כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הוא היה צריך לבוא ולהישאר

אומרים לי תשכח, אומרים לי לעבור הלאה, זה לא אשמתך, אבל איך, איך אני יכול?

אומרים לי תשכח, אומרים לי לעבור הלאה, זה לא אשמתך, אבל איך, איך אני יכול?
אני יושב לי לבד וחושב על מה שעשיתי, מה יכולתי לעשות אחרת? אבל אני אומר לעצמי:" תפסיק לא יכולת לעשות דבר אחרת."
אבל עמוק עמוק בלב אני יודע, מודה בזה רק בשקט בלחש לבד:" דברים כן יכלו להיות אחרת היום אבל הם לא, בגללי".
מאז אותו היום אני כבר לא יוצא למסיבות, איך אני יכול אם הוא לא בגללי?
איך אני יכול להנות אם הוא כבר לא יכול? לעולם לא וזה בגללי.
מאז אותו יום יושבת לי אבן על הלב, כבדה כל כך שכל יום אני מרגיש שאני אכתוב, דיי כבר אני כבר לא יכול יותר! האבן הזאת פשוט יושבת שם, מכבידה עלי ועורבת לי עם כל חיוך שאני מעז לעשות, כל הנאה קטנה שאני נותן לעצמי להרגיש המסורים. אני כל כך מפחד שהאבן הזאת לעולם לא תעלם, לעולם לא תיתן לי לחיות. אבל במחשבה שנייה אולי לא מגיע לי לחיות? למה לי מגיע ולו לא?
הוא מת בגללי, בגלל אנוכיות.
האנוכיות, הלוואי שיכולתי להיפתר ממנה, אבל אני לא יכלתי, גם אז וגם עכשיו, אז אני אומר להם שלא, זה לא היה אשמתי, ואני מתרץ תירוצים סתמיים. אבל ביני לבין עצמי אני יודע שזה פשוט לא נכון.
אני עוד זוכר את הלילה הזה, הלילה האחרון שלו ובמובן מסויים גם שלי.
זה היה ערב שבת, היינו בבסיס שתינו ואנחנו, היה כל כך כיף, מהרגעים הכי טובים בחיים שלי. אבל הרגע המאושר הזה נעלם במהירות שהוא הגיע.
זה היה בסביבות חצות כשהם הגיעו. הם הגיעו בלי שאף אחד הרגיש, באפלה כמו צל, לא שומעים ולא נשמעים רק מצייתים.
הם באו בלבוש שחור, את זה אני זוכר במדויק. היינו בעיצומו של רגע מהמם, שרנו ניגון, היינו כמו בגן עדן, אבל אז פתאום ברגע הכל נהרס.
אני זוכר את הדלת נפרצת, צרחות, צעקות ויריות, בעיקר יריות, בקושי הצלחתי לראות כלום חוץ מדם, גם בכל מקום ורעש לא יאומן. הרעשים האלו עדיין מהדהדים אצלי בראש, לא יוצאים עד שאני משמיע את אותו הצליל.
מהרגע הזה והלאה הכל הופך למעומעם. אני צורח אבל אני לא מצליח לשמוע את עצמי. הדבר היחיד שאני שומע זה את ארן, הוא צועק אלי אבל קשה לי לשמוע אותו. לא רציתי לשמוע, רציתי לברוח, אבל אז שמעתי אבל היה כבר מאוחר מידי. ישר אחרי ששמעתי אותו יריה חדה פילחה את ליבו והוא מת במקום.
אחרי זה אני כבר לא זוכר כלום,

הסיפור עוד לא גמור! אני אגמור אותו בהמשך היום! ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ליאת סנדרס עקוב אחר ליאת
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
ליאת סנדרס
ליאת סנדרס
תודה רבה!
הגב
דווח
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מלחמה
גן עדן של לוחמים
גן עדן של לוחמים
מאת: Zak Simon
קָטָן שֶׁלִּי ♥
קָטָן שֶׁלִּי ♥
מאת: ימית טייב
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
מאת: Nizan Zarotski
ריבאונד
ריבאונד
מאת: צ'יקו - chiko
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema