כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

"זיווג הגון" - פרק 4

מעיין המתגבר

"חח מה?"
היא שאלה בצחוק מסתקרן
"את גרה לידנו ראיתי אותך בבית הכנסת. אני נוסע לכיוון אם את רוצה, בשמחה..."
אמרתי והתחרטתי בכלל שעצרתי מה בכלל חשבת לעצמך
היא נכנסה לרכב, טרקה אחריה את הדלת
"נחמד מצידך"
"למה לא? מצווה" אמרתי
הדקה הראשונה הייתה שקטה וארוכה במיוחד, היה נראה שהיא לא תיגמר לעולם
לו יכולתי להעלות על הכתב את פעימות ליבי באותה דקה
לא ידעתי מה להגיד
מיליון משפטים עלו לי בראש מה ואיך להגיד וכולם נפסלו.

אחרי מסע של ביישנות הדדית וחיוכים נבוכים משני הכיוונים
תוך כדי שאני משתדל לנסוע הכי לאט שאני מכיר כדי שחס וחלילה לא נגיע לפני שאמרתי לה את כל מה שאני חושב עליה.

היא הייתה הראשונה לקטוע את הדממה. היא הסתכלה עלי וחייכה
"מה הסיפור שלך, מאיר?"
"מאיר..." הופתעתי "אז את יודעת איך קוראים לי... לאיזה סיפור את מתכוונת?!"
"תקשיב אני לא טיפשה, אני רואה את המבטים שלך אלי. מצד אחד זה מאד מחמיא לי, מצד שני מאד מבלבל"
"מה אני כזה שקוף?"
"חח כנראה..."
"את יודעת... יש משפט שאומר 'אם ראית שהוא הסתכל סימן שגם את הסתכלת' "
היא שתקה.
"זה בסדר" קרצתי "לי זה רק מחמיא, לא מבלבל"
"התכוונתי מבלבל... לא יודעת איך שאתה נראה הסגנון שלך... אף פעם לא כל כך הבנתי את הקטע של הזרם הקיצוני הזה שלכם.."
שלכם, היא אמרה שלכם, גם היא מבינה שאנחנו לא מאותו חומר
"למי את מתכוונת כשאת אומרת שלכם?"
"לא התכוונתי להשמע גזענית, אני מתנצלת, אני באמת חושבת שכל אחד צריך לחיות איך שהוא רואה לנכון. אבל באמת מסתקרנת לדעת למה, אם אני לא גונבת ולא רוצחת להיפך, תמיד משתדלת לעשות מעשים טובים, להיטיב לזולת, אפילו מדליקה נרות כל יום שישי ובאה לבית הכנסת להתפלל, אז אני לא מספיק דתייה כלפי בורא עולם?! זאת הגישה שלכם, השחורים, ובאמת אף פעם לא הצלחתי להבין אותה, אולי אתה 'תאיר' את עיני, מאיר?"
חייכתי ושתקתי.
"שתיקה כהודאה אומרים אצלכם לא?" עקצה
צחקתי קלות.
"נו למה אתה צוחק, תענה"
"עוד דקה אנחנו מגיעים. שאלת שאלה פילוסופית ענקית שתשובה שתספק אותך בטח לא תיקח דקה. אז אני מעדיף לשתוק." אמרתי.
"חבל, חשבתי שתחכים אותי"
"הייתי שמח לנסות, אילו היה לנו יותר זמן"
"האם בין מילותיך הזמנת אותי עכשיו לבירה על הבר?"
"אני לא יוצא לברים" אזרתי אומץ "אבל אם את מתעקשת, פארק 'צ'ארלס קלור' יכול להיות מקום מעולה"
"אם אני אבוא איתך עכשיו, זה יהיה הדבר הכי הזוי שקרה לי בחיים" פסקה.
"לדעתי, הדבריים ההזויים האלו, הם חיינו האמיתיים."
"אני מסכימה איתך, יאללה צ'ארלס קלור"

אני, במוצאי שבת, בחליפה שחורה ועניבה בורדו, אחרי דייט חרדי מוצלח, יושב על אחד הסלעים שצמודים לים בפארק תל אביבי, ולידי יושבת בחורה, אולי הכי יפה בעולם, דתייה אבל ממש לייט, עם שיער חלק פזור ועיניים ירוקות, שצמאה לדעת את אורח חיי ולתת מבט מהעיניים שלי על החיים.
ואני? אני רוצה רק לנשק אותה.

המשך בפרק הבא

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Beri Aharon עקוב אחר Beri
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
רחלי גולדשטיין
רחלי גולדשטיין
מהמם! תמשיכי ♡
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Beri Aharon
"זיווג הגון" - פרק 2
"זיווג הגון" - פרק 2
מאת: Beri Aharon
"זיווג הגון" - פרק 1
"זיווג הגון" - פרק 1
מאת: Beri Aharon
"זיווג הגון" - פרק 3
"זיווג הגון" - פרק 3
מאת: Beri Aharon
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer