המקום שלך לכתוב

זה לא יום רע, זה לא יכול להיות.
אם זה היה נכון, הרי יש כאן קונפליקט, כל השנה אפשר לחזור בתשובה, אז למה אנחנו נזכרים רק בדקה ה90?
למה שמישהו ייסלח לך כשאתה מבקש סליחה רגע לפני שאי אפשר יותר? זאת לא חוכמה ועוד ביום מפחיד שכזה, כאילו מאיימים עלינו לשנות את דרכנו.

אני אדם דתי, כל חיי הייתי, אין לי כוונה להעביר כאן ביקורת או לפתוח בדיון מעמיק על אמונה.
כל מה שבאתי לעשות הוא להסביר את יום הכיפורים מנקודת מבטי.

קודם כל, כן זה טיפה מוזר.
יום הכיפורים מוגדר כיום טוב, כמו שאר החגים.
למה?
ביהדות יש תאריכים מיוחדים, תאריכים בהם יש סגולה מיוחדת, לטובה ולרעה.
כיפור הוא אחד מאותם ימים, יום הכיפורים ניתן לנו כמתנה, זהו יום בו הרחמים נגישים יותר, כפרה על כל החטאים נעשית יחסית בקלות, כל מה שצריך זה להתכוון בכוונה אמיתית לתקן.

יש כמה תנאים, הראשון הוא לא להגיע למצב של "אחטא ואשוב"
זאת אומרת, לא לבקש סליחה ובלב לחשוב עם עצמי:
"טוב נו יסלחו לי, יעבור כיפור ונמשיך כרגיל".
זה לא יועיל ולא יסלח, אתם הייתם מקבלים סליחה כזאת?

דבר שני, בן אדם לחברו.
אם פגעתי באדם אחר, לא יעזור שאבקש סליחה מלמעלה.
"יום הכיפורים אינו מכפר על עבירות של בן אדם לחברו".
צריך לבקש סליחה מאותו אדם.
לא תמיד זוכרים, אולי אמרתי בדיחה לחבר אך הוא נפגע?
מכאן המנהג לבקש סליחה אחד מהשני לפני יום הכיפור, על הדברים שזוכרים ושלא זוכרים.
תבקשו סליחה ברצינות, גם בלי קשר ליום הזה אתם לא רוצים שמכר שלכם יכעס עליכם, תמיד טוב להתנצל.

נעבור לנושא הבא, התפילות.

אני אוהב את התפילות, המון רואים בהן מעמסה, עול, אני לא.
אני רואה בהן הזדמנות.

יש את התפילות המיוחדות, כמו התפילה האחרונה, תפילת הנעילה.
פתאום בית הכנסת מתמלא אנשים לא מוכרים, כולם לבושים לבן ועייפים מן הצום.
אבל בכל זאת, קורה משהו מיוחד.
צעקות תפילה, כל מילה ומילה מתנגנות בעוצמה שאי אפשר להסביר, גם מי שיודע להתפלל וגם מי שלא, כולם ביחד, מאוחדים, הגרון יבש, הראש כואב, אבל כולם צועקים ומשתדלים להתכוון.
בעיניי זה מיוחד.

נכון, כל השנה צריך לתקן, לעשות חשבון נפש, אבל לא תמיד הכל מתכפר ולעיתים אנו שבים לסורנו, זה בסדר, אנחנו בני אדם בסך הכל.

ביום מיוחד זה, רגע לפני שנקבע מה יקרה לנו בשנה הקרובה, ניתנת לנו הזדמנות לתקן.
כמו ילד שעשה משהו רע, רגע לפני שאבא או אמא מרימים את הקול, לפני שמקבלים את העונש המר:

ולדבר האחרון, הצום, למה אנו מתענים אם זה יום טוב כל כך?
אנסה להסביר,
דמיינו מקרה, נשאר יום אחרון לפני גזר הדין, הזדמנות אחרונה לגרום לכך שהשופט ישפוט לטובתכם.. אתם יודעים שהדבר אפשרי מאוד, כל מה שצריך זה לבקש, השופט אפילו בא אליכם, אתם לא צריכים לחפש אותו.
הוא עומד ממש לידכם ומתבונן, כל היום, מחכה לשמוע, רוצה לשמוע, לתת את ההזדמנות, רק להראות שאכפת, רק להראות שיש הבנה.
מה תעשו באותו היום?
אני מניח שזה מספיק מובן, הצום מראה על אכפתיות, חשיבות המעמד, סוג של כבוד אפילו.
חוץ מזה, יש לצום המון הבטים חברתיים, אבל זה לא לפוסט הזה.

זה יום הכיפורים בשבילי, אני מקווה שלא פגעתי באף אחד, איו לי כוונה כזאת, אולי עוד כמה אנשים יראו אותו כמוני, יאהבו אותו ולא יפחדו ממנו.
מי שלא, אולי יקבל תובנות חדשות, בכל מקרה תמיד טוב לשמוע ולהכיר עוד דעות.

פעם ראשונה שאני משלב את דעותיי כאן, דיי התחמקתי מזה עד היום, אבל אני מרגיש צורך גדול לפרוק, אז תודה רבה על תשומת הלב.

שיהיה לנו גמר חתימה טובה
וצום קל למי שצם