כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

בבקשה, תענה ״לא״.

זאת לא שאלה לגיטימית לשאול, אני יודעת. במיוחד לא כשאנחנו חצי שנה ביחד. במיוחד לא שיכורים. במיוחד לא לפני סקס.

״סוף סוף הגענו״ הוא אמר בחיוך ונישק אותי. ״זה היה ערב ארוך מדי״ הוא המשיך ונישק בצוואר. ״די מאמי, תן לי לפחות להוריד איפור קודם״ אמרתי וניסיתי לדחוף אותו אחורה עם היד ועם חיוך על שפתיי. ״בסדר, אחרי זה״ הוא אמר וחיבק אותי עם נשיקה על הלחי שהפכה בין שניה לנשיקה על הפה. היינו שיכורים, והוא מהאנשים שכשאת איתם הלב שלך כועס על שימוש באלכוהול, שונא אותך על זה שלא תזכרי כל רגע איתו בבהירות. כי אלוהים, כמה חיכינו לו.
התנשקנו ונפלנו על המיטה. האיפור שלי לא עניין אותו ואת האמת? גם אותי.
״איך את משגעת אותי״ הוא אמר תוך כדי שנישק את הבטן חסרת החולצה שלי. חייכתי. הוא משוגע גם בלעדיי.
״רגע מאמי״ עצרתי כשניסה לפתוח את החזיה. ״מה? את עם גלולות לא?״ הוא עצר מופתע. ״כן״ גיכחתי, ״אני פשוט חייבת רגע לשאול משהו״ אמרתי. הוא התנשף. ״זה הזמן?״ הוא שאל והרים גבה. ״נו״ אמרתי עם חצי חיוך. ״תשאלי״ הוא אמר ונשכב לידי. ״יש לך עוד מישהי?״ שאלתי והשפלתי מבט. ״מה?״ הוא שאל בטון גבוה ומופתע. ״את צוחקת נכון?״ הוא שאל בכעס. הסתכלתי עליו ושתקתי. זאת לא שאלה לגיטימית לשאול, אני יודעת. במיוחד לא כשאנחנו חצי שנה ביחד. במיוחד לא שיכורים. במיוחד לא לפני סקס. ״מאיה מה זה השאלה הזאת עכשיו? מאיפה הבאת את זה?״ הוא שאל בכעס. ״נו, תענה״ לחשתי. זה הכעיס גם אותי ששאלתי, אבל זה היה בלתי נשלט. ״מה את חושבת?״ הוא שאל. רציתי לומר שלא, שאני יודעת שאין לו אף אחת. ״אני חושבת שאני חייבת שתענה לי, למה אתה לא עונה?״ שאלתי והתנשפתי. ״כי זה מגוכח. את יודעת שאף פעם לא הייתי מאוהב כמו עכשיו, מה קשור השאלה הזאת?״ הוא המשיך בטעון הכועס שרק החמיר. ״אז לא?״ שאלתי. ״לא, ברור שלא, למה את חושבת שכן?״ הוא שאל. ״אני לא, אני לא חושבת שכן״ עניתי. הוא שתק במשך כמה שניות. ״אז?״ הוא שאל מופתע. ״אז אני חייבת את זה לעצמי, אני חייבת לשאול אותך, אני חייבת לשמוע ממך את ה׳לא׳ הזה. אני חייבת לעצמי את הפעם אחת הזאת כשגבר יבחר באחרת על פניי לא לשנוא את עצמי על זה שהייתי תמימה מדי, אני חייבת לומר לעצמי שלא עצמתי עיניים, למדתי על בשרי שזאת שאלה שחייבים לשאול, אז הנה, שאלתי ואתה אמרת שלא״. עניתי והתנשפתי. ״מאיה למה שאני אלך?״ הוא שאל מופתע. ״כי כולכם הולכים. תמיד. בזמנים שונים אבל הולכים. וכשתלך לפחות אני לא אאשים את עצמי שלא שאלתי״. אמרתי והרגשתי איך העיניים שלי מתחילות להיעצם. ״אני לא אלך, ובטח לא בשביל אחרת״ הוא לחש באוזן שלי. ״טוב, אבל אני אשאל אותך שוב עוד כמה פעמים בהמשך טוב?״ שאלתי שיכורה מעייפות, מאלכוהול ומההיי שהייתי בו כי הוא ענה ״לא״. ״אל תשאלי. התשובה שלי לא תשתנה״ הוא לחש ונישק אותי בלחי. ״טוב, אז אני אשאל בכל זאת״ עניתי עם חיוך ונרדמתי.

דנה לוי עקוב אחר דנה
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הודיה מיכל עם - פז
הודיה מיכל עם - פז
את מדהימה פשוט !!!!!
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
פליז תכתבי יותר יא מרגשתתתתתת
הגב
דווח
עולמי לוי
עולמי לוי
מושלמתתתתת
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרגש
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay