כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 2

שברים

תעזוב אותי לבד עם הצרות שלי ושברי הזכוכיות שמסביבי.

אני אכנס לשטח הפרטי שלך.
אין שם אנשים, רק אתה.
אכנס למקום שאתה מוצא בו לנכון לפרק את האגרסיות שלך.
אתה תעיף מבט אליי ותחזור לעיסוקייך.
אני אתיישב על המשטח, קרוב למקום שאתה עומד בו.
מסתכלת על הידיים העובדות שלך.
אתה תמשיך לחתוך ואני אגנוב פה ושם כמה חתיכות.
אתה תחייך אליי, תבחן אותי, תבין שאין לי כוח למילים עכשיו.
עם כל הרעש והצרחות שיש לך בפנים, תסתכל עליי במבט מרגיע.
ככה אתה, מלא בניגודים.
תנסה להרגיע את הבלגן שיש לי בפנים.

אני ארד מהמשטח ואעמוד על רגליי.
אתה תסתובב אליי ותעקוב אחר צעדיי.
אקח כוס ואמלא אותה במים, אלגום את כולה.
אזרוק אותה קצת באוויר ואתפוס אותה בידי הקטנה.
אני אצא החוצה, ארוץ לשם.
אתה תעקוב אחריי, רק יותר לאט.

אני אעצור מאחורי המבנה, מול הקיר, במרחק ממנו.
אניף את הכוס ואפוצץ אותה על הקיר.
זכוכיות יעופו לכל עבר, הנשימה שלי תהיה כבדה.
ואתה, אתה רק תחייך ותשתוק.
אתה תכנס בחזרה פנימה, תעזוב אותי לבד עם הצרות שלי ושברי הזכוכיות שמסביבי.
תחזור עם ארגז מלא בכוסות זכוכית ותניח אותו ליד רגלי.
אני אסתכל עליך ובפעם הראשונה אצחק היום.
לא את הצחוק המתגלגל שלי שמדביק גם אחרים, הוא יהיה שקט ויהיה בו הרבה כאב.

אתה נעמד קצת במרחק ממני אבל לידי.
שנינו עדיין שותקים.
אין צורך במילים, מדברים עם העיניים.
מבינים אחד את השני.
אני מוציאה כוס מהארגז, אוחזת אותה בידי ומסתכלת על הקיר.
בשניה אני זורקת לעברך את הכוס.
אתה לא מוכן לזה, הכוס כמעט מתנפצת לידך אבל לבסוף אתה תופס אותה.
גורם לי לצחוק בפעם השניה היום.
אתה מבין? צריך לחשוב איתי מהר, תמיד להיות מוכן.

אני נעמדת מהצד השני של הארגז.
אני, אתה ובנינו ארגז מלא בכוסות.
חרצנו את גורלם.
זורקים כוס אחרי כוס, מנפצים אותם על הקיר.
זכוכיות עפות לכל כיוון.
אני זורקת קללות מידי פעם בשקט.
ואתה פולט איזו צרחה, פה ושם.
נשארה כוס אחרונה בארגז.
אתה מרים אותה ומגיש לי.
אני מסמנת לך עם ידי על הקיר.
תהנה, שלך.
אתה זורק אותה חזק, מנפץ אותה לרסיסים.
הם מגיעים כמעט עד אלינו מהעוצמה.
שנינו מתנשפים.

שני הפכים.
אתה חתול אני כלב,
אני צפון אתה דרום.
שני דפוקים.

אני מתיישבת על ברכיי.
חסרת כוחות, מותשת.
אתה מתקרב אליי, מושך אותי.
מקיף את מותניי בידייך ומצמיד אותי אליך.
הידיים שלי שמוטות לצד גופי,
הפנים שלי קבורות בתוך החזה שלך.
לבסוף אני מצליחה להזיז את ידיי, מניחה אותן על כתפייך, מקיפה את צווארך ומחבקת בחזרה.
אוספת את השברים שלך אליי.
אני לא אנסה לחבר אותם, אני מבטיחה.
אשמור לך אותם, שלא יהפכו לרסיסים.
אניח אותם בכספת השמורה שלי, כשתרצה לחבר אותם אחזיר לך.
עד אז, הן אצלי.
מונחות ליד השברים שלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

S. . עקוב אחר S.
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Just Liel
Just Liel
וואו.. טקסט עוצמתי בטירוף. ❤
כתיבה מדהימה, תוכן מתסיס..
אהבתי מאוד והתחברתי!
הגב
דווח
S. .
S. .
❤️
הגב
דווח
ניר בו צבי
ניר בו צבי
וואו,פשוט מדהים
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
סיפורים אחרונים
זוהי קריאה אחרונה
זוהי קריאה אחרונה
מאת: No One
חדר מספר 5 - פרק 3
חדר מספר 5 - פרק 3
מאת: בתאל דורון
להיות ה'לא רצינית'
להיות ה'לא רצינית'
מאת: secret charm
תודה שהלכתם
תודה שהלכתם
מאת: No One
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski