כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

משחקים של אכזבה

בנות הן לפעמים משחק אבל לפעמים גם משחקות בנו הגברים.

הסיפור שלי בכלל לא כמו סיפור רגיל עם סוף טוב או רע ..
הסיפור שלי מתמשך וכנראה אין לו סוף.

מורן עזבה אותי בדיוק ביום שבו התגברתי על הפחדים והחלטתי שאותה אני אוהב כל החיים,
היא כנראה פחדה בעצמה מהאמת שלי לכן הלכה בלי לומר מילה ובלי לקחת את הדברים שלה,
היא הלכה אבל גם נשארה.
היא נשארה כי הריח שלה נדבק בסדינים ובבגדים, כי המברשת שיניים שלה קרצה לי כל בוקר כשהתכופפתי לשטוף את הפנים,
אפילו חשבתי לצחצח בה כדי לטעום את הטעם שלה שוב.
היא נשארה כי כל מה ששייך לה נשאר וזה משאיר זיכרונות כאילו היא עדיין פה איתי.
בפעם האחרונה שהתקלחתי אפילו המרכך שלה הביט בי בפנים שמוטות וכאילו דרש ממני שאשאיר אותו שם בפינה של המקלחון איפה שתמיד היה.
את השניצל לארוחת צהריים הייתי מכין כמו שהיא לימדה אותי וגם זה הזכיר לי אותה מידי יום.
לא ידעתי איך אני אמור להשלים עם המציאות שהיא איננה אבל כלכך ישנה.
וכמו שציפיתי או שלא ציפיתי בכלל גם הזמן חלף ולא עצר לרגע.
לפעמים לקח לזמן יותר מידי זמן לחלוף אבל הוא חלף.
ומצאתי את עצמי מקלף קליפות קשות מהלב שהתכסה לו בתכריכים של דיכאון.
כל פיסת עצב הייתה ארוכה כזאת כמו תחבושת אלסטית,
וככל שהורדתי יותר עצב כך התגלה הצבע האדום המבריק הזה של הלב הבריא שחיפש למצוא אהבה חדשה ולהתחלק לשתי חתיכות עם השברים האלו באמצע.
הזמן המשיך לחלוף לאט לאט בלי למצמץ עברה שנה, שנה שבה גיליתי אדם שונה אדם שלא נהנה מהחוויות שלו אלה רק חיפש ריגושים כל פעם מחדש.
אביב וסתיו לא היו עוד עונות שחלפו הן היו שתי בחורות ששיחקתי בהן בעת ובעונה אחת בלי לגלות להן שעם אחת היה לי חם בחורף ועם השניה קר לי בקיץ.
אחריהן הלכתי למעיין, לא למעיין של מים וכל זה, למעיין מאשדוד שהייתה פסימית מידי אז עם קצת רסיסי אופטימיות על חיים מאושרים בכאילו, קניתי את הלב שלה לתקופת המבחנים ואז זרקתי אותה כי כבר לא הייתי לחוץ מידי .
הגיע סוף הסמסטר וקיבלתי שי, לא שי כזה כמו מתנה, שי הגיעה אליי כשחיפשה איזשהו ספר בסיפריה, שאני נכחתי בה רק בגלל המחשבות שהיו לי על איך שאני מתנהג מגעיל לבחורות בתקופה האחרונה.
אז שי הגיעה ואמרה: "היי אתה מכיר אולי את ספר הציטטות הפילוסופיות?!"
"אמרו שהוא אמור להיות כאן בשורה הזאת".
הסתכלתי עליה משהו כמו נצח מבחינת הזמן שכאילו עצר לי, ולא הצלחתי להוציא מילה .
קמתי עברתי על השורה שהיא הראתה לי עם ארבע טורים וארבעה מדפים בכל אחד, והספר ממש בלט החוצה כשהתקרבתי אליו עם האצבע בלי לקרוא בכלל מה כתוב על כל ספר לפניו, משכתי אותו נתתי לה והלכתי בלי לתת לה לומר תודה.
המשכתי לחשוב על כמה אני אנוכי ומגעיל ואז היא משכה אותי סיבבה אותי והדביקה לי נשיקה ארוכה כזאת בפה, שהשאירה אותי קפוא במקום, והלכה.. הפעם בלי לתת לי לומר תודה.
אהה בכלל לא הייתי צריך לומר תודה, אולי הייתי צריך לשאול מה זה היה?!
או למה נישקת?!
או לא יודע מה...
ואם אתם חושבים שיצא לי עם שי משהו אז אתם טועים, כי שי הייתה רק מתנה בסופו של דבר.
מתנה שגרמה לי להבין שבנות הן לפעמים משחק אבל לפעמים גם משחקות בנו הגברים.
ולסיפור שלי אין סוף כי אני רק בן עשרים ושבע .

Israel Yakobov עקוב אחר Israel
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Israel Yakobov
מציאות או שיגרה
מציאות או שיגרה
מאת: Israel Yakobov
לא מבוגר מספיק
לא מבוגר מספיק
מאת: Israel Yakobov
בית מקרטון
בית מקרטון
מאת: Israel Yakobov
סיפורים אחרונים
תמיד תהיה האהבה הכי גדולה שלי
תמיד תהיה האהבה הכי גדולה שלי
מאת: אחת שיודעת
זה או אני או יד ימין תחליט זריז
זה או אני או יד ימין תחליט זריז
מאת: Maya Yalov
לב מטייל
לב מטייל
מאת: עומר אוקון
המדורגים ביותר
" שקר החן והבל היופי ״ פרק 6
" שקר החן והבל היופי ״ פרק 6
מאת: ליאל לוי
לחיים, סאלוט צ׳ירס
לחיים, סאלוט צ׳ירס
מאת: דנה לוי
מבינים רק פחות
מבינים רק פחות
מאת: Eran Savi