כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מנקה את הלב.

השארת פה הרבה זבל

בשעה 01:00 בלילה אני מוצא את עצמי יושב בתוך הלב שלי מביט מסביב ופתאום כאילו מכה בי ברק ואני קולט כמה שהוא מלוכלך.
כבר חודשיים שלמים שאני יושב בו, לא שם לב שאני יושב בתוך פח זבל אחד גדול, זרוק לי על הריצפה מנותק מהכל, מנותק מהחיים.
עד לפני חודשיים היית יושבת שם איתי ביחד, היינו ישנים שם ביחד, גרים ביחד.
אחרי 10 דק של תדהמה מכל הלכלוך אני לוקח לי מטאטא ומתחיל לטאטות הרבה שאריות שהשארת ממך, שאריות של כעס וכאב פזורות על הריצפה .
אני קולט שהמצב פה חמור אז אני ממלא לי דלי עם הרבה מים ולוקח מגב כדי לשטוף את התסכול והבדידות שדבוקות לרצפות כמו מסטיק דביק שמסרב להתנקות.
לאחר מכן אני מעיף מבט על הקירות, זה פשוט לא יאומן כמה לכלוך בחורה אחת יכולה לעשות?! אני לוקח סקו'צ וסבון ומתחיל לשפשף בכל הכוח שאריות של געגועים שמרוחים על הקיר כמו טפט מכוער!
והחדרים מבלוגנים, בתוך המיטות מסתתרות להן כמה שאריות של מרירות ויאוש בתוך הסדינים, בתוך הארונות הרחמים העצמיים, על השידות רגשות האשם מבריקות וזה לא נגמר!
אני נכנס למוד מטורף של ניקיון אוסף את עצמי ומתחיל לקרצף כל חלק קטן בלב שלי .
אחרי 5 שעות קשות ומפרכות הכל נקי . אני מסתכל על עצמי במראה בגאווה .. אין מה להגיד הפצצתי.
ופתאום אני קולט השתקפות של שאריות של אהבה על התיקרה .. פאקקק אפילו לשם הגעת?

No one ... עקוב אחר No one
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אימה
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
אמא של יונתן והאיפור בעיניים
מאת: Nizan Zarotski
לשכב מתחת לפסי רכבת
לשכב מתחת לפסי רכבת
מאת: Nizan Zarotski
לא מאמין שנסעתי עד לאיתמר בשבילה
לא מאמין שנסעתי עד לאיתמר בשבילה
מאת: Nizan Zarotski