כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
5 1

זבוב הבית

בא לך לעוף מפה?

לפני שבוע התעוררתי לצלילי השעון המעורר באייפון שלי.
צליל מעצבן כזה, כל בוקר אני מקללת אותו ומתזכרת את עצמי להחליף אותו.
זה אף פעם לא קורה.
תמיד אותו צליל מעצבן שגורם לי לקום בעצבים ורצון עז לרסק את האייפון על הקיר לרסיסים.
אני מתיישבת במיטה, ״בסדר. שמעתי!״ רוטנת בעצבים.
גם ככה אני לא בן אדם של בוקר ובכללי בן אדם עם פתיל קצר.
מכבה את הצליל מחריש האוזניים ומתיישבת במיטה.
הכלב שלי, רועה אוסטרלי, פרוותו צבועה בחום ולבן, מתיישב ישיבה זקופה לצד מיטתי על הריצפה.
מתנה מהאקס שלי לאחד מימי ההולדת שעוד חגגנו ביחד.
רציתי לאמץ כלב, למה לקנות?! אבל הוא גם ככה היה אדיוט ואף פעם לא ירד לסוף דעתי.
גם לרדת הוא לא ידע, אבל לא חשוב... עבר.
אני מלטפת אותו והוא נמתח על היד שלי ״בוקר טוב ג׳וני״.
הוא בתגובה מעביר ליקוק על הפנים שלי.

כמו בכל לילה, כל חלונות הבית סגורים והמזגן עובד שעות נוספות.
הכי כיף לישון עם טישירט, תחתון, שמיכת פוך והמזגן מקפיא את החדר.
אני קמה מהמיטה, מכבה את המזגן ומתקדמת לכיוון החלון כדי לפתוח אותו.
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שראיתי אותו.
כזה מכוער, יושב לי על החלון.
״מה? איך הוא נכנס? מתי?״ חושבת לעצמי.
אני פותחת את החלון והתריס, קרני שמש של בוקר חודרות לחדר, והוא עף ומתיישב לו על הקיר.
בדרך כלל אין לי זבובים או שום חרק דוחה אחר בבית.
הבית שלי מצוחצח להפליא.
הכל תמיד מסודר, אופי כזה.
וככה גם אני, פעמיים ביום מקלחת, בוקר וערב.
תמיד השיער מסודר, איפור מתוקתק ולבושה מושלם.
אני מסתכלת על החרק הזה, שחדר לביתי, אין לי זמן בבוקר לטפל בו. אני אדאג לזה כשאחזור.

אני נכננסת להתקלח, מתאפרת, מתלבשת.
מורידה את ג׳וני לסיבוב בוקר.
חוזרת הבייתה, שמה לו אוכל, מפנקת אותו בחטיף ודואגת לעזוב לו קערה מלאה במים חדשים.
מכינה לי קפה בכוס חד״פ ויוצאת לעבודה.

עד שחזרתי הבייתה, מותשת מהיום הארוך שהיה לי, כבר הספקתי לשכוח מהיצור המגעיל הזה.
אני פותחת את הדלת, ג׳וני רץ אליי, מכשכש בזנבו, מקבל אותי באהבה.
אני זורקת מעליי את התיק ומתכופפת אליו, מלטפת ומחבקת.
והנה האורח הלא רצוי שלי חג מעליי, כמו ג׳וני, שמח שחזרתי הבייתה.
אני מרגישה את הדם שלי רותח.
אני תופסת מגבת ומצליפה באוויר.
פספסתי את המטרה.
מנסה שוב, ועוד פעם מפספסת.
אני נעמדת במרכז הסלון, ג׳וני נעמד לידי והוא על התקרה.
אני מחליטה לפתוח את כל החלונות בבית, אולי הוא יבין שאין לו מה לחפש פה ויברח.
אני מוציאה את ג׳וני לסיבוב ומקווה שאחזור לא אראה אותו.
כשחזרנו לא היה זכר לזבוב.
סגרתי מהר את החלונות והקפאתי את הבית, בכל זאת אמצע אוגוסט והאוויר בחוץ לא זז, נחנק מעצמו.
אכלתי ארוחת ערב, חפרתי עם חברה בטלפון ונכנסתי להתקלח.
מתנגבת מורחת על עצמי קרם גוף, מתלבשת ונכנסת למיטה עם ספר שכבר קראתי פעם.
ג׳וני תופס את מקומו על הריצפה ליד מיטתי ובשלב כלשהו נרדמתי.

ושוב כמו בכל יום, השעון המעורר שלי עם הצליל המחריד מעיר אותי.
אני שוכבת על המיטה, על צד שמאל, מרוחה על הכרית.
אני פוקחת את עיני והאינסטינקט הראשוני שלי הוא לצרוח.
הזבוב ישב לי על הכרית, כאילו ישן איתי כפיות כל הלילה, מול הפרצוף שלי, יותר מידי קרוב.
הרמתי את ידי במטרה למחוץ אותו על הכרית ובאותה שניה הורדתי אותה בחזרה.
אין סיכוי שאני מחסלת את הדבר הזה ביד חשופה.
אני משתיקה את השעון ומתחילה להתארגן לעוד יום, בזבזתי יותר מידי זמן הבוקר. אני כבר אטפל בו.

ככה התעוררתי גם ביום השלישי והרביעי.
ביום החמישי הוא כבר נכנס איתי לחדר המקלחת, מתיישב לו על המראה בזמן שאני שוטפת פנים.
בא איתי לחדר להתלבש, מחכה שאחזור עם ג׳וני מטיול הבוקר שלו
ומתיישב על השיש במטבח כשאני מכינה לי את הקפה.
אפילו מתיישב לי על הספר כשאני קוראת.
וכל יום אני מנסה לחסל אותו, ללא הצלחה.

אחרי שבוע שהוא תקוע לי בבית, החלטתי להיכנס לגוגל.
רשמתי בשורת חיפוש ״תוחלת חיים של זבוב״.
כי הרי אם אני לא מצליחה לחסל אותו והוא לא יוצא מרצונו, הוא חייב למות מתישהו.
הדבר הראשון שמופיע בחיפוש,
״זבוב הבית/ תוחלת חיים
זכר: 28 ימים״
אמיתי? במקרה הכי גרוע אני הולכת לבלות עם זבוב במשך חודש, פלוס מינוס.
תלוי בכמה זמן הוא כבר חי...
זה לא הדבר היחידי שקפץ לי לראש.
זבוב הבית, ככה רשום, מציגים אותו כמו איזו מנת בית של איזו מסעדה.
ותכלס, הדבר הטוב היחידי שהיה מצויין שם זה זכר.
אם כבר מצאתי משהו אופטימי בכל הסיפור הזה, אז זה, זה.

החלטתי להתנהג כמו בן אדם נורמלי שעף לידו זבוב טורדני.
ולהפסיק להתנהג כמו מטורפת שונאת חרקים.

כשסגרתי את מסך האייפון התיישבתי על המיטה, ג׳וני כרגיל על הריצפה וזבוב הבית שלי נח לו על המראת הגוף שמול מיטתי.
הסתכלתי עליו והיה נראה שהוא עליי.
ועלתה לי המחשבה, כמה פעמים נאמר המשפט ״איך הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר״.
גם מהפה שלי זה יצא, לא הרבה אבל קרה.

נאחנתי מייאוש, לא רק בגלל זבוב הבית שלי, אלא מכל התקופה שעברתי לאחרונה.
קמתי על רגליי, נעמדתי מול המראה והוא לא זז.
רק שיחק ברגליו הקטנות, כאילו מתכנן איזו מזימה.
״תקשיב, התחלנו ברגל שמאל.
אני מבינה שאתה לא מתכנן לצאת מפה מרצונך החופשי.
יש לך במקסימום עוד 21 ימים לחיות.
לא חיפשתי שותף, כפית את עצמך עליי.
בוא נסכם, אתה לא תיגע בי, אני לא אגע בך״
השתתקתי, מחכה להסכמתו.
שומר על זכות השתיקה המניאק.
עיניי זזו ממנו להשתקפות שלי במראה.
איזה בן אדם שפוי מדבר עם חרק, ועוד מחכה לתגובה?!
כנראה שלא את. חשבתי לעצמי.
כיביתי את האור ונכנסתי למיטה.

בבוקר שאחרי לא שמעתי את השעון צווח בקולי קולות, זה כבר הרבה זמן לא קרה לי...
פקחתי את עיניי וזבוב הבית שלי, כרגיל, על הכרית מול הפרצוף שלי.
עוד לילה של כפיות עם פאקינג זבוב חשבתי לעצמי.
קמתי והבנתי שאני באיחור מטורף.
התארגנתי מהר כדי להוציא את ג׳וני לסיבוב הבוקר שלו.
כשפתחתי את הדלת כשג׳וני כבר קשור ברצועה שלו, הזבוב עף סביבנו.
הסתובבתי לכיוון חלל הבית והוא הניח את עצמו על הריצפה.
כמו ילד קטן שמשתטח על הריצפה בקניון כי לא קיבל את הממתק שרצה.

״אני ממהרת, אתה בא?״
כאילו הבין אותי, עף והתמקם על הרצועה של ג׳וני.
יצאתי מהבית ונעלתי את הדלת אחרי.

כל העולם דפוק או שזאת רק אני הדפוקה פה?

ס ג עקוב אחר ס
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
זאב בודד
זאב בודד
אהבתי ממש, אלופה (:
הגב
דווח
ס ג
ס ג
תודה :)
הגב
דווח
קצה ההבנה ...
קצה ההבנה ...
פשוט מהמם.. אלופה!!!
כל העולם זבובים.
אחד כלב
ואחת את
ומאחורי המראה
מתוך חלום
קצת לפני שהשעון מתעורר להציק
את יכולה לראות
מה מתחת זבוב
מה מתחת כלב
ומה בתוך תוכך.
ואיך תאהבי להתעורר
אחרי שפגשת ביופייך
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ס ג
הנקודה הלבנה
הנקודה הלבנה
מאת: ס ג
התמכרות
התמכרות
מאת: ס ג
karma is a bitch
karma is a bitch
מאת: ס ג
שוליית הקוסם
שוליית הקוסם
מאת: ס ג
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
סיפורים אחרונים
היפה והאופה
היפה והאופה
מאת: אביטל סיאני
"תתפור את עצמך אליי"
"תתפור את עצמך אליי"
מאת: אורורה כותבת
האקס עם ההפתעה
האקס עם ההפתעה
מאת: Yamyi gazit
היפה ווהאופה
היפה ווהאופה
מאת: אביטל סיאני
מומלצים מהמגזין
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי