כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

סוף לסיפור

היא מורידה לי את החשק לחיות, רטן לעצמו..

"מה קרה לנו", היא שאלה אותו בקול חנוק והביטה בו מבעד לעדשות משקפי השמש שקנו יחדיו במבצע אחד פלוס אחד כמה חודשים קודם לכן. הוא ערבב את הקפה בעצלתיים ושתה ממנו באיטיות זהירה.
"לא יודע, אין משהו ספציפי שאני יכול לשים עליו את האצבע, זה כרוניקה של ארועים שהובילו אותנו לאן שאנחנו היום" אמר בחצי אדישות ובחצי ציניות מבלי להביט בה.
אנשי בית הקפה הביטו בהם מידי פעם במבטים אקראיים מבלי לדעת מה באמת מתחולל בליבם של המסובין על שולחן מספר ארבע שעליו ישבו. כל אחד היה עסוק בשלו.
היא הרגישה סחוטה, עייפה, הגירושים האלו לקחו ממנה את שאר הכוחות שעוד נותרו לה. זו הייתה פגישתם האחרונה בנסיון להגיע להסדר לפני שהם שמים את מבטחם בעורכי דין תאבי בצע וצמאי דם שיהפכו את הפרידה לדבר עוד יותר מכוער שיפרוץ גבולות נוספים של עקשנות ורוע. שניהם ידעו זאת.

היא סיימה בהצטיינות תואר ראשון במדעי המחשב והתקבלה לעבודה נחשבת בחברת היי-טק נחשקת בתור מפתחת אפליקציות. הוא היה נהג מונית שבתחילה עבד כשכיר ועם הזמן קנה לעצמו מספר שהיא מימנה לו ממשכורתה השמנה.
הם הכירו אצלו במונית כשהסיע אותה לפגישה חשובה. עשרים דקות נסעה איתו וזה הספיק לה כדי לא להפסיק לחשוב עליו שבוע וללכת לתחנת המוניות שאליה השתייך כדי לפגוש בו שוב והגדירה זאת תחת מכבסת המילים של פגישה מקרית ומזל משמיים.
משם הדרך לחופה הייתה קצרה למרות התנגדות הוריה לקשר בטענה שהוא קטן עליה.
בהתחלה זה נראה מבטיח, היחסים פרחו והם אהבו עד השמיים, לא הפסיקו לבלות, להנות וליצור אינספור חוויות משותפות. הבדלי הרמות ביניהם לא היוו מכשול עבורה למרות שהוא תמיד הרגיש נחות ממנה. ואז הגיעה הדעיכה, השגרה השוחקת, השעות המאוחרות שלה במשרד, הציפייה אליה מתי תחזור הביתה. מהר מאוד הפרגון הפך לנטל, הוא התחיל להרגיש כמו עקרת בית משועממת. הבילויים המשותפים הפסיקו. אם יצאה היה זה עם החברות לעבודה, הוא הסתפק בצפייה משותפת בליגת האלופות עם עוד איזה חבר או שניים. זה לא התאים לו יותר, הוא הרגיש שהיא שמה אותו בצד והמשפחה שלא התרחבה הייתה פרט שולי עבורה ומכשול לקריירה שניסתה לבנות לעצמה והוא "סתם אגואיסט שנתקע לי באמצע הדרך כדי למנוע ממני להתקדם והכל נובע מתוך קנאה אובססיסית אליי ולחוסר מסוגלות שלך מעבר לעולם הצר של אנשים שמושיטים אצבע". כל נסיונותיו לשנות את דעתה עלו בתוהו ומשהו נשבר בו. הוא תמיד חלם להיות אבא צעיר שמצליח לרוץ עם בנו במגרש הכדורגל ולא אב מבוגר ספק בגיל סב.
היא החלה להרגיש בשינוי שחל בו, אם עד עכשיו היה סבלני כלפיה וגילה הבנה בצורך המקצועי שלה להתקדם ולבנות קריירה אז עכשיו חשה שהוא לא מפרגן לה יותר. בתחילה היא נלחמה בזה וכל ערב משותף בבית כלל עימו מלחמת התשה שרק האחד מדבר והשני מקשיב לעצמו, שיח אילמים וחרשים. כשהבינה שהיא מאבדת אותו התחילה לשנות גישה, להוריד הילוך. הוא לא רצה בה יותר. היא הציעה יעוץ נישואים - הוא דחה על הסף בטענה שהוא לא הטיפוס.
הם התרחקו. חודשים שהוא ישן בסלון, הרגישו כמו שני זרים שחולקים דירת ארבעה חדרים. ואז הגיעו השיחות על תום היחסים. הוא יזם, היא כבר לא התנגדה, במיוחד שמאמציה לפייס אותו עלו על שרטון. לא היה להם יותר מידי על מה להתדיין, ילדים לא היו להם, היה להם רכוש רב וחפצים יקרי ערך שאלמלא משכורתה ספק אם היו מרשים לעצמם. רק הבית המשותף היה עיקר סלע המחלוקת ביניהם. לא היה לו טעם להלחם יותר מידי, כסף לשלם לה על מנת לרכוש את החלק שלה בדירה לא היה לו וידע שהיא כן תוכל לרכוש את חלקו, וגם אם יחסר לה אביה ישלים.

המלצר ניגש אליהם ושאל אם ירצו עוד משהו, היא סרבה בנימוס. הוא קיבל טלפון מנוסעת קבועה אבל דחה אותה על הסף בנימוק שאינו בעיר.
"אני מוכן למכור לך את הבית" שבר את השתיקה.
"התפטרתי מהעבודה" ענתה לו.
הוא הביט בה בהשתאות, היא תפסה את תשומת ליבו.
הוא התנגד, "את לא צריכה לוותר על עצמך בשבילי, וחוץ מזה את תשתעממי מהר מאוד ותמיד תאשימי אותי בביטול הקריירה שלך".
"זה לא ויתור זה פשרה, כמו שתמיד אמרת, בני זוג אמורים להתפשר זה עבור זה כדי להמשיך בזוגיות שחשובה לשני הצדדים", לא ויתרה. הוא העריך את הנסיונות שלה לא לוותר על הקשר, רק שזה הגיע מאוחר מידי חשב לעצמו, הוא גם לא האמין לה, "מה תלכי, להיות פקידה של איזה שמוק במשרד שמונה עד ארבע? שבוע אחרי את יורה במישהו..". היא צחקה קלות, זה כמה חודשים שהם לא החליפו יותר ממשפט ביניהם, לא כולל המריבות, וזה הפיח בה משב של תקווה. זה הזמן חשבה לעצמה, זה הזמן לספר לו.. היא אזרה אומץ..

אני בהריון זרקה את הפצצה. הוא הביט בה מוכה תדהמה. הוא השפריץ מפיו את הקפה שלגם. עיניו תרו בין כל יושבי בית הקפה. ניסה לשחזר.
היא מיד קלטה את הבילבול שלו, "מתי שחזרת שיכור מהארוע של יותם. זה היה הלילה היחיד בחודשים האחרונים. טרפת אותי בלי לדעת שובע, אתה אפילו לא זוכר.." סיפרה לו.
"אבל.. זה בלתי אפשרי.. את על גלולות.." מלמל לעצמו..
"הפסקתי, לפני חמישה חודשים, ובפעם היחידה נקלטתי, הכל מזל.. כמו שאמרתי לך בפגישה השנייה שלנו", הביטה בו בחשש מתגובה קיצונית מצידו.. "שלומי אני מנסה, אני משתנה, זה לא יכול להגמר ככה בינינו, אני רואה את עצמי רק איתך.. בבקשה.."
הוא שתק לשניות ספורות, מתחבט עם עצמו, לראשונה מאמין לה ולנסיונות המוכחים שלה לשינוי הדרוש.
הוא קרב את הכסא שלו לידה, נגע קלות בידה, העביר לה יד חמה על פניה והסתכל לה עמוק בעיניים במבט שכל כך אהבה.

"הוא תמיד יהיה שלנו, ולא נחסיר ממנו כלום, אבל נגדל אותו בנפרד".
הוא קם מכסאו, תחב את ידו לתוך הכיס וזרק על השולחן שטר של מאה, הביט עליה עוד מספר שניות והחל ללכת. היא הרגישה את האוויר אוזל לה מהגוף, ליוותה אותו נבלע בין המון האנשים בדיוק כמו מאמציה שנבלעו עמוק בתוך התסכולים הבלתי נגמרים של אותו נהג מונית ועולמו הצר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

 זאק צבניה עקוב אחר זאק
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אהבתי
הגב
דווח
 זאק צבניה
זאק צבניה
תודה..
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
זאק צבניה
חתום בגאווה
חתום בגאווה
מאת: זאק צבניה
הצלע השלישית
הצלע השלישית
מאת: זאק צבניה
מעגל הדמים
מעגל הדמים
מאת: זאק צבניה
אחי הגדול
אחי הגדול
מאת: זאק צבניה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
זה לא סוף העולם 2
זה לא סוף העולם 2
מאת: שיר פיליבה
הקצינה שלי /5/ - יום ראשון
הקצינה שלי /5/ - יום ראשון
מאת: EL DIABLO
מלי פרק 13
מלי פרק 13
מאת: איש המגבעת
טמפרטורה
טמפרטורה
מאת: Feelings .
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer