כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

מוותרת עליך

סיר המרק הקטן שהבאתי איתי כל הדרך מהמושב נפל לי מהידיים וכל המרק החם נשפך עלי. ברחה לי צעקה קטנה ונסגתי לאחור.

"אני מוותרת עלייך".
לחשתי בקול רועד שללא ספק לא הצליח להסתיר את המלחמה המטורפת שהתחוללה באותו הרגע בין הלב לבין הראש.
"אני מוותרת עלייך" – שלוש מילים שהיה לי כל כך קשה להוציא אותן מהפה.

את אלון הכרתי בשנה ב' באוניברסיטה. אני למדתי מדעי החברה והוא למד כלכלה ומנהל עסקים, שנינו בתואר הראשון שלנו.
הכרנו בזמן שישבתי בספריה לעבוד על עצמי שאני באמת לומדת, או משהו בסגנון. הוא ישב בשולחן הצמוד אלי ולמד כמו חננה למופת, להבדיל ממני. ואני, עשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב כמובן, והייתי חייבת לזרוק איזו הערה מפגרת ומצחיקה גם אם אני בכלל לא מכירה את הבן אדם שיושב לידי.

שם בעצם הכל התחיל...

באותו היום בספריה, אני ואלון ישבנו אולי ארבע שעות, וללמוד זה הדבר האחרון שעשינו. ישבנו ודיברנו, הכרנו אחד את השניה ובעיקר צחקנו הרבה.
הימים עברו והקשר בינינו הלך והתחזק.
אלון כל הזמן טען שהוא לא טיפוס של קשר רציני, ואני טענתי שהוא מפחד ממחויבות ושאם הוא לא ינסה הוא לא ידע. כמובן שהסיבה האמיתית שהייתה ברורה לשנינו, אבל בחרנו שלא לדבר עליה בקול רם - הייתה שריטה עמוקה וכואבת שנשארה לו מאיזו אקסית מיתולוגית. זו שבגדה בו פעם, והרסה לו את האמון באנשים.
הוא כ"כ פחד שהשריטה הזו תפתח, עד שהוא סגר את עצמו. בנה מסביב ללב שלו חומה מאבן, רק שלא יחדרו אותה ויצליחו להכנס לו אל תוך הלב.
ואני? אני רק רציתי לחטא לו את השריטה. להגיד לו שאני פה עכשיו, שאני איתו ואני אוהבת, שהכל בסדר.

היה משהו כל כך מיוחד באלון, משהו בעיני הדבש היפייפיות שלו, בחיוך הכובש הזה ובצחוק המתגלגל.
נשבתי בקסמיו מהרגע הראשון והרגשתי שמצאתי את החצי השני שלי. שרוט ואוהב את החיים, זה בדיוק מה שאני צריכה. הנשיקות שלו העיפו אותי למימד אחר. והסקס? היה פשוט חלומי!

הפכנו לזוג, שנה ב' עברה עלינו בלחץ רב כיאה ללימודים באוניברסיטה, אך לצד העומס הבלתי נגמר נהננו כל כך מעצם הקיום זה של זו. שכרנו יחד דירה קטנה ומטונפת בקרבת האוניברסיטה, בה פינטזנו על החיים המושלמים שיהיו לנו. דיברנו על ילדים, כלב, דג זהב ודירה קצת פחות מטונפת, וגם אם היא כן תהיה כזאת – שתיהיה מלאה באושר, צחוק וכיף - זה יכפר.

לפעמים, היינו נכנסים לעניין הפנטזיות העתידיות כל כך חזק, שהיינו מוצאים את עצמנו בעיצומו של ריב משוגע על איך נחנך את הילדים שלנו. מוצאים עצמנו רבים על אם תיהיה לנו אפשרות אז נקנה או לא נקנה לילד שלנו רכב כשיגיע לגיל שמונה-עשרה. כשהיינו מגיעים למצב שהריב הפך רציני מדי, בשיא של הצעקות היינו קולטים עד כמה הסיטואציה הזו לא הגיונית וצוחקים ללא הפסקה.
-
עברו כמעט שנתיים, עוד קצת ושנינו יוצאים עם תואר ראשון. סופסוף זה קורה.
באחד מסופי השבוע שקבענו להעביר אצל הוריי במושב, אלון אמר שהוא לא מרגיש טוב ושהוא מעדיף להשאר לנוח בבית.
"אל תדאגי. אני אשאר פה לנוח. שני כדורי אקמול, מרק חם ואני כמו חדש, תלכי להורים שלך, אני אהיה בסדר גמור." אמר לי.

נסעתי למושב, אך היה לי קשה להעביר שם את המשך השבת בזמן שאני יודעת שאלוני שלי חולה במיטה. החלטתי לקחת איתי קצת מהמרק המפורסם של אמא שלי, להפתיע אותו ולפנק אותו עד שיבריא.
כשנסעתי היה נראה שהוא שבור מכאבים, הרגשתי שאני חייבת לבוא לפנק אותו. את הגבר שלי, את האהבה שלי.
רק חבל שלא ידעתי, שברגע שאכנס הביתה, שהדבר היחידי שיהיה שבור יהיה הלב שלי.

היא הייתה שם, לא פחות ולא יותר, האקסית המדוברת. זו שגרמה ללב שלו לדמם ללא הפסקה מהשריטה העמוקה שהשאירה בו.
עירומה לגמרי. שוכבת על המיטה שלי, על המיטה שלנו, ואלון מעליה.
הם לא שמו לב אלי, היו שקועים יותר מדי במשחק החולני שלהם.
סיר המרק הקטן שהבאתי איתי כל הדרך מהמושב נפל לי מהידיים וכל המרק החם נשפך עלי. ברחה לי צעקה קטנה ונסגתי לאחור.

הוא הסתובב אלי ועינינו נפגשו.
עיניי הדבש שכל כך אהבתי, אלה שגרמו לי להתאהב בו ממבט ראשון, נראו לי פתאום כמו חור שחור של כאב.
אלון הסתכל עלי במבט המום ולא ידע מה להגיד או איזה צעד לעשות
ואני רק התפללתי שהגוף שלי יצא ממצב הקפאון שאליו הוא נכנס ואני אברח משם.
כמה שיותר מהר. כמה שיותר רחוק.
אבל לא הצלחתי. ההלם והרגליים שבגדו בי באותם רגעים עשו את שלהם.

אלון קם מהמיטה וכרך סביב מותניו מגבת, האקסית ניצלה את ההזדמנות, התלבשה במהירות וברחה מהדירה.
הוא התקרב אלי ובמקום לבקש סליחה ולומר משהו שיפחית מעט מהכאב, הוא התחיל לצעוק.
אמר שזה קרה באשמתי. שכל זה קורה כי לא היה לי זמן אליו, שכל היום הייתי עסוקה בלימודים. הוא צעק ואמר שהרשה לעצמו לבגוד בי כי הוא בטוח שאני כבר בגדתי ובוגדת כל הזמן. שהוא משוכנע שכל היום מתחילים איתי גברים אחרים ואני זורמת עם כולם.
אלון האשים אותי בכל דבר לא הגיוני וחסר כל ביסוס שעלה לו באותו רגע על קצה הלשון. בלי לחשוב על ההשלכות של הדברים שלו. פשוט האשים.

הוא האשים אותי כדי לא להאשים את עצמו. שבר אותי, כדי שהוא לא יישבר.
לא היה אכפת לו לפגוע.
לגרום לי להרגיש אפס.
כלום.
אלון ניסה לגרום לי להרגיש שאני אחראית לכל זה, בזמן שלא עשיתי שום דבר רע.

השריטה שלו עמוקה הרבה יותר ממה שחשבתי.
-

אספתי את כל הכוחות שיכולתי למצוא בעצמי, רק רציתי לברוח. לברוח רחוק מכאן. הסתכלתי לו עמוק בעיניים, וברגע שהרגליים שלי חזרו לתפקד הסתובבתי ויצאתי מהדירה.

הדירה המטונפת שלנו, זו שעד לפני כמה דקות הייתה האושר בהתגלמותו מבחינתי.
כי היינו בה אלון ואני והפנטזיות המשוגעות שלנו.
והוא, כמו אדיוט גמור, המשיך לצעוק מאחורי גבי ולהטיח בי האשמות אינסופיות.
אפילו לא טרחתי להסתובב אליו.
אולי הלב אוהב שמכאיבים לו, אבל גם ללב שלי יש סף כאב.

בשניה שקלט מה הוא עשה, שאני באמת הולכת ממנו וזו לא הצגה או משחק טפשי כלשהו, הוא התחיל לרוץ לכיווני, תפס לי את היד וסובב אותי אליו.
הוא הסתכל בי במבט חודר והיה נראה שעומד לפרוץ בבכי. "סליחה, סליחה על הכל." אמר לי בקול חנוק מדמעות.
ביקש סליחה על כמה שהוא אדיוט. על כמה שהסקס ההוא עם האקסית זה סתם וחד פעמי. ועל כמה שאני האהבה הכי גדולה של החיים שלו. שהוא סתם מדבר שטויות, ושזה הרי ברור שאני לא אשמה בשום דבר, שלא עשיתי כלום, וזה הוא שדפוק.
אמר שהוא רוצה שנתחתן.
שהוא רוצה שנביא ילדים קטנים וחמודים, כלב ודג זהב. ואם אני לא אסכים לקנות לילד שלנו רכב ליום הולדת שמונה-עשרה אז זה בסדר, אין צורך לריב, העיקר שנאהב.

כשאלון סיים להתנצל על כל דבר אפשרי, הוא שאל בקול מתחנן ודמעות בעיניים
"מה, אין לך מה להגיד?"
"אני מוותרת עלייך" לחשתי.
ובזמן שאמרתי את אותן מילים הרגשתי כאילו מישהו שלח יד אל הלב שלי ותלש אותו ממני בכוח ובלי רחמים.

עליתי לרכב, התנעתי ונסעתי.
נסעתי רחוק מכל דבר שאי פעם יזכיר לי אותו.

"שישרף" אמרתי לעצמי בכעס תוך כדי שאני לוחצת חזק יותר על דוושת הגז, "הוא שרף לי את הלב".
***

מה הוא חושב לעצמו?
שיוכל לפגוע, להרוס, לשבור, לבגוד, ואז לבקש סליחה והכל כמו קסם יתפוגג באוויר וארוץ לזרועתיו?
לא. לא הפעם.

הפעם אני לא מוותרת על עצמי.
הגיע הזמן שיבין שלמעשים יש השלכות, למילים יש משמעות, יש השפעה, ויש מי שסופג אותן ונקרע מבפנים.

הבטחתי לעצמי לעבור את זה, לעבור כמו כל שאר הפעמים. ידעתי כמה אני חזקה מבפנים, התחשלתי במעלה הדרך, ולא הפסקתי לחשוב על משפט אחד שהייתי אומרת לו, כדי שיהיה לו קצת טוב בלב, כדי שיוריד את החומות הארורות שהורסות הכל. כדי לרפא את השריטה הכואבת והמדממת שהשאירה לו ההיא עמוק בפנים ושברה אותו לרסיסים קטנים.
'יום יבוא, ומישהו יחבק אותך כל כך חזק, שכל החלקים השבורים בך יתחברו בחזרה.'
הייתי אומרת לו בעיניים מלאות דמעות ולב מפוצץ באהבה עד אפס מקום.

אז עכשיו אני זאת עם השריטה, שריטה שקיבלתי ממנו, וכנראה תלווה אותי גם לקשר הבא, ולזה שאחריו. אבל אני אדאג לכך שהיא לא תגרום לי לפגוע באחרים.
הוא כל כך פגע בי בגלל השריטה שלו, שאין סיכוי שאעשה את זה למישהו אחר בגלל זו שהשאיר לי.
אולי קשה לי עכשיו וכואב, אבל אני יודעת. פשוט יודעת.
שיום יבוא, ומישהו יחבק אותי כל כך חזק, שכל החלקים השבורים בי - יתחברו בחזרה.
-
אני לא רגילה להיות לבד, קשר זוגי זה חלק בלתי נפרד ממני. המרדף הבלתי פוסק הזה אחר האהבה תמיד נמצא שם.
אבל אולי, ממש עכשיו, הלבד הזה זה הדבר הכי טוב שיקרה לי בחיים.
"זה הזמן לצאת לדרך חדשה", חשבתי לעצמי תוך כדי הנהיגה.
"אולי סופסוף אני אבין דברים שלא הבנתי קודם.
אולי הגיע הזמן שאתרכז בעצמי, ולא בנסיון לרצות את האחר.
לרצות אותך.
נשאבתי לסיפור שלנו כל כך מהר, החיים שלי רצים באוטוסטרדה.
והחלטתי! עכשיו זה בדיוק הזמן לעצור הכל. לקחת נשימה, ופעם אחת לחשוב על עצמי."

צפצוף הודעה נשמע מהטלפון הנייד שלי ושמו של אלון הופיע על הצג, הסקרנות גרמה לי לעצור בצד הדרך "לא התכוונת למה שאמרת, את חוזרת, נכון?" נכתב באותיות שחורות על גבי המסך המואר.
עניתי לו להודעה ומיד זרקתי את הטלפון למושב האחורי והמשכתי בנסיעה.

"כן, אני מוותרת עלייך, אוזרת כוחות וממשיכה הלאה.
לחיים טובים יותר, לקשר בריא, לאושר.
לאהבה אמיתית!
אני מוותרת עלייך בשבילי,
ולא בשביל אף אחד אחר.

מוותרת עלייך,
כדי לא לוותר על עצמי".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rotem Ifergan עקוב אחר Rotem
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
daniel .
daniel .
מלכה
הגב
דווח
פשוט מילותיי
פשוט מילותיי
וזה באמת כך, מתישהו מישהו מחבק חזק כ"כ שהעבר מתגמד ונשאר רק הלקח❤️
הגב
דווח
Yoav Rehavi
Yoav Rehavi
מדהים
הגב
דווח
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרגש
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
התאהבתי בשמנה.
התאהבתי בשמנה.
מאת: Rom Eliaz
להרוויח את עצמי מחדש
להרוויח את עצמי מחדש
מאת: Kipod Kipod
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף