כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

כן מחסום כתיבה זה קשה אבל יש שיטה להתגבר

על איך מוצאים השראה עם מצ'טה וסיבוב קצר בשכונה

אז ככה, אני יושב מול המסך, האצבעות מרחפות מעל המקלדת.
מולי על מדף יושב יובל, הברווז-גומי המניאק,
דרוך לקראת המילה הראשונה שאכתוב, כדי לקלל ולהגיד "באמת שחרא כזה מטומטם לא יצא לך עוד"
הוא ישב שם בשקט עם מבט מזלזל
"יאללה נסה אותי 'מר גארסיה מארקז" התגרה בי ואני גיחכתי בביטחון מזוייף.
"חכה ותראה אני אצמרר אותך כל כך שינשרו לך הנוצות גומי" העמדתי פנים שיש לי מושג מה אני עושה, וחזרתי לבהות במסך עם הידיים מעל המקלדת.

אני יושב ובוהה במסך...
עושה עיניים ליובל ומחכה...
ויושב וחושב ושוקל להכין קפה שחור...
ושורק ויושב ומזמזם...
ומחטט באף, מביט מסביב וחושב...
יובל מאבד סבלנות ונותן מבט.
"אל תסתכל! ככה, אי אפשר לכתוב!" נבחתי
והוא גילגל עיניים וסובב את הגב "בן זונה חי בסרט הודי" מלמל.
ושב ישבתי וחיכיתי למוזה.
כלום לא עולה!
"תירגע" אני אומר לעצמי ומעסה את הרקות בישיבה מזרחית.
אני נושם מהאף ונושף לאט.
"עזוב שטויות זה לא בשבילך. אין בך מילה אחת מקורית, שלא לדבר על סיפור."
"נשבע אם אתה לא שותק אני מוסר אותך לילד של הזוג ממול" סיננתי ברוגע עדיין בתנוחת מדיטציה.
"זה עם הנזלת?!" שאל באימה
והנהנתי, מחכה שהמוזה תבוא,
אבל לא בכוח, בעדינות.
כמו שאם מחכים לשינה היא לא מגיעה.
כי ההשראה היא ממקום בתוכנו, עמוק ומיסתורי...

התעוררתי לצליל נקישות עמום.
"תתעורר שייקספיר! ואז תכבה את המחשב כי ברור שזה לא הולך" אמר יובל המניאק וקלטתי שהצליל היה מחיאות כנפיים מגומי.
אחרי שפקחתי עיניים, והבנתי שישנתי שעה בלי לכתוב מילה העפתי מבט ארוך ביובל והתחלתי לפתוח את המגירה בשולחן לאט.
"לא לא לא אל תיכנס לזה הגזמת כבר השבוע" פסק המניאק הצהוב ואני סגרתי את המגירה בטריקה.
"כתיבה חופשית!" הכרזתי לחדר הריק ובלי לחשוב הקלדתי מה שבא

גור פיל קטן הלך לגן ביקש אחד קפה שתיים סוכר הגננת אמרה לו: "שקל תשעים, רק היום!"
אך אבוי!
הוא שכח את הארנק בבית זונות משלשום.

"חארטה בפיתה" אני אני אומר ומוחק את הכול, וכבר שלפתי את המצ'טה מהמגירה לנקות את שאריות הדם הקרוש. ש
יובל נאנח בזלזול ושוב נתן בי את המבט
"סתום יא זין רק עוד פעם אחת"
כשיצאתי מהבית השארתי דלת חצי פתוחה.
ככה כשאגרור את ההשראה פנימה, צורחת ובועטת, הכול ילך חלק בלי תקלות כשאני מתעסק עם הידית.
יש לי כבר נסיון לצערי עם השראות מאוד לוחמניות, רק שאמצא אחת סבירה אמן.

אז סתם שתדעו אם פעם תהיתם, השראות צריך לצאת לחפש, בחוץ,
בתחנה מרכזית מתחת לספסל,
בחניה של הקניון וכן, לפעמים כשנואשים, גם בגן מזשחקים.
אבל עכשיו אני לא מוצא משהו טוב
"סעמק" מלמלתי.
היו כמה חנונים ליד הפלאפל אבל חנונים זה זין.
תמיד הסיפור יוצא מתחכם כזה עם משחקי לשון גרועים.
הייתה גם זקנה בתחנה מול הדואר אבל זקנה כבר עשיתי שלשום וזה היה כבר לעוס.
ידעתי מה אני צריך לעשות,
ת'אמת פחדתי מזה כבר בחדר הריק.
אני אנסה לשקול אפשרויות אחרות, רק לא את זו.
הסתובתתי קצת פה ושם.
נרקומן... קצת נדוש
הנה צעירה חוצה את הכביש
יש סיכוי, למרות שהיום הוא קטן...
לחצתי על דוושת הגז בכל הכוח.
היא התגלגלה על מכה המנוע, על הגג והתעופפה מאחורי הרכב.
עצרתי וחיכיתי, גילגלתי סיגריה, עישנתי לאט, ממש לוקח את הזמן, נותן להשראה זמן לעלות לראש.
כלום.
"סעמק!" ניסיתי הכול ונשארה אפשרות אחת בלבד, בדיוק מה שפחדתי.
פשוט, זה כל כך קשה. בכל זאת, חבר.
חייגתי ונשמתי עמוק "אלון מה קורה יא -גבר!" ניסיתי להסתיר את הרעד בקול.
"סבבה. איך אתה?" שאל חזרה ואני שתקתי, מנסה לגבש החלטה ברורה
לא קל, איך ששיקרתי ככה לחבר ילדות, אבל מה לעשות, ההשראה הכי טובה באה כשזה הכי קשה וכואב לב.
שאלתי אם זה זמן טוב וקיוותי שלא.
"האמת... מעולה"
אז קבענו אצלו ואני חשבתי שמשהו מוזר.
משהו בטון או באווירה כללית שלו.
אולי הוא חושד? תהיתי.
"לללללההה" אמרתי לעצמי, אלון חבר נפש בחיים לא יחשוד.
דפקתי בדלת פעמיים שלוש חושש שמרוב מתח דפקתי חזק מדי.
המצ'טה ברכב, אין מה למהר, יש זמן.
אלון חבר אמת, מגיע לו לפחות איזה שעה לשבת בכיף, לדבר.
הדלת נפתחה לאט לחריץ צר ועין פעורה הציצה.
"מה יש לך? אתה דפוק?" ניסיתי להשמע טבעי.
הוא בטוח יודע חשבתי לעצמי אבל אז הדלת נפתחה לרווחה ובתנועת יד תיאטרלית הזמין אותי בחיוך. ואני הרגעתי את עצמי, חבר ילדות בכל זאת, מכיתה ב'.
עשיתי צעד קדימה ומהמכה הראשונה לא נפלתי.
נגעתי בבלוטה המדממת בראש, ובזווית העין ראיתי את אלון, עיני מטורף, מניף שנית ומכה בי בנבוט.

התעוררתי כשידיי ורגלי קשורות לכיסא באזיקונים.
"מה... מה? אלון?"
אלון ישב מולי מזיע כולו, עם מכחול ביד אחת ופלטת צבעים בשניה.
הוא נראה נגעל ונרגש ונחרד, הכול במכה.
ניסית להשתחרר, מושך ומתפתל.
"מצטער..." התחיל לומר וקולו נשבר.
"באמת מצטער" המשיך "תבין אותי, בבקשה, אין נורא ממחסום ציור! אתה בוהה ובוהה!" יבב והניח לאט את המכחול על השולחן ליד האקדח.
"אבל אלון! לא! תסתכל עליי! אתה מדבר עם חבר!"
"בדיוק!" אמר ועיניו נפערו.
איך הוא יכול לעשות לי את זה?!
"אנחנו חברים מכיתה ב'!" הוא המשיך להסביר "אין השראה חזקה יותר מזו של חברות ובגידה, אבל ורצח נורא"
"אני לא מאמין" אמרתי כמעט בלחש.
"אם תרצה..." אלון החל להציע בהיסוס "בתור חבר מגיע לך איזה כמה דקות, אם בא לך, סתם לשבת לדבר…"
"התחלתי לבכות. הלב שלי ממש נשבר.
הוא הסיט את המבט בעצב והרים את הנשק.
"תסתכל עלי אלון" הפצרתי בקול רך וכואב.
הלוע מכוון לי ישר אל העין והבנתי שזהו נגמר, אני מת.
"תתבייש" אמרתי ונשרה לי דמעה.
"תתבייש בעצמך חבר, והלוואי שתזכור את זה לנצח!"
הוספתי בבוז וירקתי לריצפה, מביט לבוגד העלוב הזה בלבן של העיניים.
פתאום נשמע צליל כזה של גוגולת נסדקת ואלון התרסק על הרצפה.
"נו 'סטיבן קינג' סיימנו עם שטויות?" שאל אותי קקול מוזר.
"אפשר לחזור הביתה ושתחפש לך איזה תחביב שיןתר מתאים לך, כמו… לא יודע… חוברות צביעה?" הפסקתי לבכות וסימנתי לו על האזיקונים.
"שתוק ותשחרר אותי ברווז מפגר"
הבטתי באלון החבר ששכב על הרצפה
"ותביא את המצ'טה.. נחתוך אותו קצת, אכתוב סיפור קצר ונלך לישון אני גמור"

____________________________________

קטונתי, סתם אחד שנהנה בטירוף לכתוב סיפורים.
אבל אני לא סתם יושב, וחושב וכותב שעות וימים ושבועות, אני עושה זאת מתוך דחף שמישהו, אולי אתה או את, יקרא וירגיש
אז אם יש לך ביקורת בונה מתוך נסיון ו/או רקע שלי חסרים בבקשה אל תהסס/י.
אני באמת מעוניין, רק לשמוע מה דעתך ואולי את/ה יכול לעזור לי להיות מספר סיפורים טוב יותר ובישבלי זה יותר מהכול

@@@@
נ. ב סיפור זה נכתב, בניגוד לרוב העבודות שלי, בנשימה אחת ולגמרי באלתור ללא עריכה. לא תירוצים, רק תהיה סלחן
@@@@

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sahar Israel עקוב אחר Sahar
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Eltchin's Emotions
המדריך לשמנה המתחילה
המדריך לשמנה המתחילה
מאת: Linoy Zriker
האגו הנשי והשוקולדים
האגו הנשי והשוקולדים
מאת: Adam gustavo Zyl
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
סיפורים אחרונים
סיפור אישי
סיפור אישי
מאת: ליבי ברגר
הוא לא יודע מה עובר עליי
הוא לא יודע מה עובר עליי
מאת: Chen Cohen
מלאך
מלאך
מאת: ג׳ ו ץ׳
קנאת הירח
קנאת הירח
מאת: Blue Rose
המדורגים ביותר
הדרך הבייתה
הדרך הבייתה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי