כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

אגדות בשקל וחצי

״אה שירן בואי, עם כל הכבוד שלגייה כמעט מתה עד שנישקו אותה, בינתיים אני רואה שאת אפילו לא מפרפרת, אז איך אומרים? פרו פור ציות״

״נו למה הוא לא שולח כבר? אולי אני אשלח?״ שאלתי את עומר כשאני מסתכלת מיואשת על מסך הטלפון. ״את זאת שהטלת פצצה. תחכי להודעה ממנו אחותי, כמה את יכולה לכפות את עצמך?״ עומר ענתה כשהיא מזפזפת בשלט ערוצים. ״כן אבל אולי הוא מחכה שאשדר לו שהכל בסדר מבחינתי... לא? אני גם לא יכולה לחכות יותר אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו״ אמרתי כשאני ממשיכה להסתכל על מסך הטלפון. השעון סימן שעברה עוד דקה של המתנה. ״ואי אחותי פרופורציות. היפהפייה הנרדמת חיכתה לנסיך שלה 100 שנה, את לא יכולה לחכות ערב אחד של מתח?״ היא אמרה בתוקפנות. האמת, מול טיעון של המתנה של 100 שנה לא היה לי איך להתגונן אז שתקתי.
״נו אולי בכל זאת אשלח?״ שאלתי אחרי כמה דקות של שקט. ״למה? למה לעזאזל שתשלחי לו?״ עומר שאלה בנימוס מזויף, תכלס, כבר לא היה לה כוח לשמוע אותי. ״כי כבר 9 ועדיין לא קיבלתי ממנו שום סימן חיים ואני רוצה לראות שהכל טוב״ עניתי. ׳רוצה לראות שהכל טוב׳, מה אני אמא שלו?
״חאלס״ עומר ענתה, ״סינדרלה חיכתה עד חצות״ היא המשיכה בהתנשאות. לרגע תהיתי אם אני מנהלת שיחה עם אחותי או עם סמסאלה גרים. ״די עומר באמת אני מרגישה שאני מתגעגעת אליו, אני יודת שזה מטומטם אבל אני מרגישה שאני חייבת לדבר איתו, להיפגש איתו, אני חייבת לפחות לנשק אותו, אני פשוט מרגישה שהגוף שלי צמא לפחות לנשיקה ממנו״ אמרתי והתנשפתי בייאוש. ״אה שירן בואי, עם כל הכבוד שלגייה כמעט מתה עד שנישקו אותה, בינתיים אני רואה שאת אפילו לא מפרפרת, אז איך אומרים? פרו פור ציות״ היא אמרה כשהדגישה כל הברה במילה פרופורציות.
״סבבה״ עניתי ונכנסתי לאנשי הקשר בטלפון. ״מה את עושה?!״ עומר צעקה עליי. ״מתקשרת אליו״ עניתי תוך שחיפשתי את השם שלו. ״באיזה קטע? לא הקשבת לשום מילה ממה שאמרתי לך עד עכשיו?״ היא שאלה בצעקה. ״באיזה קטע? בקטע שהקשבתי ואני דוחפת את כל מה שאמרת לתחת. אני לא מוכנה להגיע לפנסיה בשביל לקבל הודעה, או לנקות בתים של איזה מרשעת או להיות על ערש דווי בשביל לקבל הודעה. הדוגמאות שלך חרא בדיוק כמו כל האגדות האלה ושזו תהיה פעם אחרונה שאת משווה אותי למסכנות האלה. איכס.״ עניתי וקמתי לחדר שלי.

יש סיבה שבגללה כל הילדות שלי ראיתי רק רוקי.

דנה לוי עקוב אחר דנה
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אדווה גרטנר
אדווה גרטנר
את מוכשרת ברמותתת
הגב
דווח
guest
ממש כמו הסיפור המרגש והקולח הזה, אני מרגיש שגם הטקסט עצמו הוא בשקל וחצי. כתיבה ריקנית, רדודה, עמוקה להפליא. משובב נפש וכיף לדעת שיש זמרים ויוצרים איכותיים כדוגמתך. את מעוררת השראה. יצרת זבל אמיתי. קולח, מעניין, מרתק. לא הורדתי את העין מהדף.
הגב
דווח
הודיה מיכל עם - פז
הודיה מיכל עם - פז
גדולהה !
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
דנה לוי
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
איפה החזייה שלי?
איפה החזייה שלי?
מאת: דנה לוי
מעשה בבתולה
מעשה בבתולה
מאת: דנה לוי
סיפורים אחרונים
האהבה האמיתית שלי
האהבה האמיתית שלי
מאת: בת-אל שוורצמן
מי אתה? - פרק 35
מי אתה? - פרק 35
מאת: ס ג
אהבת הירח
אהבת הירח
מאת: tair noy