כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 3

כאב מדומה

כאבתי את הכאב שלך, אספתי את השברים. ואז הבנתי שהם לא אמיתיים, שרק אני כואב לא קיים בכלל

האמת? הפעם חשבתי שזה נגמר. הייתי מוכן לקבל את הדמעות שלך, להכיל את הכאב שלך. חשבתי שזהו, שבאמת גמרת איתו, שזה נגמר ביניכם ולא יחזור. הרי ככה אמרת לי, בעוד את בוכה, הוא כאילו מת בשבילך. והרגשתי את הכאב שלך מבעד לטלפון. כל מה שרציתי היה לשבת לידך, לחבק אותך, ללטף את שערך ולתת לך להוציא הכל.
תמיד צוחקים עלינו שאני אחראי עלייך. זה נכון באיזשהו מקום. תמיד רודף אחרייך, דואג שיהיה לך טוב, שלא יהיה חסר לך כלום, יודע איך לעודד אותך גם כשאת מנסה להסתיר ואומרת שהכל בסדר. ותמיד סמכתי עלייך, שאת אומרת משהו את עומדת בו. וכמה שכאב לי שבאותה נשימה שבה אמרת שנפרדת ממנו סופית את מתרחקת גם ממני, הבנתי שאת צריכה את זה, גם לעצמך וגם לי. נכון שלא הכל אני עושה מתמימות. ידעת שאני רוצה אותך וגם אמרת לי שזה לא יקרה בינינו. אבל כמו שאת משקרת לי ולעצמך, גם אני משקר לי ולך.
כי מסתבר ששום דבר לא השתנה. אני בשלי ואת בשלך. ניסית להסתיר את הדיבור ביניכם, את ההודעות, אבל הבנתי כבר לבד. ולא הפריע לי שאתם מדברים (זה תמיד הפריע כי אני מקנא, למה הוא ולא אני? איך את הולכת אליו, הוא אפילו לא מתאים לך) אלא הפריע לי ששיקרת לי ולעצמך. כי כאב לי לראות אותך ככה, אחרי שנפרדתם, דאגתי לך, בתור חברה טובה שעוברת משבר קשה, אישי.
הייתי מוכן ללכת עד סוף העולם בשבילך, להביא לך מה שתרצי ומה שתבקשי. כי באהבה צריך להשקיע, היא לא באה סתם ככה, צריך לטפח אותה. אבל את בשלך, וזה מה שכאב לי באמת.
אז שיהיה לך בהצלחה איתו, אותי כבר איבדת. לא אהיה כאן לאסוף את השברים המדומים פעם נוספת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

אביב אלדד עקוב אחר אביב
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
Duni 231
Duni 231
איך הצלחת לשים את הרגשות בצד ופשוט להמשיך הלאה? כמה שאני לא מנסה אני פשוט לא מצליחה
הגב
דווח
Anastasia Hamandritov
Anastasia Hamandritov
לפעמים יש לנו נטייה להמשך למי שעושה לנו רע, וזה כל כך דפוק ולא מובן דווקא כאשר יש לנו מישהו, שעומד מולנו ורוצה אותנו וכל חלק בנו.
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף