כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

היא לעולם לא תדע 2

אבל מה שאני באמת ממלמל לפני שאני נרדם, זה שאני מצטער. אני מצטער שאני אדיוט, אני מצטער שלעולם לא תשמעי אותי אומר את המילים האלה בקול ואני מצטער שלעולם לא תפסיקי לחכות להן, כי את כזאת טובה ואמיתית, כמו שאני אף פעם לא הייתי.

יום שישי לפנות בוקר, והכל מטושטש.
אני עולה במדרגות בשקט רב ככל שמתאפשר לי לכיוון חדרי ודורך בטעות על הנעלי עקב של אחותי.
אני מחניק צעקה כשהברך שלי נתקעת בקול פיצוח כואב בקיר הנגדי.
אני מסדיר את הנשימה, בועט מדרכי את הנעליים וגורר את עצמי לעמידה ומשם לחדר, בצעדים איטיים ומייסרים.
אני מוריד את הבגדים כמעט בקושי ונכנס למיטה בתחתונים.
כל הגוף שלי סחוט, הראש שלי מסתובב,
כהות חושים של אחרי מסיבה טובה.
כן, זאת הייתה חתיכת מסיבה.
אולי הכי טובה שהייתי בה מהתקופה האחרונה.
אבל למרות הכל אני מרגיש רע.
נדמה שהלב שלי פועם כאילו רצתי מרתון,
או שזה בעצם המוזיקה מהמועדון שעדיין נשמעת באוזניי.
אני מקיף את עצמי בכריות ושמיכות כדי להרגיש קצת פחות בודד, ללא הצלחה. הכל כל כך שקט.
המחשבות שלי רצות אנה ואנה, חסרות כיוון, מבולבלות.
אני מנסה להתרכז במה שמציק לי.
אני רואה פנים מטושטשות, שומע מילים לא ברורות,
מגיע למסקנות לא מזוהות,
וזה חומק ממני שוב, ושוב.
אני מזיע, ואני לא מוצא את השלט הארור של המזגן.
אני מוציא דברים באקראיות מתוסכלת מהמגירה שלי,
ומשהו קריר ודק מחליק מאצבעותיי ונופל על הריצפה.
אני מדליק את המנורה בסקרנות מטושטשת,
ממצמץ בחוזקה כשהאור מסנוור את עייני,
ומרים מהריצפה את השרשרת עם תליון הלב שיושבת לי במגירה בלי תכלית בחצי שנה האחרונה.
השרשרת של רוז, אני תופס באיחור.
אני מתיישב על המיטה באיטיות ובוהה בשרשרת.
תחושה מוזרה אופפת אותי, כאילו משהו לא בסדר.
אני משחק עם התליון הקטן באצבעותיי בהיסח הדעת ומנסה להבין מה אוכל אותי.
הלב הקטן נראה מוזר ולא קשור בידיי,
ואני פורץ בצחוק פתאומי ותוהה לעצמי איך קניתי לה דבר מכוער כל כך,
ואיך לעזאזל זה היה נראה כל כך נוצץ על הצוואר שלה.
אבל זאת רוז.
ואני מודה ביני לבין עצמי שהכל היה נראה נוצץ כשזה איתה.
גל פתאומי של זעם עובר בגופי.
אני זורק את התליון כל כך חזק ואני מקווה שהוא התפרק למאה רסיסים קטנים.
כל הגוף שלי רועד ואני מחניק צעקה.
הייתי בסדר. אני אשקר אם אומר שחשבתי עלייה בלילה או שהתגעגעתי לגופה כשנישקתי אחרות.
האמנתי שזה מאחורי, ואחרי הכל היא זאת שעזבה אותי.
לא הרגשתי רע כשחזרתי לבית באותו סוף שבוע עקום,
והריח שלה היה על הסדינים שלי, ריח של סבון קוקוס מתוק,
ושל דמעות מלוחות. החלפתי סדינים ושכחתי מהכל.
הייתי בסדר למרות הכל.
למרות שהיא חסמה אותי מכל מקום אפשרי,
למרות שלכל אדם סביבי יצא לראות אותה מאז חוץ ממני,
ולמרות שהיו כאלה שאמרו לי שהיא השתנתה 180 מעלות ושמשהו רע עובר עלייה.
היו כאלה שאמרו לי שהפסדתי, וכאלה שאמרו לי שהרווחתי,
אבל זה לא שינה דבר.
אהבתי את הלבד יותר ממה שאהבתי אותה.
אי אפשר לשנות כזה דבר.
אבל התמונה שלה ברכבת רודפת אותי בשבועות האחרונים.
אני מוצא את עצמי תוהה לגבייה לעיתים קרובות כל כך,
עד כדי כך שאני נאלץ לנער את הראש בחוזקה בנסיון נואש להתעלם ממנה.
אני תוהה בעיקר על העבר שלנו,
ועל איך יכולתי לסיים דברים אחרת,
וגם תוהה על העתיד שלה בלעדיי.
אם היא בסדר, אם טוב לה, אם יש מישהו אחר שמחבק אותה בלילה כמו שנהגתי אני לעשות ואם היא מנשקת אותו בבוקר כמו שנישקה אותי.
אני רוצה לצעוק לה הרבה דברים.
אני רוצה לצעוק שלמרות שהיא עזבה אותי אני מתגעגע אלייה כמו שבחיים לא התגעגעתי לאחרת,
כי כימיה כמו שהייתה לנו לא מוצאים עם כל אחד,
ובטח שלא מוותרים עלייה בקלות.
אני רוצה לצעוק שכבר לא טוב לי,
שהבדידות מכרסמת את המקום שפעם היא הייתה בו ואין מספיק בנות בעולם כדי לשנות את זה,
ושאני מחפש את הפנים שלה בין אלף בחורות זרות במסיבות ונזכר שמלכתחילה היא בחיים לא הייתה במסיבות האלה איתי.
הייתי שם עם חברים, כשהיא הייתה לבד בבית,
וחשבה על כל מה שלעולם לא יהיה שלה.
אני רוצה לצרוח שאני לא אשם בכלום,
שהיא קיבלה בדיוק מה שהיא ציפתה לקבל ממני ושכל מה שקרה לה אחר כך לא באשמתי.
אני רוצה להגיד לה שאין בעייה,
שאני אף פעם לא אחזור בדיוק כמו שהיא ביקשה ממני,
ושאני אמשיך להיות אותו נכה רגשית שהיא אהבה בעיוורון מוחלט שיוצא עם בחורות מהסגנון שלו כי בתכלס הן מבינות אותו יותר ממנה.
אני מדמיין בעונג איך אני מטיח לה בפרצוף שאני מקווה שהיא תקועה עם איזה דביל שהתקפל בשבילה כמו שאני מעולם לא התקפלתי, ושיש בחיים יותר מאהבה ומערכות יחסים דביליות, ושמתישהו היא תבין שהיא וויתרה על הנאה אמיתית וטהורה בין שני אנשים כמו שהייתה לנו בשביל מחויבות מיותרת עם בחור שהיא תשכח כמו שאני הייתי אמור לשכוח אותה,
אבל מה שאני באמת ממלמל לפני שאני נרדם,
זה שאני מצטער.
אני מצטער שאני אדיוט,
אני מצטער שלעולם לא תשמעי אותי אומר את המילים האלה בקול ואני מצטער שלעולם לא תפסיקי לחכות להן,
כי את כזאת טובה ואמיתית, כמו שאני אף פעם לא הייתי.
אני מצטער שבגלל כל מה שקרה לך איתי הפסקת להאמין באהבה הזאת שכתובה לך בכל הספרים שאת קוראת,
למרות שאני לא יכול לחשוב על אף אדם שמגיע לו שיאהבו אותו בעוצמה כזאת יותר ממך.
אני מצטער שכל הסבל הזה קרה לך רק כי התעקשת לאהוב אותי בדיוק בזמן שאהבתי רק את עצמי,
ושהיית שלי בלי מאמץ למרות שהיה ברור לשנינו שאני בחיים לא אהיה שלך.
אני מצטער שלא הסתפקתי בכל הטוב שהיה לנו ותמיד חיפשתי עוד,
כי האמנתי שהסטטוס הנכון והטבעי ביותר לגבר כמוני זה להיות לבד.
אני מצטער שבכית כל כך הרבה מאז שהכרת אותי והרבה אחרי שזה נגמר, ושאף פעם לא טרחתי לנגב לך את הדמעות כי פחדתי ממך כמו שבחיים לא טרחת לפחד ממני, למרות שהיית צריכה.
אני מצטער שהעדפתי את כולם על פנייך בזמן שאת העדפת אותי על פני עצמך,
אבל מה שהכי הורג אותי זה שאני מצטער שאת כבר לא את.
אני מצטער שאת כבר לא סקרנית ופזיזה כמו שהיית,
ושלעולם לא תנשקי בחור בדייט ראשון ותצחקקי ממבוכה כמו שעשית איתי.
אני מצטער שלמדת כל כך הרבה בזמן כל כך קצר,
ושבחיים לא תקחי סיכונים ותאהבי בלי גבולות כמו שאהבת אותי.
אני מצטער שאת מפסידה בנים טובים ממני ועוד בגללי,
ושסגרת את הלב שלך לכולם חוץ מלבדי,
ושגם אם אחזור שום דבר לא יהיה כמו פעם.
אני מצטער שלאחת כמוך יש חומה גדולה שלא הייתה שם בעבר, ואני מקווה שיגיע בחור שיוכיח לך שמקומך בחוץ ולא בפנים,
כי העולם מקום כל כך הרבה יותר טוב כשאת בו.
אבל אני רוצה שתדעי שאני לא מצטער על נשיקות מהולות בתשוקה עד שלא נושמים, ועל לילות חסרי שינה שאהבתי את גופך בדממה. אני לא מצטער על שיחות של שעות שהכילו אותי כמו ששום דבר אחר לעולם לא יצליח,
ועל בקרים של חיוכים ביישנים ומבטים שגילו לי הכל מבלי לגלות שום דבר בכלל.
אני לא מצטער שאני לא אחזור, מגיע לך טוב ממני.
אבל אני מצטער שאני כזה פחדן.
שלמרות כל מי שאת בשבילי אני עדיין מעדיף את הלבד על פניך, ואת לעולם לא תדעי מה הרגשתי כי אני עדיין אותו אגואיסט שלא אהב אותך למרות שאת הדבר הכי נכון שקרה לו בחיים.
אני מצטער על הכל.
אני מכבה את האור ועוצם את העיניים.
אני מצטער.
והיא לעולם לא תדע.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ro Guy עקוב אחר Ro
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lady Y
Lady Y
לפני קצת יותר משנתיים קראתי את החלק הראשון והלב שלי התכווץ כמו שלא התכווץ מעולם. היום, ממש בטעות, הגעתי לחלק השני שכבר התפרסם לפני שנה והלב שלי חזר להתכווץ בדיוק כמו בפעם הראשונה. את כותבת מושלם ונוגע ללב, המילים האלו מפלחות לי את הנשמה כמו סכין. יכולת התבטאות ותיאור שלא קיימת אצל מרבית הכותבים וגם הטובים מביניהם, תהיי גאה בעצמך. ויכולתי לא לכתוב את זה, ושלעולם לא תדעי שאי שם יש מישהי שחושבת שאת כל כך מוכשרת, אבל החלטתי להמתיק את הסוף השובר של הסיפור הזה.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
המדורגים ביותר
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan