המקום שלך לכתוב

גבר קצת מאסת ברייקנות שהרווקות מביאה איתה. בלילות בלי חיבוק אוהב, בימים בלי חיוך שמלטף. שנתיים זה המון זמן, תמיד חשבת לעצמך שהלבד שהתמכרת אליו זה הדבר היחידי שאתה צריך. למה צריך ריבים, למה צריך כאבי ראש מיותרים, וויכוחים, רגעים שזוגות נשברים, כעסים שנמאסים, אכזבות של אנשים שמנסים להרוויח עוד קצת אהבה מאנשים שעד לפני שניה היו זרים.

המתכרת ללבד, אתה אף פעם לא מוכן לרגע הזה שתשב במיטה ב שתיים בלילה ותשאל את עצמך, תגיד לי גבר.. אתה מאושר? , אתה קם בבוקר עם חיוך? , אתה עדין מאמין שהלבד יכול למלא לך את החיים? , שאתה יכול להתמודד לבד עם העולם המשוגע הזה ועם רגעים של כאב, שאתה מרגיש שיש לך רק חצי לב. ולילות שלא נגמרים, וחלומות שלא מתגשמים, ורגעים שאתה מרגיש בקרשים, בלי מילה טובה של מישהיא שאוהבת באמת, שדואגת עד כאב, שתקח את הדמעות ותשקה לך איתם את הלב.

אז האסימון יורד אחרי תקופה והלבד שאתה אוהב הופך להיות בן רגע לאויב הכי מושבע. אויב שמגיע בלילה, שהעולם הלך כבר לישון, אתה מכוון שעון ליום הבא ומניח את הראש על הכרית ואז אתה שם לב שהכרית השניה ריקה. ריקה כבר שנתיים. והמחשבות מתחילות לרוץ, והלבד מתחיל לצוץ. ואז אתה מוצא את עצמך ב שתיים בלילה מתמודד עם אותה שאלה מחורבנת, תגיד לי גבר.. אתה מאושר? ככה אתה רואה את עצמך נרדם גם מחר? שכולם מוצאים את החצי שלהם ואתה בנתיים הולך ונשבר. מתרוקן, מתחרפן, הלבד כבר לא ממלא לך את השגרה, הוא הורס לך את הנשמה. כי החיים זה מסע, ואף גבר כמה גבר שיהיה לא יכול לעבור אותו בלי אהבה. כנה, אמיתית, כזאת שתהפוך את הלבד לביחד, את האלכסון לחצי עיגול, את הדאגות לנשימה עמוקה, את השאלה תגיד לי גבר.. אתה מאושר? לשאלה מן העבר, כי העתיד יותר אופטימי איתה, שנתיים זה מספיק, תן ללב סיכוי להפגע באיזה חץ של אהבה.

תתעורר כל יום מהודעה של בוקר טוב אהובי, תלך לישון עם חיוך סתמי. אל תפחד להשבר יש מי שהכתף שלה לראש שלך פנויה, שהיא תמיד כאן בשבילך. שהימים איתה יותר יפים, שהרגעים איתה חסרי מילים, שהלב איתה מרגיש בעננים, שהראש נטש את המחשבות שהיו במיטה הריקה, שהניחו לך כבר עם השאלה המציקה, תגיד לי.. מה עם איזה בחורה, הנה היא פה, והיא הדבר הכי טוב שקרה לך לאחרונה. תתמכר אליה ותעזוב כבר את הלבד. תחייה את הזוגיות ותפסיק להלחם בדד, בעולם, בעצמך, בדרך הארוכה שאנחנו צריכים לעבור פה, ובשגרה הזאת שלפעמים מרגישה כמו מחלה כרונית שאין לה תרופה.

שתשב שוב במיטה בשתיים בלילה ותשאל את עצמך, תגיד לי גבר.. אתה מאושר? אתה תרגיש פתאום מוזר, כי תמיד ענית בלא, והלא התחלף בכן, הבנת שאת מאושר שאיתה אתה ישן, שאותה אתה נושם, שאיתה החיים יפים יותר מהלבד הממכר, אבל עכשיו הכל בסדר, האסימון נפל, אתה תקום מחר עם יד רדומה ושיער על הצוואר, ואז שתפקח את העניים ליום החדש תבין, שכל מה שהיה חסר לשאלה גבר.. תגיד לי אתה מאושר? זה אותה, את החצי לב שהיא הביאה לך, כי איתה, כל יום זה יום האהבה.