כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

לידור רק רצה ברבי כמו של מעיין

אבא רוצח שכיר וסדיסט שכבר מסביר ללידור בן החמש על העסק ואמא שאוהבת אותו כמו את חייה. אבל הוא רק רצה תפאקינג ברבי!

"בן כמה אתה כבר לידור? ” שאלה האשה הנחמדה עם השאלות המוזרות ולידור, תחילה הרים ארבעה אצבעות אך מהר הבין שטעה והוסיף עוד אצבע. “חמש! ” ענה והיא מחאה כפיים בהתרגשות.
“וואו כמה גדול! ואיך אתה מרגיש היום, לידורי? ” שאלה כמו בכל שבוע.
לידור אהב את השיחות איתה, ושתמיד הגיבה בעניין והתלהבות ממה שאמר, גם אם קצת בהגזמה.
"בסדר, ואיך את?" שאל לידור “אני בסדר, תודה לך, איזה ילד מנומס אתה!" אמרה כמו מופתעת ולידור צחק.
הוא חשב שהיא ממש נחמדה, ונהנה להיות איתה, עד כדי כך שחיכה לשעה שלהם כל השבוע.
"אתה נהנה אצל סבתא שמעתי” לידור הנהנן במרץ “סבתא נתנה לי ברבי כמו של מעיין! ” הודיע נרגש.
“וואו! ולא הבאתה להראות לי" אמרה בטון נעלב ולידור נבהל ומיהר להבטיח שבפעם הבאה יביא וגם יראה לה.
"רציתי לשאול אותך... ” החלה לאמר, מקשקשת בקלסר בזמן ששקלה את דבריה ואז הפנתה מבטה אל עיניו.
“שמעתי שקרה משהו בגן היום... ” הוא הביט בה בשאלה.
"משהו עם ילד אחר... ” לידור נראה כמי שהבין אך כנראה שמר על זכות השתיקה.
"יואב קוראים לו אולי? ” גיששה
לידור הביט ברצפה וניסה להסוות את רגשות האשמה במבט מרוגז.
“אני לא יודעת כלום ולא כועסת, רק רוצה להבין מה קרה" הסבירה
לידור היסס שניה לפני שדיבר “יואב התחיל! ” הכריז “הוא לא התחלק בנדנדה והנדנדה של כולם ולא רק שלו! ”
"אז... מה קרה אחר כך? ” המשיכה לחקור ולידור משך בכתפיו כלא יודע ואחרי רגע הוסיף “ירד לו דם מהאף"
האישה המוזרה העמידה פני טיפשה “מה? ככה סתם? ” התפלאה.
“כן! והגננת שימחה אמרה שאני הרבצתי לו אבל זה לא נכון, והיא שמה אותי בעונש סתם" רטן ושילב ידיים בהפגנתיות.
“אני שונא את הגן!"
“את כולם בגן אתה שונא? ” שאלה ותופפה על שפתיה כמהרהרת ולידור הוסיף “רק את מעיין אני אוהב. פעם, שהייתי גר עם אמא ואבא הייתי הולך לבד ומשחק איתה בבובה. לבובה יש שיער יפה ומאה בגדים! ” לידור פשט את זרועותיו לצדדים להראות כמה זה מאה, בערך.
“באמת? מאה זה המון. ובמה שיחקתם עם הבובה? ”
הוא אחז עכשיו בובה דמיונית בידו וכאילו סירק אותה בעדינות
“אני מסרק אותה ומלביש אותה שתהיה הכי יפה. גם מעיין, אבל היא עושה פחות יפה. וגם שמנו אותה ככה לשבת ועשינו לה מופע, אפילו אמא שלי באה וגם אמא של מעיין" ציין בטון רציני שהדגיש שזהו לא סתם משחק אלא הופעה אמיתית.
"ואז, אני ומעיין רקדנו ושרנו" הוא קם והחל לקפץ בחדר בזמן שדיבר.
“אתה יודע לרקוד טוב? ” שאלה “בטח! וגם מעיין, אבל אני יותר. ביקשתי מאמא בובה כמו של מעיין והיא אמרה שאבא לא ישמח. אבל מעיין נתנה לי ללבוש שמלה אחת שלה, צהובה עם פרחים אדומים, ואמא שלה אמרה שאני יפה עם השמלה ונתנה לי אותה במתנה!"
"ואיפה השמלה?"
"אבא שלי לא הרשה... ” ניזכר בצער "הוא אמר לי לא ליות הומו וזרק לפח... ” ואז "אני יכול לספר לך סוד? ” לחש לידור לפתע ובעיניו ניצוץ.
האישה עם השאלות המוזרות סקרה בתיאטרליות מסביבה ולבסוף הפנתה לו אוזן ולחשה “אני מבטיחה לא לספר"
“לאבא שלי יש חדר סוד בגינה. אמא לא מרשה לי ללכת לשם אבל אבא מרשה" הוא השתהה לרגע, כאילו כדי להגביר את המתח, והאישה התאפקה לא לצחוק.
“בחדר סוד של אבא יש מלא רובים ורימונים וסכינים ענקיות, כמו בסרטים!" לחש והאישה עשתה עצמה נפעמת למרות שכבר הכירה את הסיפור מזמן.
“הוא גם נתן לי להחזיק רובה אמיתי! ”
“וואו" האישה העמידה פני נדהמת ואכולת קנאה, עדיין לוחשת, באווירת סוד.

"תספר לי על אבא שלך" ביקשה בפשטות, ולידור לא היה צריך יותר מזה.
"אבא שלי חזק. הוא עושה לי אווירון ביד אחת! יש לו קעקועים על כל הידיים והגב ורגל... ”
לא היה בטוח אך החליט לאמר "... ימין. הוא תמיד מדבר יפה ולא צועק, גם שהוא כועס. ואבא שלי יודע לעשות קסמים! ” הכריז לסיום.
"באמת? ” שאלה האישה הנחמדה "איזה קסמים למשל? ”
"להוציא חצי שקל מהאוזן... ” החל וניסה להיזכר
"…ולהעלים אנשים! הכי טוב בארץ, ככה אמרו בטלוויזיה"
“אתה מתגעגע לאבא? ” שאלה לסיכום והוא ענה "קצת".

“ומה עם אמא? ” שאלה לבסוף.
"לאמא שלי שיער זהב ארוך... וריח טוב" הוא חשב רגע והמשיך "היא תמיד שואלת אותי שאלות ומספרת סיפורים יפים"
ואחרי דקה של מחשבה הוסיף "והיא תמיד רבה עם אבא אבל בסוף הוא מחליט"
האישה עם השאלות המוזרות נראתה לא מרוצה.
“אל מה אתה הכי מתגעגע באמא? ” היה לה חשוב שיזכור אותה חזק יותר, ובצדק, לאור מה שהקריבה למענו
"אני מתגעגע לאיך שאמא חיבקה אותי, ושמתי שהייתי הולך לישון אמא סיפרה לי סיפור... ככה, ישר מהראש" הסביר. והאישה שאלה “איזה סיפור הכי אהבת? ” לידור שקל בכובד ראש את תשובתו והחליט לבסוף “השור העדין! ”
“אני לא מכירה, על מה זה? ”
לידור אהב לפטפט ותמיד ליווה את המילים במחוות דרמטיות ותיאטרליות.
"זה על שור... ” החל להסביר וזרועותיו עשו סיבובים באויר בזמן שניסח בראש משפטים אפשריים.
“וכולם רוצים שיהיה רע וכועס, ושילחם באנשים" המשיך והדגים באגרופים קפוצים כמתאגרף, ולבסוף ליפף ידיים סביב עצמו ובהה מעלה באהבה “אבל הוא לא היה רע, הוא היה טוב... ורק רצה להריח פרחים... ולשחק" סיים
האישה הנחמדה מחאה לו כפיים במרץ כאילו העלה מופע “בראבו! ” ולידור חייך במבוכה אך נראה מרוצה.
"ובסוף השור ניצח נכון לידור? ” הדריכה אותו האישה הנחמדה, והוא הביט בה והינהן בצייתנות, עם חיוך.

הם ישבו אחד ליד השני ולידור עמל בריכוז על הציורים ששכבו פזורים בין שברים של גירים צבעוניים.
"מה זה פה? ” שאלה האישה עם השאלות המוזרות והצביעה על שירבוט מסורבל ושחור בפינת הדף שעבד עליו.
“זה גוליבר, הכלב של סבתא" הסביר.
“גוליבר זקן וסבתא לא מרשה לי לרכוב עליו. הוא לא כמו שלג. גוליבר לא נושך נעליים ולא נובח, רק ישן. ”
"וזה? ” הצביעה לדמות העיגולים במרכז הדף "זאת סבתא, היא עצובה כי היא מתגעגעת לאמא. ורוצה אותה חזרה"

"הבנתי, ומה אם שלג, ציירת אותו? ” היא פשפשה בין הדפים כמו מחפשת ולידור הצביע על אחד מהם.
“וואו, באיזה גודל הוא? ” לידור הצמיד את כפות ידיו ולאט הרחיב אותן עד שחש מסופק “ככה!" פסק.
האישה התפעלה בקול, כמה הוא מתוק וקטן, ולידור הסכים ונראה מרוצה מהציור.
“שיחקת איתו?" שאלה והוא הנהן “זרקתי כדור והוא רץ אליו ותפס! ” האישה הנחמדה השמיעה קולות תדהמה.
“והוא גם החזיר את הכדור? ” לידור נד לשלילה ושניהם צחקו, ואז לידור שתק פתאום והניח את הציור על השולחן.
"אבל אבא לא אהב את שלג כי הוא נבח בלילה ואכל לו את הנעליים. אמא אמרה לאבא ששלג חבר שלי ואני אמרתי שאני אוהב אותו ושעכשיו הוא קטן אבל שיגדל הוא יבין, אבל אבא אמר לי לא ליות הומו ולקח אותו בחגורה לחצר ואז ירה לו בראש"

“ומה זה פה? ” - האישה הצביעה על קשקוש ענק וצבעוני מדף אחר, להסיח את דעתו.
"זה הקיוסק של חיים השמן. ” לידור החל להצביע על חלקים שונים בקשקוש.
“זה אבא... זה אני, זה האיש הכועס, אבא אמר שקוראים לו 'הגרמני' והוא כמעט לא מדבר, וזה שלידו זה חיים יש לו ריח רע ועיניים קטנות-קטנות והוא כל הזמן רק מעשן. אבא אמר לי ש'הגרמני' הוא קצת כמו ראש ממשלה או מלך, ושחיים יותר כמו שומר בקניון רק פי מאה יותר רע.
הגרמני היה פעם ב'פריג'ידר' עם אבא. לא כמו זה שבבית, אחד גדול כזה עם מיטות וטלויזיה וסורגים.
אבא אמר שהוא מחסל אנשים בשביל הגרמני והגרמני מביא לו כסף. אבא חיסל הרבה אנשים והגרמני הביא לו הרבה כסף ואני גם צריך ללמוד לחסל וגם אקבל הרבה כסף כמו אבא.
לחיים מהקיוסק יש מקום סודי, באחורה של הקיוסק, שם הגרמני מעשן ומדבר עם אבא ואומר לו מי לחסל.
לפעמים אבא לוקח אותי איתו לקיוסק של חיים ומסביר לי דברים כמו איך מפנצ'רים כחולים, מה זה סמוי או איך מחסלים מישהו מאוטו נוסע, ואז אני נכנס איתו גם לחדר הסודי מאחורה ומשחק בפינה מתי שאבא והגרמני מדברים.
את אמא הוא לא לוקח לחדר כי היא יורמית ויורמים לא יודעים כלום וגם חיים לא נכנס כי הוא רק שומר מסריח"

לידור לקח דף אחר והצביע על השרבוט הכחול “וזה איש כחול, מהם צריך לברוח, או לפנצ'ר אותם, ככה בורח להם כל האוויר ואז הם שטוחים. אסור לדבר עם אנשים כחולים כי אז אבא מחסל אותך. אמא אמרה שיש כחולים שעוזרים לאבא ובגלל זה אבא תמיד יודע מי מדבר עם כחולים ומי לחסל. ולפעמים הכחולים באים מלא-מלא-ביחד כמו בלילה שלקחו את אבא חזרה לפריג'ידר”

לידור הרים ציור נוסף “זה סמוי, אבא אומר שסמויים הוא כמו קוסם ושהוא יכול להיות כל אחד ובכל מקום ואף פעם לא יודעים באמת. אמא אמרה שלסמויים יש מכשירים שהם משתמשים כדי לשמוע מרחוק לכל מקום. כמו פלאפון רק פי מאה! אמא פעם אמרה רק לי, בסוד, שלסמויים יש גם מכשיר מיוחד שמגשים משאלה אחת. היא גם אמרה שהדרך היחידה למצוא סמוי זה לבקש מאנשים כחולים עזרה”

לידור הניח את הדפים והלך להתיישב על הספה. האישה עם השאלות המוזרות התיישבה לצדו בשתיקה.
"לידור, מתי סבתא קנתה לך את הבובה? ” שאלה
"אתמול"
"ואתמול דיברתם על משהו מיוחד? ” הוא חשב דקה, שתיים, ניסה להיזכר, ופתאום ניזכר "סבתא שאלה מה אמא אמרה לי בלילה לפני שהלכה" אמר נסער
"אולי תגיד גם לי... ” ביקשה והוא החל לספר
"היא באה לחדר וישבה לי במיטה. היא לחשה לי בסוד שמצאה סמוי שהסכים להביא לה מכשיר משאלה. אמא נתנה לי ביד ריבוע קטן-קטן עם כפתור, כזה שנכנס לכיס ואז לחשה בשקט שמעכשיו אני חייב להחביא את המכשיר שאף אחד לא ידע וכל פעם שאני עם אבא בחדר הסודי, שבמאחורה של הקיוסק של חיים, אני אלחץ על הכפתור בשקט. אבל בכיס שאבא לא יראה. היא לחשה לי בסוד שאחרי זמן, לא יודעת כמה, המשאלה שלה תתגשם, והיא שתהיה לי בובה בדיוק כמו של מעיין ואבא לא יגיד 'תפסיק ליות הומו' וירה לה בראש בחצר. שמחתי ממש וחיבקתי אותה. אחר כך היא אמרה לי שלום נישקה לי במצח ואמרה בהצלחה ושהיא חייבת ללכת כי אבא גילה שדיברה עם אנשים כחולים. היא יצאה ואבא חיכה לה מחוץ לחדר ולקח אותה ביד לחצר

____________________________________

קטונתי, סתם אחד שנהנה בטירוף לכתוב סיפורים.
אבל אני לא סתם יושב, וחושב וכותב שעות וימים ושבועות, אני עושה זאת מתוך דחף שמישהו, אולי אתה או את, יקרא וירגיש
אז אם יש לך ביקורת בונה מתוך נסיון ו/או רקע שלי חסרים בבקשה אל תהסס/י.
אני באמת מעוניין, רק לשמוע מה דעתך.
ואולי בדקה אחת מזמנך וכמה שורות בהודעה פרטית תעזור/י לי להיות מספר סיפורים טוב יותר,
ובישבלי זה יותר מהכול!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sahar Israel עקוב אחר Sahar
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
פשע
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
לא זמינה אלייך, מעכשיו.
מאת: C Y
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
את היית הפרידה הכי קשה שלי.
מאת: Avishai Hai
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
איך תוכלי לומר שזה אונס בכלל?
מאת: שירה כהן
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מומלצים מהמגירה
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
אני כועסת
אני כועסת
מאת: שבורת כנף
מחר יהיה טוב
מחר יהיה טוב
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף