כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

עדי, החבר הכי טוב שלי עומר, ואני.

זה סיפור על עדי, החבר הכי טוב שלי עומר, ועלי. אה, וגם על עוגיית מזל אחת.

עומר ואני היינו החברים הכי טובים, מאז הגן ועד הצבא כששירתנו יחד בצנחנים, אותו הגדוד, אותו המחזור, תאמינו לי, חברות ששורדת מהגן, עד הצבא, זו חברות שאתה חושב שהיא לכל החיים.
אבל דבר אחד למדתי, החיים מולכים אותך בדרך מסוימת, ואז בלי התראה מוקדמת, מפתיעים אותך,
ואז עדי הגיעה..

עדי ועומר הכירו כשהיינו בגיל 22, ישבנו בבר בתל אביב, היא ישבה על הבר ממולנו עם עוד חברה, מתוקה, חייכנית, יפה, "אני קולט שאתה מסתכל עליה, תתחיל איתה ", אמרתי לעומר, "או שאני מתחיל איתה", ידעתי שרק ככה הוא יקום. וזה הצליח, אם כי לא בדיוק כמו שחשבתי.
עדי ועומר יצאו, הם גם נהנו יחד, אפילו מאוד.
אך מהר מאוד הם הבינו שזה לא הולך לכיוון של מערכת יחסים, והחליטו להשאיר את זה כמשהו "קליל", הם לא קראו לזה "יזיזים", הם קראו לזה "חברים טובים עם יחסים מיניים", קליל זה לא היה, הם בילו כל רגע שיכלו ביחד, יצאו, הכירו את החברים אחד של השנייה, פשוט לא קראו לעצמם "זוג", ולא היו מחויבים אחד לשנייה, הם באמת היו כפי שהגדירו את עצמם, רק שהם הפכו להיות החברים הכי טובים עם יחסים מיניים.

זה לא הפריע לחברות ביני לבין עומר, מהר מאוד עדי הפכה להיות חלק מהחבר'ה באופן טבעי, מי לא יתחבר אליה בשנייה, הייתם צריכים להכיר אותם, חברותית, קורנת משמחת חיים, וצינית לרמות מוגזמת. החלק החסר בחברות של שני גברים, מהר מאוד השלושה הפכו להיות החברים הכי טובים, עדי, החבר הכי טוב שלי עומר, ואני. אבל דבר אחד היה ברור, עדי של עומר.
וזה עבד מצויין, כאילו היא תמיד הייתה חלק מאיתנו, יכולתי לדבר עם עדי על הכל, מהאקסית שלי ועד הבחורה ששכבתי איתה אתמול, מהימים שהיינו הולכים לים והיא הייתה מצלמת את שנינו לסטורי שלה וכותבת "כל החתיכים אצלי", ועד הבילויים המשותפים כשהיא הייתה מוצאת לנו מקומות חדשים לצאת אליהם, אם המקום היה טוב היא הייתה לוקחת את כל הקרדיט לעצמה "רואים, בזכותי מצאתם מקום טוב", ואם המקום הסתמן כלא הצלחה, גם אז היא הייתה לוקחת קרדיט "רואים העיקר ניסינו, בזכותי תדעו לא לחזור לכאן."

יום אחד, כשעומר היה עם משפחה בחו"ל, היא ביקשה שאצטרף אליה לאיזו מסעדה אסיאתית בתל-אביב. "נו נו נו פליז תבוא איתי, אני במחזור ובא לי סושי ",
"עדי מאמי, אין צורך להיכנס לפרטים, אי אפשר להגיד לך לא, אני אבוא לאסוף אותך עוד 20 דקות".
שום דבר לא היה מוזר בסיטואציה, היינו חברים כל כך טובים שזה הרגיש טבעי, גם כשעומר לא בסביבה, כי היה ברור מאליו, עדי של עומר.
"תקשיב, שמעתי שהם מוכרים כאן עוגיות מזל, אבל אמיתיות, כמו בסרטים, נו כמו בשישי הפוך.. אני מזמינה לנו שתיים"
כפי שכבר אמרתי, כשהיא מחליטה משהו, אי אפשר להגיד לה לא.
פתחתנו את העוגיות ביחד, "אתה תפגוש את האחת שלך במקום שלעולם לא ציפית לו", הקראתי את שלי,
"אולי תפגוש אותה בשירותים ציבוריים.", אמרתי לכם, ציניות מתפרצת.
"את צריכה להתעקש על מה שאת רוצה, מה זה השטויות האלה, זה לא ניבוי עתידות, זה עצה שגם אמא שלי יכולה לתת לי" היא אמרה וזרקה את שלה, את שלי, החלטתי להחליק לכיס ולשמור.

שבועיים לאחר מכן, קיבלתי שיחה מעומר.
"אני ועדי, זהו, זה נגמר אחי",
"מה למה?"
"היא החליטה שהיא רוצה "יותר", ואם אני לא מסוגל לתת "יותר", אז היא תלך ותמצא את ה"יותר" הזה במקום אחר, מה זה השטויות האלה, מאיפה זה נכנס בה פתאום"
ידעתי שיום אחד זה יגיע, עומר לא רצה יותר ממה שהם היו, ידעתי שלעדי מגיע יותר מזה, ויום אחד היא תקום ותפסיק את זה, אבל זה הפתיע אותי, והתאכזבתי, גם הקשר ביני לבין עדי נכחד, כי כפי שכבר אמרתי, עדי של עומר, יותר נכון, הייתה של עומר.

בסופו של דבר, עומר טס לארה"ב, לא היה ידוע מתי הוא יחזור, אם בכלל.
ואני, מצאתי את עצמי כל יום חושב על עדי, מתגעגע אליה. נכנס אליה לאינסטגרם בעקביות רק כדי לראות אם העלתה משהו חדש, לראות מה קורה איתה.
יום אחד פשוט החלטתי לשלוח לה הודעה,
"יואו איך התגעגעתי אלייך, איזה כיף לשמוע ממך"
לתגובה הזו לא ציפיתי, הסתכלתי על הנייד וחייכתי כמו מפגר, כל כך חייכתי שכאב לי כבר, אבל לא היה לי אכפת, התרגשתי, כמה התרגשתי? הלב שלי רקד עם פונפונים וחצאית קצרה, ידעתי שהגעגוע אליה, התגובה לכך שגם היא, מתגעגעת אלי, יש כאן משהו יותר מעדי החברה הטובה שאני מתגעגע לנוכחות שלה.
ואז החלטנו להיפגש, היא נכנסה אלי לאוטו, עם החיוך הזה שלה, חיבקה אותי והבנתי כמה התגעגעתי אליה, לריח של הבושם שלה שמתאים בדיוק לניחוח הגוף הטבעי שלה, לחיבוק שלה, הבנתי שהמרחק גרם לי להבין מה אני מרגיש אליה, ראיתי אותה כעדי החברה הכי טובה שלי, שהייתי רגיל אליה באופן קבוע, רק שהפעם, המרחק גרם לי להרגיש הרבה יותר, הבנתי שאני לא אני בלי עדי, היא מוציאה ממני את הכי טוב שאפשר.

מאז אותו יום הכל השתנה, מאז אותו רגע כשהבנו שזה הדדי. שהיא גם הרגישה כמוני במרחק הזה.
היא העוגית מזל שלי. האחת שלי, שמצאתי במקום הכי לא צפוי בחיים, בסיטואציה הכי לא צפויה ולא אידיאלית, אבל כפי שכבר אמרתי החיים מולכים אותך בדרך מסוימת, ואז מפתיעים אותך בלי התראה.

היום, אני כבר לא החבר הכי טוב של עומר.
אני כן הבן-זוג של עדי,
והיא קיבלה ממני הרבה יותר מה"יותר" שהיא חיפשה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sapir Swisa עקוב אחר Sapir
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Sapir Nisan
Sapir Nisan
כתוב כל כך מדויק! מהממם❤️
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Sapir Swisa
בתנאי שלא תתאהב בי
בתנאי שלא תתאהב בי
מאת: Sapir Swisa
יום אחד כל זה יגמר
יום אחד כל זה יגמר
מאת: Sapir Swisa
ביום שתביני
ביום שתביני
מאת: Sapir Swisa
אילו הייתי יוליה
אילו הייתי יוליה
מאת: Sapir Swisa
דייטינג
לכתוב זה סם
לכתוב זה סם
מאת: SH .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
בכל יום ורד
בכל יום ורד
מאת: Nizan Zarotski
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
מרגש
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
המדורגים ביותר
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 3
חייה של הנסיכה דיאנה - פרק 3
מאת: Stav BH
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema