כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אחי הגדול

אני שונא את המילה אחי.. לא מתחבר אליה, כל משפט של חבר כרוך בסיומת של המילה אחי

אני שונא את המילה אחי, לא מתחבר אליה, כל מילה של חבר נגמרת במילה אחי. הם לא מבינים? אחי יש רק אחד. היה.

נולדתי כשהיה בן 4, אחי הגדול. אמא תמיד סיפרה שהיה מסביבי, שמח, מתלהב, סקרן, לא נותן לאף אחד להתקרב אליי, קנאי לי, הוא אפילו מעולם לא רצה להרוג אותי כמנהגם של אחים גדולים. גדלנו כתאומים, מילאנו את הבית בשמחה, גם כשרבנו, ולרוב אני הייתי עושה לו ת'מוות, (בעייתי, כך כינה אותי אבא), ידענו לעשות את זה בקסם שאפיין את שתינו, כך סיפרה לי אמא. הכי אהבתי שהיא הייתה שומרת לי את הבגדים שלו כמשפחה דלת אמצעים, חיכיתי ללבוש אותם רק בגלל הריח, הריח של יהונתן, אחי הגדול. הוא תמיד היה שם בשבילי אחי הבכיר, בצעדים הראשונים, בשן הראשונה שנפלה, מוציא אותי יום יום מהגן ומכין לי לאכול עד שההורים חוזרים, כשקבוצת בריונים חיכו לי בתום יום הלימודים ולא נתן לשערה מראשי ליפול, כשקיבלתי ציון נמוך מיד פתח לי ספר ומחברת ולא וויתר לי עד שקיבלתי את הציון הכי גבוה בכיתה, בלילות של חלומות רעים הייתי בורח למיטה שלו ולעולם לא התלונן. כך היה אחי הגדול, תלמד ממנו שמעתי כל ימי נעוריי.

הוא נהרג בסתיו, ירי של מחבל בליל מעצרים בשכם, רגע לפני שהוא עולה לג'יפ. כמה מיותר. מאז הסתיו לא חלף, לפחות לא לאמא ואבא. החדר שלו הפך לאתר הנצחה, הייתי צריך להוריד את הפאקינג נעליים אם רציתי להכנס "למוזיאון" שלו בבית. עם הזמן מיעטתי להכנס לשם, ולבית בכלל, רציתי לברוח מהשואה הפרטית שלנו, מהבכי של החלק החי שנשאר באמא, ומאבא מתייסר, עצוב ומתרסק. התרחקנו, אבא טען שאני שמח מידי וזה לא יפה, שאני כפוי טובה ולא זוכר אותו מספיק. די, בחרתי לחיות ולא למות איתם.
עזבתי את הבית, בניתי צימר בצפון והקמתי משפחה, אישה ו.. שני בנים. איך שגלגל מסתובב.

שנים לא ביקרתי אותו בבית האבן שלו, עד אתמול, כשבכורי היכה את אחיו הקטן. קפאתי במקום, הגדולה של אחי הבכור חילחלה בי, המילים של אבי ננעצו בי כחצים בכל תא בגוף.
למחרת בבוקר כבר הייתי בדרכי למרכז, ראיתי את אבי עומד מעל השיש הקר עם עם מספר בלונים של דמות מצויירת. כמה הוא הזדקן. נעמדתי לידו, רועד בכל הגוף, כך עמדנו מספר דקות מביטים על המצבה, לרגע חשבתי ששוב הוא מתעלם מקיומי. "אתה יודע.."? הוא פתח ואמר, "רגע לפני שנולדת, טיילנו בערב העצמאות בין כל ההמון, הוא ראה את הבלון הזה של סופרמן, הוא כל כך רצה אותו, לא יכולתי", הוא החל להזיל דמעות, "רגע לפני זה קניתי לו אקדח זוהר ולא היה לי עוד כסף, לא יכולתי", קולו החל לרעוד, "כמה הוא בכה, כל הלילה.. ואני כעסתי.. והוא רצה רק בלון, בלון אחד" החל להשתנק בבכי, "לא יכולתי.." הניח את ראשו על כתפי מתייפח מבכי. שתקתי, לא יכולתי להוציא מילה, הפעם לא צעקתי וצרחתי שנמאס לי לשמוע עליו ואי אפשר יותר, הגעגוע חנק אותי. לאחר מספר דקות אבא נרגע והזמין אותנו לארוחה משותפת לשבת, "אני רוצה להכיר את המשפחה שלך, אותך" אמר לי אבא.
היום, אני כבר יותר גדול מאחי הגדול, והשלמתי, השלמנו, והחלטנו שמהיום צועדים קדימה, לא שוכחים להביט אחורה וזוכרים אותו רק בחיוך..

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

 זאק צבניה עקוב אחר זאק
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
לנצח עם עצמי את החיים
לנצח עם עצמי את החיים
מאת: . .
למה את עדיין רווקה?נו באמת. עכשיו גם את?
למה את עדיין רווקה?נו באמת. עכשיו גם את?
מאת: Writer Reut
זה לא סוף העולם 2
זה לא סוף העולם 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz