כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 3

כוסאמעק ביטחון עצמי

היית צריך לשבור את הכוס שלנו, ובמקום זה שברת לי את הלב, תודה שהעברת אותי את כל הסבל שעברתי כדי לדעת דבר אחד, הבטחון העצמי שלי הוא משהו מיוחד, אין אותו לכל אחד.

"עוד חודש לירון, אתה קולט? , פאקינג חודש מהיום, שלושים ימים והחלום הופך למציאות, נהופך ללב אחד, לגוף אחד שמתמודד עם העולם הזה ביחד, אחרי שש שנים של זוגיות, אתה מתרגש מאמי?"
"מתרגש? , מתרגש זאת מילה קטנה מידי יפה שלי, עוד חודש אני הופך לאיש הכי מאושר בעולם, הפכת את העולם שלי ליותר ממושלם, את הלילות לשלמים, את הבקרים לקלים, את החיים שהיו לי בלעדייך למרגשים, אני אוהב אותך, אוהב כמו שלא אהבתי בחיים, אני שלך לעולמים".

את לירון הכרתי במסעדה שמלצרתי בה, הייתי אז ילדה קטנה, בת 18, הייתי לחוצה ממה שהחיים הולכים לזמן לי, מהעובדה שאני רווקה ומזה שיש לי אחות תאומה שמשאירה לי אבק בכל מה שקשור ליופי. הוא בא בול בזמן, כמו שיחה מהראלה בזמן של מינוס חונק, כמו הזמנה לחינה עבור אשכנזי, כמו אהבה אמיתית למתוסכלת מזוגיות, כמוני.
הבטחון שלי היה בריצפה וכל פעם הגיע גבר אחר ועבר מעליו, הבטיח חלומות וזרק מילים שקיימות רק בסרטים עם הסוף הטוב, כל אחד מהם הבטיח לאהוב. אבל כולם עזבו אחרי שהם השיגו את מה שהם רצו, ואיך שהרגשתי שהבטחון הזה מתרומם מהרצפה המאובקת הם זרקו אותו שוב לשם, בלי למה, בלי אבל, פשוט זרקו, השאירו אותי עם ים של שאלות, מה אני מצפה מהבטחון הזה שכל הזמן באתי לו בשאלות תוקפניות, מתי הוא יתחיל אצלי טיפה להתגלות, מה יש מצב שרק אצלי הבטחון מסתתר מתחת לשמיכות של תכונות אחרות? , הבטחון שלי גרם לי לוותר.. על עצמי לפחות.

אצל יהל אחותי התאומה המצב היה שונה, הכל אצל פרח, היא הייתה מפילה גברים בפח. היא מהבחורות ששואלים אותן בכמה כסף הן קנו עוקבים באינסטגרם, איך הגיוני שהאינסטרגם של ילדה אלמונית מדימונה, מלא בריר של גברים שרק חולמים על סיכוי לחלוק איתה את הריר שהם הציפו בתמונות. לייקים, תגובות, הודעות, ועוד תגובות, היא יכולה לחלק ביטחון ללפחות 100 בחרות אומללות. כאלה עם 250 עוקבים, שחצי מהם הם בכלל משפחה, וסבתא שפתחו לה אינסטגרם כדי שתיראה איזה נכדה מדהימה היא טיפחה.

אז אני הייתי מהבחורות שסבתא שלהן עקבה אחריהן, ויהל... אחח יהל, לא היה לה כוונה לחלק לי קצת מהבטחון שאלוקים פיזר לה, הוא עבד עליה איזה יום לפחות, הרופאים הוציאה אותה מהרחם למיטה עשויה מזהב, ואותי למיטה צרפתית של לוחם ממג"ב. עד שלירון הגיע, האביר על הסוס הלבן, הגבר שהרים לי את הביטחון המאובק, הוא לא עלה מעליו, הוא נישאר, ניקה אותו מכל הכאב שצבר, כמו כלב שעזבו אותו מאחורי סורגים במכלאה חשוכה, הוא הרים לי את הבטחון שהיה זרוק בריצפה. הצלחתי להרגיש את הזנב של הביטחון שלי מתחיל לקשקש קלות, לא הרגשתי מהביטחון שלי את אותה הרגשה אף פעם, טוב אולי פעם אחת, ביום שדני מזרחי מכיתה ז'3 אמר לי שאני יפה, הוא היה בתול שפתיים, בטוח הוא ניסה להזרים אותי, הייתי עם גשר באותה תקופה, מה הסיכוי שמכל הבנות בכיתה הוא ירצה דווקא ממני נשיקה.

הכל היה עם לירון מושלם, שש שנים של אהבת חינם. לילות קסומים, גנטלמן שיכול להעביר קורס גנטלמנים לגברים אחרים. כזה שמנשק לפני שהולכים לישון ולוחש שהוא אוהב כל יום. מהבחורים האלה שיורידו את החולצה ויניחו על שללוית שחלילה לא תדרכי עליה עם העקבים החדשים, כזה שיפתח את הדלת של המכונית שחלילה לא תזיעי מהפעולה של הפתיחת ידית. מהגברים שישלחו לך פרחים באמצע היום לעבודה ויגרום לכל הבנות לקנא באהבה שיש לך, הוא זה שגרם לביטחון שלי לפרוח מחדש. הייתי מאוהבת לו בחיים, ואחרי שש שנים הגיע היום שייחלתי לו שנים.

"יפה שלי, בואי נלך סיבוב לחוף, נוריד את הכפכפים ולא נפחד לתת לחול לקשט את עצמו בכפות רגליים שלנו.", "עשר בערב משוגע אחד, שים הישרדות, יש פרק הדחה", "בואי נוו בבקשה, יש לי הפתעה..", וכמו כל בחורה סקרנית שמתי כפכפים עוד לפני שהוא סיים להגיד את המשפט, "הפתעה? , נו למה לא אמרת, למי אכפת מהתוכנית הזאת בכלל". עשינו את דרכנו לחוף, הזיעה מהתתרגשות התחילה לנשק ללירוני שלי את המצח, חנינו את האוטו ועשינו את דרכנו לים, המקום שאני הכי אוהבת, הוא ידע את זה שהגלים גורמים לי לשקט נפשי, הוא ידע שזה המקום שאני באה אליו כשאני עצובה וצריכה להתנתק מהעולם המשוגע. "רכבת פעם על סוס?", "סוס מאמי, איזה סוס, אולי פוני, בטיילת בטבריה, זאת האטרקצייה הכי מפתה שם, אבא שלי הכריח אותי לעשות סיבוב עליו". "אז הנה, יש לי אחד ולך אחד, בואי ניתן להם לסחוף אותנו לאן שהם ירצו".

עלינו על הסוסים ועם עניים מכווצות התחלתי ליראות שלט בנוי מעצים, שביל לבן ובן אדם שעמד ליד, הוא החזיק כינור וככל שהתקברתי לשם לא הצלחתי לשמוע את הצלילים שהוא מוציא, שמעתי רק את הלב שלי דופק בצורה הכי חזקה ששמעתי אותו דופק אי פעם. "מאמי... , מה הולך?", "הפתעה לא? , תחכי בסבלנות". הגענו לשביל, הכל היה מושלם מידי, הגלים ידעו בידיוק איך להרגיע את הלב שלי שרצה לצאת מהמקום. לירון אחז את ידי והתחיל להוביל אותי על השביל הלבן, בשלב הזה הכנר ניגן כבר שיר מוכר, השיר שתמיד אמרתי ללירון שאני רוצה שיהיה בסלואו שלנו בחתונה, השלט בער והלהבות צעקו בחוזקה, "יפה שלי, מוכנה לקבוע תאריך לחתונה? , הוא ידע שאני כבר הולכת להגיד את הכן הכי גדול שהפה שלי יכול להוציא, אז הוא דילג על השאלה הרטורית הזאת שכל הגברים שואלים, "התינשאי לי?", לא, אני שש שנים איתך, מה אני מתכננת לעשות איתך טיול שורשים בעכו העתיקה, ברור שכן, אני חייבת לו את החיים שלי, על כל מה שהוא עשה בשבילי, על הביטחון שהוא הרים לי, על האהבה שכל יום הוא מעניק לי, הוא זה כל מה שאני צריכה, הוא כמו חדר בריחה מהשגרה העמוסה, הוא מתנה, הוא הגבר שאיתו אני רוצה להקים משפחה.

אז התחלנו לתכנן את הכל לכבוד היום המיוחד, היום שיעיד שאנחנו הופכים לאחד. ואיפה זה יהיה אם לא בחוף הים, המקום האהוב עליי, הוא ידע שהוא יעשה הכל כדי לרצות אותי, כזה הוא, שם את עצמו בצד ברגע שזה מגיע לדברים שעושים אותי שמחה, מזל שהוא זה שבחר את החליפה, כי אם לא זה כבר היה הופך להגזמה. כבר חלמתי על הרגע שהוא מנפץ לכוס הזאת את הפרצוף וברגע אחד משכיח את העבר, את הבטחון שהיה בצל של עצמו, את הבחורה שסבתא שלה עקבה אחריה באינסטגרם ואת האחות התאומה שהשאריה אותי בשממה. וכמו כל בועה מושלמת מיידי משהוא היה חייב לפוצץ לי אותה בפנים. לפוצץ את השמחה שהרגשתי מזה שנים, שחלמתי עליה בלילות העצובים.

זה קרה שבועיים לפני החתונה, הגעתי מוקדם מהצפוי מהעבודה, לירון כבר עבר לגור אצלי, אמרתי לו שאני לא רוצה שאף אחד תחטוף לי אותו רגע לפני החתונה. וכמו חתול ששמת אותו קרוב לצלחת של חלב, שמתי אותו ליד יהל אחותי התאומה . דם מדמי, בשר מבשרי. בחדר שחלמנו בו חלומות שלמים, על משפחה, על ילדים, בחדר שחלקנו אהבה מתחת לסדינים, שכאבנו ושפכנו את הלב אחד לשניה בלי מעצורים. בחדר שלנו, המקום הכי קדוש, המקום היחיד שגרם לחששות לעמוד בצד, בחדר שבו נשבענו לעד, דווקא בחדר הזה.. הוא בגד. ועוד עם אחותי התאומה, היפה מידי, המלאה בריר מגברים שהיא מסובבת על האצבע הכי קטנה, היא סובבה עליה גם את הגבר שלי, הגבר שהיללתי שאין שני לו, מה בסוף נשאר... בועה שהתנפצה, לב שבור, והרים של אכזבה, ממנו, וממי שפעם עוד הייתי מוכנה לקרוא לה משפחה.

"אני לא מאמינה..", “הבטחת, נשבעת! שאני אחת ויחידה, אתה לא מיוחד, אתה בן זונה כמו כל אחד, הלוואי שלא הייתי פוגשת אותך לעולם, בלעדיי אתה סתם אפס ופחדן. תהנה מהסקס עם אחותי הזולה שאיתך, הפסדת אושר ואהבה טהורה, ואת אחות יקרה, מאחלת לך שכל גבר שיהיה לך יבגוד בך כפול, מה אני מצפה מאחת שהיא חושבת שהיא מלכה, אז תרשי לי לחדש לך, את לא מלכה, את לא משפחה, את סתם זונה!". הם קמו מהר מהמיטה, הסדינים שכיסו את גופה הערום הפשיטו אותי מהדמעות שהחזקתי בגרון, ירדתי על ברכיי ובכייתי כמו ילדה קטנה שעשו עליה חרם בכיתה, כמו ילד שהשאירו לבד בהפסקה, כמו אישה שחזרה את כל הצעדים שהיא הצליחה להתקדם בסולם של החיים.

חודש עבר מהיום שהחזיר לי הבטחון העצמי לריצפה, החלטתי לבטל את החתונה, להתרחק מהעולם, להתרחק מכולם. אז קניתי כרטיס טיסה לדרום אמריקה בכיוון אחד, חשבתי שאם אני אברח אני אצליח להתגבר על הלבד. ובנתיים שאני בורחת מהבגידה שרדפה אותי לכל מקום שהלכתי אליו הגיע לאוזני השמועה בצד השני של העולם, אחותי ולירון נשבעו לעולם. מסכנים הילדים שהם יביאו לעולם, הם לא ידעו שמי שהולך לגדל אותם על ערכים של מוסר, של אהבת חינם, הם זוג שחטאו בחטא שאלוקים רשם, חוק שחרוט באבנים שכתובים בהם החוקים של החיים, של הדברים האסורים, חוק שהפך אותם מאנשים, לבוגדים, למנודים.

אחרי שנה שאני מתנתקת בכל מה שגרם לי להיות בשפל של החיים שלי קיבלתי את השיחה שכל כך פחדתי ממנה, השיחה מאבא. הדמות לחיקוי שלי, זה שבנה אותי, זה שגרם לי להאמין בעצמי שהבטחון שלי גרם לי ההפך, זה שגידל את אותה האחות שהרסה לי את החיים בשניה, זה שלא יכל להשאיר אותה מאחור למרות המעשה שעשתה, כזה הוא, מלאך עליי אדמה. "ילדה שלי, עוד שבוע החתונה, אני יודעת שנפגעת ואין דרך מספיק נכונה לתת להם חנינה. אבל אנחנו משפחה, ומשפחה לא בוחרים, אני בוחר להאמין שיש אצלך פינה קטנה בשבילה, אני מבקש.. תבואי לחתונה." לא יכלתי להגיד לזה שתמיד אמר לי כן, "לא". אז ארזתי את החיים שברחתי מהם בתוך מזוודה, וחזרתי להתמודד מולם פנים מול פנים, הבטחון העצמי שלי התעורר בדיוק ביום של החתונה, הוא לא מתכוון לעבור על מה שהם עשו לו בשתיקה, הוא החליט להחזיר להם מלחמה.

היום של החתונה הגיע, אורחים מכל קצוות הארץ, הרגשה של התרגשות מהולה בהרמת גבות באוויר, הם שמחים בשבילם אבל עצובים בשבילי, כולם חשבו שאני פה על תקן המסכנה, הספיק לי להיות המסכנה 25 שנה, הספיק לבטחון העצמי שלי לברוח כל פעם למחילה. אז הגעתי, ושמתי בצד את כל הפרצופים המנחמים שהעיפו לעברי ולעבר הבטחון העצמי שלי, הוא היה בשיא, גרם לי להבין שהוא היה בתוכי כל החיים, פשוט לא נתתי לו סיכוי סיכוי לדבר ונתתי לגברים מסכנים לדבר בשבילו, היום הוא יוצא לדרך משל עצמו, בטוח וחזק, כזה שישאיר לבטחון העצמי של יהל, האחות התאומה, אבק.
אז הלכתי לחופה הריקה והחלפתי את הכוס זכוכית בכוס מברזל והמשכתי לי לכיוון הדוכן של הקובה, אני מתה על זה שהיא מטוגנת. אוכלת להנאתי ומחכה לרגע שלי בערב, הרגע שכולם יזכרו, במיוחד לירון ויהל, רגע שהם יזכרו לכל החיים! .

"כל האורחים בבקשה להגיע לאזור החופה אנחנו רוצים להתחיל", אנשים מתרגשים, אווירה של נישואין, נישואין שיקריים, אבל אני לא הולכת לבכות דמעות של רחמים, הייתי צריכה לעבור את כל מה שעברתי בחיים בשביל הרגע הזה. פוסעים זה לצד זו לירון ויהל עשו את דרכם להשבע לעולם, השיר ברקע היה השיר שלי, השיר שחלמתי עליו ביום שאני אתחתן, הם ידעו בדיוק איך לפגוע בי עוד קצת, נעמדים מתחת לחופה, עומדים להשבע לעולמים. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי (אמן) אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", הטקס חלף ומה שנשאר זה רק לנפץ את הכוס, רק שלירון לא ידע מה מצפה לו. "אתה רשאי לשבור את הכוס", ראיתי את הנחישות שלו בעניים, לוקח תנופה עם הרגל החזקה ונותן פצצה לכוס שמברזל עשויה, היא לא נשברה, אף אחד לא מבין מה קרה, למה הוא לא מצליח, לוקח עוד תנופה, ולא מצליח שוב, ושוב, ושוב, אז בדיוק ברגע שראיתי שהוא התייאש ניגשתי לחופה, נעמדתי למולם, מול הזוג שקרנים האלה שכרגע נשבע לעולם, הסתכלתי ללירון בעניים ואמרתי בשבילי ובשביל הבטחון העצמי שלי.

"היית צריך לשבור את הכוס שלנו, ובמקום זה שברת לי את הלב, תודה שהעברת אותי את כל הסבל שעברתי כדי לדעת דבר אחד, הבטחון העצמי שלי הוא משהו מיוחד, אין אותו לכל אחד".

תודה שאתם פה, כל פעם מחדש, מרגשים אותי עד שיגעון. תקופת מבחנים, חיים לחוצים, עבודה, שגרה, אתם ההפוגה, הנחת השלווה, לשבת ולכתוב לכם עוד קטע, שגם אם הוא גרוע אתם תאהבו ותפרגנו, כי כל אחד ממכם הוא לב אחד ענקי! , זכיתי בכם!

Eran Savi עקוב אחר Eran
שמור סיפור
ספרים מאת Eran Savi Eran Savi
פויקה של רגשות יום יבוא ונבין שהחיים קצרים מדי, שהנופים יפים מדי, שאהבה
יש פעם בחיים, ואכזבה כל כמה חודשים. שהתעסקנו בלהשיג יותר
מאשר לקבל, ולשנוא יותר מאשר לחבב, שלא הרבינו לקחת סיכונים
ותמיד אהבנו את אזור המבטחים. שלא אמרנו מספיק, שלא מיצינו
אפילו פסיק... ממי שאנחנו.
הספר פויקה של רגשות הינו אגודה של קטעים קצרים
הנוגעים בשלל נושאים מחיי היום יום שלנו.
חלק מהקטעים מדברים על אהבה, חלקם על אכזבה,
חלקם מדברים על המסע אותו אנו צריכים לעבור פה בעולם שלנו, ובעיקר כולם מלווים באופטימיות גדולה ואמונה חזקה, שאנחנו מסוגלים לעבור את הכל ולחייך בסופו של דבר.
הספר כתוב בשפה פשוטה ובגובהה עיניים, ומביא את הקוראים להתמודד באומץ מול החולשות הנסתרות בדרך ליציאה לדרך חדשה, קבלה עצמית והערכה על המתנה שאנחנו.
הצטרפו למילים שלי, אלו שישבתי בלילות וכתבתי, אלו שמחקתי, אלו שנחרטו לי בדם, המילים הללו, שמשנים לי את החיים בכל פעם שאני חוזר אליהן.
ניפגש מתחת לפוך עם איזה ספר טוב :)
באהבה, ערן.
לפרטים נוספים
לסיפור זה 16 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Myself .
Myself .
ואו
הגב
דווח
Shoval Abu
Shoval Abu
הגב
דווח
משה ביטון
משה ביטון
פעם ראשונה שגרמו לי לקרוא טקסט כ"כ ארוך בכל כך הרבה התלהבות ❤️
הגב
דווח
טען עוד 27 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Eran Savi
התאהבתי בדתייה
התאהבתי בדתייה
מאת: Eran Savi
קצת אופטימיות אנשים...
קצת אופטימיות אנשים...
מאת: Eran Savi
 בני מזל אריה
בני מזל אריה
מאת: Eran Savi
אז, איך אתה מגדיר אותנו?
אז, איך אתה מגדיר אותנו?
מאת: Eran Savi
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D