כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
6

תפוס/ה או רווק/ה ?

המשכתי לעמוד מול הצמידים ותהיתי לעצמי.

תקופת החתונות החלה, וזה אומר המון מבטים מצד בני המשפחה והמון "בקרוב אצלך" שעל כולם אני מגיבה בעל כורחי "אמן" ובאיזשהו מקום מקווה שהם מתכוונים לזוגיות אמיתית ופחות לטקס של החתונה עצמה.

מצאתי את עצמי עומדת מול השלט של "עדן על המים"
אם יש משהו שאני יכולה לומר בוודאות זה שעדן על המים זה בהחלט אחד המקומות המרהיבים להתחתן בו. כמובן אם בכיף שלכם להיפרד מסכום כסף לא מבוטל.
אני חושבת שהצטלמנו בכל נקודה אפשרית במקום הזה, בכל נקודה אפשרית ומכל זווית צילום שהגוף האנושי מורגל בו והתרגל אליו. ומה זה אומר על בנות דודה שלי? המון.
זה אומר המון תמונות.

באיזשהו שלב ברחתי בזמן שהן נשארו בכניסה והמשיכו להצטלם בפוזות שבחיים לא תראו אותי בהן.
ההתכופפות כל כמה מטרים לסדר את הרגל בתוך הנעליים לא הקלה על הכאבים בגב או בכפות הרגליים.
נעלי העקב האדומות הורגות אותי אבל איזו ברירה יש לבחורה בגובה 1.50?
תסבלי בשקט, זה בסוף עוד ישתלם. לחשתי לעצמי כשאני מדדה לאולם האירועים.
איך שנכנסתי קלטתי את המשפחה ואיך לא, את סבא כפרה עליו.
סבא חייך לי מהצד וסימן לי בראשו לכיוון של השולחן של ה"צעירים" ונאנחתי.
אני חייבת לציין שהוא לא ממש יודע איך להסוות את תנועות הגוף שלו, או שהוא בכלל לא רוצה להסוות? אצטרך לקחת אותו לשיחה על זה בהזדמנות.
כמובן שהנהנתי וחייכתי לו, מצביעה על הבחור בחליפה הכחולה הכהה בזמן שהוא נד בראשו ומצביע הפעם בידו על הבחור לידו. הצבעתי על בחור בחליפה כחולה כהה עוד יותר ואז הוא סימן עם האגודל שזה הבחור וחייך חיוך רחב.
ברגע שהוא הסתובב, הסתובבתי גם אני וברחתי כל עוד נפשי בי,
פאדיחות כאלו לא יקרו לי יותר.
לא מתכוונת להכיר עוד בחורים שהוא רוצה להכיר לי. אפשר לומר שאני כמעט אושייה במרחבי שעריה בזכותו.

ניגשתי לבר וביקשתי יין, הברמן כמובן ביקש את תעודת הזהות שלי וקיללתי את נעלי העקב שהורגות אותי ולא מועילות לי, אפילו לא בדבר אחד. הצגתי לו את התמונה המזוויעה שלי בתעודת הזהות והוא חייך בהתנצלות בעודו מגיש לי את כוס היין המיוחלת שאולי תעזור לי להעביר פה את הלילה.
לקחתי את הכוס ויצאתי מהאולם, מחפשת ספסל נחמד לשבת עליו.
"בורחת מסבא?" ליאור התקרבה אליי עם חיוך, קמתי לכבודה והתחבקנו. עוד נכדה שאור הזרקורים מתחיל להיות מופנה אליה.
"איזו שאלה, הוא כבר אמר לי שהוא דיבר עם מישהו פה ושהוא רוצה שנכיר" עניתי והתיישבנו בחזרה על הספסל הלבן שממנו יכולנו להשקיף על רחבת הריקודים.
"די!" היא התחילה לצחוק בקול רם "תביאי קצת" היא מלמלה וחטפה מידי את כוס היין הכמעט ריקה.
"הוא גם זרק לי שיש פה בחורים צעירים אבל לא מעבר לזה, אני מתחילה לפחד שברגע שאת תתחתני הוא יתביית עליי" היא חייכה והגניבה מבטים לאחד הבחורים שעברו מולנו.
"אני לא חושבת שתהיה לך בעיה" הרמתי את הגבות והתקרבתי אליה קצת.
"ראית שיש צמידים בכניסה? בוחרים אותם לפי הסטטוס שלך" ליאור אמרה לי כשהיא חוזרת לעמוד על רגליה, "בואי נבחר" היא החזיקה ביד שלי ומשכה אותי גם. גוררת אותי למקום בו הניחו מאות של צמידים, בשני גוונים.
"של מי הרעיון הזה?" שאלתי והתחלתי לחשוב עליו...
"בטוח של דנה, כל החברות הרווקות שלה מאמללות אותה שתכיר להן מישהו. יאללה קחי אחד ובואי ניכנס לעשות קצת עיניים" היא מיד הושיטה יד לצמידים הירוקים "רווק/ה".
המשכתי לעמוד מול הצמידים ותהיתי לעצמי. צמיד ירוק של רווקה או צמיד אדום של תפוסה?
הוצאתי את הפלאפון מהתיק, צילמתי ושלחתי.
"אני מקווה שבחרת את הצבע הנכון" מיד קיבלתי בתגובה.
"חשבתי לשאול קודם" עניתי, מקווה לתשובה אחת.
"את לא צריכה לשאול. אני חושב שאנחנו יודעים מהיום הראשון"
חייכתי וסגרתי את הפלאפון, מחזירה אותו לתיק.
התקרבתי לליאור שהביטה בי בשאלה אחרי שראתה את הצמיד האדום שענדתי.
"בואי" גררתי אותה הפעם לכיוון סבא שלנו, "יש לי משהו לספר לסבא"
"לאאא.... חשבתי שיהיה לי יותר זמן להתכונן לזה..." היא התבכיינה וידעתי שזה בצדק.
"את רואה את הבחור בחליפה הכחולה?" הצבעתי לה עליו,
"ההוא עם הפפיון?" היא שאלה ועיוותה את פניה,
"לא, זה עם החליפה הכהה יותר" לחשתי לה ואז ראיתי שהיא קלטה אותו,
"וואלה... לסבא יש טעם טוב" ליאור צחקה והרימה גבה.
"בואי בואי, נספר לו על הבחור שלך ואז נשיג לי את הבחור שלי"

וכשיצאתי מהאוטו, כשאני מחזיקה בידיי את נעלי העקב האדומות, הייתה לי הרגשה שאראה אותו.
הוא התקרב אליי במבט בוחן שהתחלף למבט מחייך בעודו אוחז את היד שלי ומרים אותה לגובה העיניים,
"הייתי צריך לראות בעיניים שלי באיזה צבע בחרת" הוא הסביר.
"אדום זה לא ממש הצבע שלי, אבל אני תפוסה חזק..." מלמלתי את הסוף כי הנשיקה פשוט לא הותירה לי שום ברירה.
"ומה סבא שלך אמר?" הוא התרחק אחרי כמה שניות ושאל
"ברוך שפטרנו" צחקתי, "ומיד אחר כך הוא התנפל על ליאור".
"את רואה שמזל שבחרת באדום?" הוא ליטף את הלחי שלי ואני הנהנתי.
באמת מזל.
ירוק גם ככה לא היה הולך עם הנעליים האלו.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

someone else עקוב אחר someone
שמור סיפור
לסיפור זה 14 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הודיה מיכל עם - פז
הודיה מיכל עם - פז
מהמםם !!!
הגב
דווח
someone else
someone else
תודה אהובה!! ❤️
הגב
דווח
O O
O O
❤️
הגב
דווח
טען עוד 26 תגובות
כותבי החודש בספרייה
someone else
חבר שלי נכה רגשית
חבר שלי נכה רגשית
מאת: someone else
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
מאת: someone else
נוסעת לצד השני של העולם
נוסעת לצד השני של העולם
מאת: someone else
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
"שים את המסיכה על האף בבקשה"
"שים את המסיכה על האף בבקשה"
מאת: מישהי .
הנקמה באקס- פרק 1
הנקמה באקס- פרק 1
מאת: Magic World /ט.א
כנראה השמאל אהב את השיעור שלי
כנראה השמאל אהב את השיעור שלי
מאת: Justice gov
פורים לנו נשכח את הכל..
פורים לנו נשכח את הכל..
מאת: איב ...
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer