כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

החזרה מדרום אמריקה

עליתי על האוטובוס. עם תיק קטן על הגב ומבט מהורהר בעיניים. רק לפני רגע עליתי על אוטובוסים עם המוצ'ילה בתא מטען, עם תיק או שניים עליי וחיוך ענק בידיעה שמחכה לי עוד יעד מדהים בסוף הנסיעה.

עליתי על האוטובוס.
עם תיק קטן על הגב ומבט מהורהר בעיניים.
רק לפני רגע עליתי על אוטובוסים עם המוצ'ילה בתא מטען, עם תיק או שניים עליי וחיוך ענק בידיעה שמחכה לי עוד יעד מדהים בסוף הנסיעה.
שילמתי בשטר שלא נתקלתי בו תקופה ארוכה ואמרתי לנהג בעברית "לתל אביב."
ישבתי על כיסא שמתי אוזניות ושקעתי בעולם שלי.
שמעתי רגטון שזרם לי בעורקים עד לפני כמה ימים, עצמתי עיניי ודמיינתי שאני עדיין שם, ביבשת אחרת הרחק מכל הבלגן.
אני באיזה טרק משוגע, מזמזמת לי שיר של שלמה ארצי, מולי עלייה שלא הייתה מביישת מסע כומתה אבל משהו בי נותן לי את הכוח להמשיך ללכת, ככל הנראה הידיעה שמחכה לי נוף מדהים בפסגה.
אחרי הליכה קשה הגעתי. הבטחתי לעצמי שבכל פעם שאגיע לפסגה אתן לעצמי לפחות כמה דקות של בהייה בנוף ועדיף לא לצלם כלל, הזיכרון הכי טוב נשמר כשמצלמים עם העיניים, עם הלב.

"קומי, הגענו". זה היה מיכאל שהעיר אותי כשהגענו ליעד. התעוררתי בחוסר חשק בציפייה שנמצא כמה שיותר מהר מונית ונגיע להוסטל כדי שאמשיך בשינה המתוקה שלי.
פקחתי אתת עיניי ומולי עמד גבר שמנמן כבן ארבעים לבוש בחולצה מכופרת כחולה.
"מה לאיפה." ניסיתי להבין איפה אני.
"אין לי זמן לשטויות האלה, הגענו לתל אביב, את האחרונה באוטובוס ואני חייב לקנות קפה ולעשן סיגריה לפני שאתחרפן."
"סליחה אני יורדת".
למה החלומות הטובים ביותר נגמרים כל כך מהר?
ירדתי מהאוטובוס ונכנסתי לתחנה המרכזית.
המולה. מוכרים צועקים מצבעים, חיילים במדים ממהרים, אימא עם תינוק שלא הפסיק לצרוח ובנוסף לכל זה הבלגן שהשתלט לי במוח.
יצאתי מהתחנה, אחרי שלקח לי זמן מה.
יצאתי לרחוב והסתנוורתי. רמזורים, נהגים שצופרים, קיוסקים, שלטים בכל מקום.
זה לא שאף פעם לא הייתי שם, תל אביב נשארה בדיוק כפי שהייתה.
אבל משהו בי השתנה. מעבר לנסיעה שעשיתי ולתקופת הזמן שבה הייתי מנותקת מהמציאות פה, עברתי מסע פנימי.
למדתי דברים חדשים בכל קילומטר שגמעתי, גיליתי עולמות שלא תיארתי לעצמי שככה הם נראים. ראיתי נופים שהייתי צריכה לצבות את עצמי כדי לוודא שהם אמתיים. הם היו כל כך יפים שקשה להאמין שזאת המציאות.
הכרתי את עצמי יותר, גיליתי שלעיתים במקום להתבאס כשדברים משתבשים צריך לזרום, לחייך וליהנות ממה שקורה עכשיו, להפסיק להתחרט על דברים שעשיתי ולחבק את ההווה.
אז חזרתי.
לפקקים, לצעקות, לעצבים, לאנשים האהובים, למיטה המוכרת, לאוטובוסים הצפופים.
"את לא רואה לאן את הולכת? עובר אורח צרח עליי והוציא אותי מההרהורים על החיים שאני שוקעת בהם בכל הזדמנות אפשרית. האינסטינקט הראשוני שלי היה לצעוק בחזרה או לכל הפחות לסנן לעצמי "ססס" עצבני בשקט. חייכתי אליו ואמרתי לו "סליחה, זה היה בלי כוונה."
הוא כמעט ענה בלי לחשוב, קלט שביקשתי סליחה, חייך וענה "הכול בסדר, טודו בום."
צחקתי לעצמי,
ברוכה הבאה לארץ.
Shani sherman.

שני שרמן עקוב אחר שני
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
daniel portnoy
daniel portnoy
יש כישרון..עברתי גם טיול והתחברתי לכל מילה!
הגב
דווח
ימית טייב
ימית טייב
מדהימה.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
שני שרמן
הרגלים
הרגלים
מאת: שני שרמן
בוא ניזכר במה שחשוב באמת
בוא ניזכר במה שחשוב באמת
מאת: שני שרמן
את יפה
את יפה
מאת: שני שרמן
געגוע
געגוע
מאת: שני שרמן
פנטזיה
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
התגעגעתי הוא שלח
התגעגעתי הוא שלח
מאת: אתי שבי
אתה בן זונה, ואני בכלל מתגעגעת לאופק.
אתה בן זונה, ואני בכלל מתגעגעת לאופק.
מאת: קריסטין .
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan