כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

לא כל הנוצץ זהב

תהנו :)

ברחוב שפינגלדר 9, גר אומן מהודר ושמו היה ג'ייקוב. הוא היה מאוד אוהב לצייר. הוא צייר תפוחים, עצים, ציפורים- הכל מהכל.
בבית ליד, גרה אישה שידועה כרוכלת שרלטנית. לינדי שמה. היא היתה אישה צעירה, מתנשאת וקרה, ואף אחד לא אהב אותה. כולם חשבו שהיא סתם עלמה מסכנה שלא מצאה תחביב או עבודה.
ג'ייקוב חשב שהיא סתם עלמה ענייה. הוא אמר שהוא אף פעם לא ראה אותה מסתובבת וגורמת לאנשים לקנות שטויות. רק שמע אותה מתפללת לכסף.
יום אחד, לינדי דפקה בדלת הבית של ג'ייקוב. הוא היה באמצע מלאכתו.

"שלום." היא אמרה.
"אהלן... משהו דחוף? אני חייב להמשיך בציור שלי." אמר ג'ייקוב.
"לא תזמין אותי להיכנס אלייך הביתה?" שאלה לינדי.
הוא הופתע. למה היא רוצה להיכנס לביתו?
"באמת שאני עסוק... קרה משהו דחוף, שאת רוצה להיכנס לביתי?" שאל ג'ייקוב.
"כן. ממש דחוף." היא נכנסה והתיישבה בנוחיות על הספה.
"או-אה, איזה ציור יפה. כמה עולה כל הדבר הזה?" אמרה.
"אני מעדיף שאנשים לא יראו את הציור לפני שהוא גמור. וגם המחיר... לא חשבתי עליו. הפתעה." הוא כיסה את הציור בבד.
"אפשר קפה עם עוגייה בצד?" היא שאלה לפתע.
"בסדר..."

היא ממש חוצפנית!כך חשב. נכנסת ככה מבלי לומר מה ברצונה, והרי היא יודעת שאני עמוס, אז למה היא עוד מבקשת קפה ועוגייה?

אחרי שהכין את הקפה ושם עוגיית ריבת חלב, הוא שאל: "מה רצית שנכנסת ככה פתאום?"
"יש לי אח אביר. ריצ'רד שמו. והוא אביר בארץ רחוקה מאוד. הוא מאוד רוצה שמישהו יבוא להעסיק אותו. מה דעתך לנסוע אליו לכמה ימים?" אמרה לינדי.
"אבל... אני לא יודע מי הוא..."
"הוא גר בארץ הגדולה."
"אני... לא ממש יודע..."
"הוא היה צייר מעולה, הוא יודע לצייר לא רע. אם תבוא להתארח בביתי, תראה המון דיוקנאות שלי, שהוא צייר. אז, תרצה לבוא איתי בעוד שבוע בדיוק? הוא יבוא לאסוף אותנו בסוס הפרא המדהים שלו. ואנחנו, שנינו, נהיה בכרכרה! מה אתה אומר?"
"אני חושב שזו הזדמנות לא רעה... האמת שיש לי מחסום יצירתי, אשמח אם הוא יעזור לי לגמור את הציור."
"או-אה, כדאי לך!" היא אמרה. "טוב, אני סיימתי את הקפה שלי והעוגייה. יש לי מלא עיסוקי סריגה לעשות... אני אשמח אם תענה לי במהירות, כי הוא אוהב שעונים לו מוקדם!"
"אין בעיה!"

יומיים לאחר מכן, הוא הודיע ללינדי שהוא נוסע איתה. הוא לא האמין שהיא שרלטנית, ולמרות שהיא באמת קצת קרה, הוא הרגיש שכדאי לו לבוא איתה, לחוות חוויה אחרת.

ובאותו הערב, הוא הזמין חלק ממשפתו לארוחה.
"מה חדש, אומן יפה שלי?" שאלה אמו.
"בעוד חמישה ימים אני נוסע עם השכנה שלי לאחיה האביר שאוהב לצייר, בארץ אחת."
"אני לא מאמינה! לינדי? ידעת שהיא נוכלת?"
"אני לא מאמין לזה..."
"אל תדבר שטויות." אמר אביו, "אל תלך איתה."
"דיי, אני נוסע וזהו." הוא אמר.
"אני מזהיר אותך." אמר אחיו הגדול, "היא מסוכנת."
"אני הולך אפילו לגמור עם האביר את הציור שלי." אמר ג'ייקוב. "אז תרגעו."
"ואם היא סתם תרצה לאיים עלייך?" שאלה סבאתו מריים.
"היא לא, כי האביר לוקח אותנו." אמר גייקוב.
"ואם הוא לא יבוא?" שאלה דודתו נחמה.
"הוא יבוא. אין לכם נושא אר לדבר עליו?"

יום לפני הנסיעה, הוא ארז את כל חפציו. הוא הולך להיות שם שבוע שלם.
יום למרת, בשמונה בבוקר, לינדי צלצלה אליו.
"היי! בוקר אור. אני מקווה שאתה עכשיו מתחיל להתארגן, בעוד חצי שעה ריצ'רד בא." אמרה.
"בוודאי. אני מיד מוכן."
בשמונה וחצי, לינדי חיכתה לו בחוץ.
"היי! מה קורה?" היא שאלה.
"בסדר. ואת?"
"נחמד!"
ואז האביר בא.

"שלום! שמי הוא ריצ'רד. אני מניח שאתה ג'ייקוב. הבאת את הציור?"
"כן. הוא פה."
"שים אותו בכרכרה. אני שמח שמצאנו תחום עניין משותף. שים את הציור בכרכרה. יש מקום גם לו וג לשניכם. היי לינדי!"
"היי לך! אחי המתוק!" והיא חיבקה אותו חזק.
"בוא, ג'ייקוב. הצטרף לחיבוק." ריצ'רד קרץ.
ג'ייקוב גם נכנס לחיבוק, והוא ליטף את סוס הפרא.
לאחר מכן, הוא ולינדי נכנכסו לכרכרה. המוני אנשים התפעלו מהזוג שבכרכרה, שאומן כה מכובד עם שרלטנית יושב לצידה, וגם מסוס הפרא המרהיב ומהאביר היפה תואר עליו.
לינדי הרגישה מאוד עייפה.

לפתע, ג'ייקוב הרגיש מין צביטה בליבו. הוא התאהב בלינדי. בעלמה שכעס עליה. אבל שבכול זאת הצטרף להרפתקה יחד איתה.
"אני יכולה להשעין את ראשי על הכתף שלך?" שאלה לינדי.
"בוודאי." הוא אמר, ולינדי נשענה עליו.

כשהגיעו, ג'ייקוב ולינדי נהנו מהסיור בארמון, למרות שלינדי היתה שם הרבה פעמים.
"הינה הקומה הראשונה. יש פה את הסלון, המטבח וחדר האוכל....
בקומה השנייה ישנם חדרי שינה וחדר אמבטיה,
ובקומה השלישית יש מצפה כוכבים, ושתי כניסות למגדלים שלי. לכל מגדל יש נוף אחר. בשניהם אני אוהב לצייר."

במשך כארבעה ימים של כיף, ג'ייקוב הספיק להצחיק את לינדי, לצייר עם ריצ'רד, לצאת לטייל, ואפילו לעשות מסיבת פיג'מות.
ג'ייקוב התאהב בלינדי קשות. הוא הרגיש תמיד פרפרים בבטן כשהוא היה לידה. והוא חשב לומר לה את האמת.
אבל קודם רצה לדבר עם ריצ'רד על מה לינדי אוהבת.
כשלידני היתה במקלחת ביום החמישי, וריצ'רד וג'ייקוב שתתו את הקפה של הבוקר,
ג'ייקוב שאל את האביר:

"אני התחלתי להתאהב בלינדי, ובתור אחיה הגדול, אתה יודע מה היא אוהבת? היא בכלל אוהבת אותי? היא דיברה איתך עליי?"
"האמת שלא. היא אף פעם לא חשקה במשהו שאוהב אותה."
"למה?"
"הרי אתה יודע שכל הכפר לא ממש אוהב אותה..." אמר האביר.
"היא באמת שרלטנית?" שאלתי.
"אני חושב שכדאי שאתה תדבר איתה על זה." הוא אמר.
"למה?"
"אתה כבר תדע לבד את התשובה.
בלילה, ג'ייקוב העלה את לינדי אל המגדל המזרחי.

"היי. היה ממש כיף היום." לינדי אמרה. "מה קרה?"
"אני... רציתי... את... את מוכנה להסביר לי למה כולם חושבים שאת נוכלת?" התפרץ לפתע ג'ייקוב.
"מה יש לך?" שאלה לינדי.
"אני... לא מבין אותך, איך את חיה ככה?"
"אתה באמת רוצה לשמוע?"
"כן!"

"אז ככה... ביום שישי סוער גשום אחד, עברתי לגור בעיירה שלנו בגיל 16 יחד עם הוריי וריצ'רד.
ראו בי בתור אדם יפה, ומהודר. הם קינאו בי- הם קישרו בין היופי שלי, ולבין זה שמכרתי דברים, ואמרו שאני מוכרת שרלטנית, שמשתמשת בכסף לטיפוח פניי וגופי.
אני אכן טיפחתי את עצמי בזכות מכירת דבריי, אבל לא מכרתי שום דבר ברמאות! הם ראו את החיצוניות שלי.
אחי מאוד כעס עליי כי הוא האמין שאני שרלטנית, וגם הוריי נפטרו, אז היה לחץ. אחרי ארבע שנים הרוחות נרגעו והוא עבר לפה.
עכשיו אתה מבין? ואני שוקלת לעבור לגור פה, אך ההוצאות לא מאפשרות...
המסר שלי הוא שלא כל מה שמנצנץ זהב."

לפתע, ג'ייקוב הביט בלינדי במבט מאוהב. ממש מאוהב. הוא שם את ידיו על מותניה, והיא על כתפיו,
והם התקרבו.
הם התנשקו כמובן...

אחרי השבוע השלם, הם חזרו יחד עם ליווי ריצ'רד.
"היה ממש כיף." אמרה לינדי.
"תבוא אליי לקפה ועוגה וציור. לינדי, כמובן שאת מצטרפת." אמר ג'ייקוב.
"אני? מצטרפת?"
"כן, את אהובתי הנצחית." אמר ג'ייקוב.
"ביי, נתראה!" אמר ריצ'רד, והזוג נופף לו לשלום, כשהוא דוהר ודוהר.

לינדי וג'ייקוב תמיד נפגשו בכל יום. הם נהנו. כל התושבים לא הבינו מה ג'ייקוב מוצא בה.
ג'ייקוב החל להפיץ את המסר של לינדי.
כולם החלו לאהוב אותה. ולינדי היתה הכי מאושרת בעולם, יחד עם ג'ייקוב- שהיה הכי מסופק בעולם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליבי ברגר עקוב אחר ליבי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
תומר דגן
תומר דגן
יפה מאוד ליבי, סיפור ממש מעניין
הגב
דווח
ליבי ברגר
ליבי ברגר
תודה, זה לא הכל...
הגב
דווח
ליבי ברגר
ליבי ברגר
הפתעה:)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
סיפורים אחרונים
זה בסדר שזה ככה
זה בסדר שזה ככה
מאת: חיים רק פעם אחת
זונת הכפר 18++ פרק ג
זונת הכפר 18++ פרק ג
מאת: שבע סישולדי
בגיל 26 נשבר לך הלב
בגיל 26 נשבר לך הלב
מאת: Koko R
אז למה הדמעות?
אז למה הדמעות?
מאת: חיים רק פעם אחת
המדורגים ביותר
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .