כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

לזה שהלך

ראיתי היום מישהו שנורא הזכיר לי אותך, אז יצא שבהיתי בו "קצת" יותר מידי, בלי להתכוון.

ראיתי היום מישהו שנורא הזכיר לי אותך, אז יצא שבהיתי בו "קצת" יותר מידי, בלי להתכוון. ולמרות שאתם בכלל לא דומים, היה משהו. ואז הוא חייך אלי ו... בום. (זה היה הלב שלי) והבנתי. אותו חיוך. השתדלתי שלא להמשיך להביט בו, אך זה היה חזק ממני. הרגשתי פתאום מן עצבות כזו בבטן וגעגוע חזק שפשוט בא מקיבינימט. לא חייכתי חזרה, לא ממש יצא לי חיוך. בסופו של עניין, הוא ניגש אלי ושאל אם אנחנו מכירים. "לא... אתה פשוט מזכיר לי מישהו". עניתי בחצי גמגום. "אה" הוא נשמע קצת מאוכזב. "ואני חשבתי שמצאתי את אשתי לעתיד". ענה משועשע וקרץ לי עם החיוך הזה. ואז יצאה לי מן אנחה כזאת מעורבבת עם צחוק של מבוכה. "אני מתנצלת על המבטים" עניתי, אך הפעם עם חיוך והוא אמר שאני יכולה להביט בו מתי שאני רוצה. "למרות שאי אפשר להתעלם מהעצבות הזאת שיש לך בעיניים". הוסיף והשאיר אותי מופתעת. ושותקת. "שמעי" אמר לפתע וקטע את השתיקה המביכה.
"אם יש לכם מצב להיפגש – תגידי לו. ואם תראי אצלו בעיניים, את מה שראיתי אצלך – אני מאמין שיהיה בסדר". אמר שוב עם חיוך וקריצה. חשבתי על מה שאמר האיש הזר והמקסים ופתאום רציתי לומר לו עוד כמה מילים, אך הוא כבר הלך. ואני, לא ידעתי ממה להתבאס יותר, מזה שלא חשבתי אפילו להכיר אותו - או בגללך.
(כל הזכויות שמורות)
מוזמנים לבקר אותי בפייסבוק: סופרת מילים | Shir Nuriel

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סופרת מילים עקוב אחר סופרת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה