כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

כל כך הרבה בחורים בחיי

כאלו שהייתי בטוחה שהם ״האחד״

היו כל כך הרבה בחורים בחיי.
כאלו שבאו והלכו, כאלו שהייתי בטוחה שהם הולכים להיות ״האחד״.
היה את ההוא מהבר באולם האירועים, שהייתי בטוחה שעושה לי עיניים ומסתכל רק עליי לאן שלא זזתי, בסוף כשהאירוע נגמר וכולם הלכו, הלכתי גם אני, באיטיות כדי שיוכל לרוץ אחריי ולשאול למספר הטלפון שלי, אבל דבר לא קרה, והוא נשאר מאחור.
היה את ההוא המדריך מחדר הבריחה, שנדמה שנדלק עליי, איך הוא הסביר לי הכל בניחוחות, איך לקח את ידי כדי להדגים דווקא עליי מתוך עשרה מתמודדים, איך במשך כל המשחק שיבח רק אותי ושאל אך ורק איך היה לי, אך בסוף, כשהגענו לסיום המשחק, לא די בזה שנתתי חיוך שובב, אלא גם לקחתי פלייר של המקום והסתכלתי בפרצוף רומז, הייתי בטוחה שיגש אליי או שיעצור אותי מללכת, אבל דבר לא קרה.
היה את ההוא מהמסעדה שבה אני עובדת, שהסתכל עליי כל השעה שבה ישב לאכול עם חבריו, הוא היה אמריקאי והם באו לטיול בישראל. הם ישבו שם, ודווקא לי קראו מכל המלצרים במסעדה למרות שהייתי המארחת. אז ניגשתי אליהם, והם החלו לבקש את עזרתי בתשלום החשבון, עזרתי להם ופירטתי באנגלית. בסיום השיחה הוא חייך אליי, ג׳ון שמו. הוא אמר, אני ג'ון, באנגלית, ונתן לי מבט שרמנטי. החזרתי בחיוך מכובד ואמרתי היי ג'ון. כששילמו את החשבונות הייתי בטוחה שהוא יגש אליי לפחות עוד פעם אחת, להגיד להתראות או בכלל לבקש להתראות איתי שוב. אך דבר לא קרה, הוא עזב את המסעדה ואני נותרתי בעמדת המארחת, עזובה מאחור.

היו עוד הרבה כמותם, כאלה שהרגשתי את הניצוץ באוויר איתם. כאלה שגרמו לי להתרגש רק מעצם החיוך שלהם, כאלה שביקרו בחיי לשעות אם לא דקות ספורות ונעלמו, אבל למרות זו גרמו לליבי לפעום בעוצמה.
וזה מוזר.. אני שואלת את עצמי, איך לא קרה דבר? האם הם לא היו אמיצים מספיק? או שזו רק אני שמטופשת מספיק בכדי לחשוב שכך מגיעה האהבה.. ?
הרי איך מגיעה האהבה אם לא מכך? אם לא מפגישה ספונטנית של שני אנשים שלפתע נדלק בינהם ניצוץ. זו האהבה הכי יפה שאני יכולה לדמיין. החיוך הראשון לאדם שאת לא מכירה, המגע הראשון, הפרפרים בבטן כשהוא מבקש לראות אותך שוב. אם לא כך, אז איך?

יום יבוא, ואני אפגוש איזה אחד במסעדה קלילה שאצא אליה עם חברות. נמתין ביחד בתור ועד הרגע שבו יושיבו אותו בשולחנות צמודים לא נפסיק להגניב מבטים אחד לשני. כשהמארחת תושיב אותנו במקומנו הצמודים להפליא, הוא לא יוריד ממני את העיניים ואני אגניב מידי פעם חיוך. ברגע אחד אני אתן ביס גדול בהמבורגר ואז אקלוט שהוא מסתכל עליי וצוחק בצחוק גדול, אני בטח גם אצחק ואף אחד אחר לא יבין מה קרה שם.
בסיום הארוחה של השולחן שלי, ושל השולחן שלו, אני וחברותיי נקום לקראת היציאה, הוא יעמוד מיד וירוץ לעברי, יתפוס בידי ויאמר לי, אני גיא, ואני חייב לראות אותך שוב. אני אצחק ואגיד: אולי עוד תראה. הוא יקח את הטלפון שלי, ומפה.. הסיפור רק יתחיל.

יום יבוא והאחד שלי יהיה אותו האחד מהסיפורים הקודמים, רק עם טוויסט קטן בסוף העלילה, רק עם קצת יותר אומץ או בכלל אמונה. אחד שמאמין בדיוק כמוני.. שכך מגיעה האהבה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ענבל לוי עקוב אחר ענבל
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
Hopeless romantic
Hopeless romantic
קוראים לזה פחדנות. הפסד שלהם, ככה אני אומרת לעצמי;)
כתיבה מעולה :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz