הגיע גבר בן שלושים ומשהו נדמה לי... כל כך יפה הוא היה... נראה כמו מלאך. הוא דחף את מוטי ואמר לו להתרחק. ואני רק חשבתי מסכן עכשיו הוא ימות, אבל באותו הרגע מוטי הסתער ובמכה של משהו ארוך וקשה הפיל אותו המלאך על הקרקע. פתאום ראיתי, המומה, ולא קלטתי איך זה אפשרי, שבעלי האהוב שוכב שם למטה, וגם אני וגם המלאך היפה הזה עומדים על שתיים. המלאך הביט בי וראיתי שהעיניים שלו כחולות, ממש כמו של מלאך אמתי. הוא שאל אם אני בסדר ואמרתי לו כן, סתם כך מתוך הרגל. ואז המלאך הביט במוטי ששכב עדיין ולא זז, ומלמל לעצמו כל מני דברים. אחרי שניה או שתיים אמר 'טוב בסדר, אתה צודק' ושוב קפץ על מוטי, מכה בו עם הדבר הארוך הזה עד שהמוח שלו יצא.
ואז התעלפתי, ואולי ליפני זה הקאתי? אני לא זוכרת ממש. אחר כך פקחתי עיניים והייתי בבית חולים, אם אימא ואבא, וכל כך שמחתי לראות אותם. פחדתי שמשהו קרה לתינוק אבל הוא היה בסדר, תודה לאל... ואז היה לי לילה קשה. הייתי עצובה קצת אחרי ששמעתי שמוטי מת, אפילו מאוד, ובמיוחד הרגשתי אשמה. כל הזמן אמרתי לעצמי שאם לא הייתי עושה כזה בלגן הוא היה חי עכשיו. אבל אז הבנתי שהגיע הזמן לחשוב על הילד. אני צריכה למצוא עבודה... אני יודעת שעברו רק יומיים מאז הוא מת... אבל יש לי אחריות על הילד ואני חייבת לחשוב על העתיד שלו, אז אפילו שקלתי להתחיל ללמוד חינוך... מה אתה אומר? ההורים שלי יעזרו לי קצת בהתחלה. זה לא יהיה לי קל אני בטוחה, אבל אני גם בטוחה שיהיה בסדר. אתה לא חושב שזה רעיון טוב? אהה... ואם תימצא את המלאך הזה, אתה חושב שתוכל לתת לי לדבר אתו קצת?

החוקר היה בהלם. לא ידע מה להגיד

____________________________________

קטונתי, סתם אחד שנהנה בטירוף לכתוב סיפורים.
אבל אני לא סתם יושב, וחושב וכותב שעות וימים ושבועות, אני עושה זאת מתוך דחף שמישהו, אולי אתה או את, יקרא וירגיש
אז אם יש לך ביקורת בונה מתוך נסיון ו/או רקע שלי חסרים בבקשה אל תהסס/י.
אני באמת מעוניין, רק לשמוע מה דעתך ואולי את/ה יכול לעזור לי להיות מספר סיפורים טוב יותר ובשבלי זה יותר מהכול

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sahar Israel עקוב אחר Sahar
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מדהים ומרגש
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Sahar Israel
יש לי חור בסלון
יש לי חור בסלון
מאת: Sahar Israel
לידור רק רצה ברבי כמו של מעיין
לידור רק רצה ברבי כמו של מעיין
מאת: Sahar Israel
כן מחסום כתיבה זה קשה אבל יש שיטה להתגבר
כן מחסום כתיבה זה קשה אבל יש שיטה להתגבר
מאת: Sahar Israel
בסך הכול חתול
בסך הכול חתול
מאת: Sahar Israel
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
ערימת רגשות
ערימת רגשות
מאת: Tzori Admoni
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
מלאך
מלאך
מאת: ג׳ ו ץ׳
קנאת הירח
קנאת הירח
מאת: Blue Rose
הראפר המיסטורי פרק 29
הראפר המיסטורי פרק 29
מאת: D.R דוד
הלוחמת שלי...
הלוחמת שלי...
מאת: Lidor Ashkenazi
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי