כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

בחרתי לא לקלקל לעצמי יותר

עמית יושב לי כאן במוח, ולא דיברנו כבר כמה חודשים. ואין לי ברירה, אני חייבת לסמס לו. זו ממש התמכרות, ואני רוצה לשמוע אותו. לפחות בשביל השקט הנפשי שלי, שקלקלתי לעצמי קצת. כי לא באמת טוב לי עד הסוף אם לא הרסתי את הטוב, נכון? ככה זה מזוכיסטיות.

"טוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב" אני מרגיעה את עצמי בלילה שקט על המרפסת. כן, אני מדברת לעצמי. היה שקט כמו בלילה בסיס צה"לי בלילה באמצע המדבר, כשחשבת שלא יכול להיות יותר שקט מזה ואז יש הפסקת חשמל. אתה יוצא לשמירה ואין אורות, אין רעש של מכונות, אין אפילו צעדים, ואתה פתאום מגלה מהו שקט אמיתי, והאמת - הוא מפחיד. שקט, עצירות, הפסקות; כל אלו מפחידים בעיני. פתאום אתה נשאר לבד עם המחשבות שלך. "טוב לי, למה לקלקל לעצמי?"

אני מזוכיסטית. פעם בכמה ימים אני משכנעת את עצמי לבכות, משכנעת את עצמי למצוא משהו להיעצב ממנו. פעם אני רבה עם הבחור הזמני, פעם אני נעצבת בגלל הגעגוע לדברים שנעלמו, פעם בגלל דבר-מה שקשור למשפחה ולעתים בגלל מחשבות על העתיד המפחיד. העתיד תמיד הפחיד אותי, כמו השקט. תחושת חוסר הידיעה, הבלבול המתמיד והעובדה שאין תשובה הפחידו אותי. "את רגילה, את כל כך רגילה לקלקל לעצמך את החיים במוח עד שזה הופך לאמיתי. למה את עושה את זה לעצמך?" עמית שאל אותי יום אחד, לפני כמה שנים.

לפעמים כשאני מחפשת להיות עצובה אני חושבת על עמית. זו הדרך הכי מהירה להקבר ברחמים של עצמי. אני חושבת על שנים של אהבה ועל לילה אחד שהיה כל עולמי ולא צלח. עמית הכיר אותי כל כך טוב שאפשר לומר שהוא ידע אותי. שיכורה או צלולה, עירומה רגשית וגם פיזית. הוא הבין וידע לנסח את הבעיות הנפשיות שלי בדיוק כמו שהן, ויותר מזה - הוא ידע לנסח את התכונות החיוביות שלי בצורה שגרמה ללב שלי להתדפק על דלתו ולומר "אני שלך, אם רק תרצה בי". פעם בכמה זמן אנחנו מסמסים אחד לשני משהו בסגנון של ערה וחוזרים ללילה אחד של שקט. ואז הוא נזכר שזה לא יעבוד, ואני יורדת למטה ומתאמצת נורא לגרור את הרגליים במעין חוסר אונים.

ועכשיו טוב לי עם הבחור החדש שלי. הוא כבר לא כל כך חדש, כמעט חמישה חודשים שאני אתו. וטוב לי מאוד, לפעמים אני מרגישה רגעים שאני עומדת להתפוצץ מאהבה. שהוא מזכיר לי מה זה לאהוב כמו שאהבתי את עמית, רק כשאפשר לומר את זה. בכזו פשטות, בכזו בגרות. והוא לא יודע אותי בעל פה, אבל לומד עם הזמן, וכמו תלמיד חרוץ הוא יושב ומשנן כל פרט במוחו רק כדי לדעת טוב יותר למפגש הבא.

אבל עמית יושב לי כאן במוח, ולא דיברנו כבר כמה חודשים. ואין לי ברירה, אני חייבת לסמס לו. זו ממש התמכרות, ואני רוצה לשמוע אותו. לפחות בשביל השקט הנפשי שלי, שקלקלתי לעצמי קצת. כי לא באמת טוב לי עד הסוף אם לא הרסתי את הטוב, נכון? ככה זה מזוכיסטיות.
"מיתי" שלחתי לו בווצאפ. הוא אפילו היה מחובר.
"חשבתי עלייך קצת" התכוונתי לשלוח, אבל הודעה אחרת קטעה אותי. החדש שלי שהיה בכלל בתרגיל בשטח, באמצע שום מקום בדרום שלח הודעה ארוכה.
"קצת משום מקום, אבל דיברתי עלייך עם חבר ואני באמת שמח שאת שלי. לצערי אני לא יכול להתקשר, ויש לנו רק שעתיים לישון אז שיהיה לך לילה טוב קטנה, מתגעגע".
חיוך גדול נמרח על פניי ואז קלטתי שלפני רגע סימסתי לעמית. מה קורה איתי? מה אני דפוקה? נפלתי על בחור מקסים, והחדש שלי טוב אפילו יותר מהישן, וכיף לי; ראבק, כשאני לידו אני יכולה לא לגעת בפלאפון גם שבוע. אני שוכחת לגמרי מכל דבר אחר כי אני כל כך נהנית מהרגע. אני לא משכנעת את עצמי, אלא באמת טוב לי, למה להרוס?

"לאסוף אותך בעשר?" עמית כתב אחר דקה.
"לא חשוב, בחרתי לא לקלקל לעצמי יותר" עניתי.
"אני חושבת שאני יותר שמחה שאני שלך" כתבתי לחדש לשלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

נטע לוי עקוב אחר נטע
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
נטע לוי
צריכה להיגמל ממך
צריכה להיגמל ממך
מאת: נטע לוי
להשלים עוד סיבוב, ושהפעם יהיה האחרון.
להשלים עוד סיבוב, ושהפעם יהיה האחרון.
מאת: נטע לוי
סיפורים אחרונים
קרן שמש
קרן שמש
מאת: רינה זיגדון
מסיכות הלבה
מסיכות הלבה
מאת: ליבי ברגר
נימפומנית שאת
נימפומנית שאת
מאת: דוד .
תני אימון והדברים יקרו מעצמם
תני אימון והדברים יקרו מעצמם
מאת: דון סלבדור
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay