כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 3

עד שיעבור

כל כך רציתי לחבק אותה, אפילו כמישהו זר. לחבק אותה כל כך חזק שתבין שאני מצטער ומתגעגע אבל הייתי נשרף כולי מאהבה.

חניתי בחנייה הקבועה שלי מאחור וירדתי במדרגות תוך שאני דוחפת את המפתחות חזרה לתיק ומהרהרת לעצמי מה אני צריכה מהסופר פארם ואיפה לעזאזל הפתק שרשמתי לעצמי. בעודי נוברת בתיק אחר הפתק אני שומעת את שם המשפחה שלי נקרא לעברי בקול מוכר.
הרמתי את העיניים מהחיפושים וקפאתי לכמה רגעים, עיניים כחולות וחיוך עצוב גם הם קפאו מולי לשנייה אחת שהרגישה כמו נצח.
מטורף איך שהזמן הופך את הנפש התאומה שלך, אהבת חייך-לאיש זר. כאילו לא הכרנו אחד את השנייה לעמקי הנפש, לא אהבנו עד כאב, לא גרנו יחד, לא פינינו מקום בארון. טעם מר עלה לי בגרון.
״היי מה שלומך?״ אזרתי כוחות לחייך חיוך גדול והאטתי את קצב ההליכה. לחבק אותו?
״בסדר גמור, מה איתך?״ סינן אליי תוך כדי המשך הליכה.
״מצויין״ המשכתי ללכת.
מה הוא אידיוט? מנסה להבין למה הוא קרא לי בשם המשפחה כאילו אני ה bro שלו. ולמה הוא לא עצר רגע ולמה לא שאל קצת מעבר, למה הוא לא חיבק אותי? איך לא כאב גם לו כמה הרגשנו זרים בדקה הזאת?
הנחתי שאלה תשובות שלעולם לא אקבל והמשכתי ללכת לסופר פארם, לקנות פלסטרים ללב בתור התחלה. אסור לי להרוס את ממלכת הקרח וההגנה שבניתי סביב עצמי. הדמעות הציפו לי את העיניים אז רק המשכתי ללכת, בלי להביט לאחור. ידעתי שאם אסתובב זה ישבור אותי.

*******

עצבני שאני מאחר לאימון בשביל לקנות את הדאודורנטים הדפוקים האלה לאחי יצאתי מהסופר פארם לעבר האוטו בחנייה הקבועה שלי מאחור.
התקדמתי בצעדים מהירים ועצבניים אל המדרגות והתחלתי לתכנן איך אספיק לאימון, ושם קצת לפני המדרגות קפא לי הלב.
היא כל כך יפה שזה כואב, כמעט והספקתי לשכוח כמה אני מאוהב בה, כמה היא מצחיקה אותי כשהיא חושבת הרבה או מחפשת משהו.
לא רציתי שהמפגש הזה יתפספס ושהיא לא תשים לב אליי, פתחתי את הפה כדי לקרוא בשמה ופשוט לא הצלחתי לבטא אותו. שרף לי כל הבפנים וכמעט ועלו לי דמעות לגרון אז קראתי לה בשם המשפחה שלה כי חשבתי שזה פחות מכאיב, אף פעם לא קראתי לה ככה.
היא הרימה אליי עיניים מבריקות והמומות ולא יכולתי לשאת כמה פגעתי בה. ידעתי מה המחיר של מה שעשיתי ואיך היא הייתה חייבת להיות חזקה ולפי איך שאני מכיר אותה היא בנתה חומות סביב הלב ולא נתנה לאיש לגשת.
״היי מה שלומך?״ היא חייכה אליי את החיוך הזה שלה וריסקה לי את הלב אפילו יותר. היא נראתה כאילו הכל טוב אצלה והיא מאושרת.
כל כך רציתי לחבק אותה, אפילו כמישהו זר. לחבק אותה כל כך חזק שתבין שאני מצטער ומתגעגע אבל הייתי נשרף כולי מאהבה.
אז המשכתי ללכת ״בסדר גמור, מה איתך?״
״מצויין״ היא המשיכה ללכת והתחננתי בלי קול שתישאר.
כשעליתי במדרגות הסתובבתי אחורה, בתקווה שאולי גם היא תסתובב ובלי מילים נדע איזו טעות עשינו. אבל היא לא הסתובבה.
״אני אוהב אותך יפה שלי״ לחשתי לה אבל היא לא שמעה אותי, אני יכול רק להניח שנמשיך ללכת כל אחד עם הכאב המשותף לדרכו, עד שיעבור.
או עד שנתקל אחד בשנייה פעם נוספת.

חפשו בפייסבוק: Nomad - writer

Nomad . עקוב אחר Nomad
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Coral Goldner
Coral Goldner
מדהימה ומרגשת, תענוג לקרוא אותך ❤️
הגב
דווח
Nomad .
Nomad .
תודה קורל איזה כיף:)
הגב
דווח
Noam Harshish
Noam Harshish
חבל שאין עוד מרגש, הרגת אותי!
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Nomad .
 דרכים נוספות להגיד ״אני אוהב אותך״
דרכים נוספות להגיד ״אני אוהב אותך״
מאת: Nomad .
הנשיקה הראשונה השנייה שלי
הנשיקה הראשונה השנייה שלי
מאת: Nomad .
לעזאזל.
לעזאזל.
מאת: Nomad .
Nomi
Nomi
מאת: Nomad .
המדורגים ביותר
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eli Krimov
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
מאת: שבורת כנף
זה לא אני, זו את
זה לא אני, זו את
מאת: שבורת כנף