כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3 3

אָבִיב

כשאביב היה מחבק אותי ארוכות, הוא היה מניח את הסנטר שלו על הראש שלי. סתם כי הוא רצה לחדד את העובדה שמטר וחצי יכולים להיות כל כך מועילים בחיים האלה לאנשים גבוהי קומה.

"איך יודעים שבא אביב?" השיר הזה התנגן לי בראש משום מה כשנזכרתי באביב. אני לא מדברת על עונת הפרחים והדבורים והאלרגיות. אביב, החבר המיתולוגי שלי, החליט שהוא רוצה לחדש את הקשר שלו איתי. בשתיים עשרה וחצי בלילה. בשיחת טלפון.

האמת, אני כבר לא זוכרת למה נפרדנו. פעם מישהו חכם אמר לי שתמיד כדאי שהזכרונות הטובים יישארו אצלנו, גם אחרי שהבנאדם עוזב באיזשהו שלב כזה או אחר בחיים. אני זוכרת שביקשתי שנעשה קצת הפסקה, ומשם הקשר נותק ולא שמעתי ממנו עוד. הוא לא שאל למה, וככה הסקתי שהוא רצה את זה באותה מידה שאני רציתי.

אביב היה בחור גבוה. הרבה יותר מהממוצע. הוא תמיד צחק על הגובה שלי כשהיינו יוצאים לדייטים. היה לו מנהג מוזר להניח את אמת היד שלו על הראש שלי, ולהפוך אותו למשענת בשבילו. כשאביב היה מחבק אותי ארוכות, הוא היה מניח את הסנטר שלו על הראש שלי. סתם כי הוא רצה לחדד את העובדה שמטר וחצי יכולים להיות כל כך מועילים בחיים האלה לאנשים גבוהי קומה.

התקופה שהייתי גרה אצלו, בדירת חדר וחצי שהשכיר בפלורנטין, הייתה עבורי נדבך דיי משמעותי בחיים. למדתי על עצמי המון, ובעיקר על לחיות עם גבר בין ארבע קירות בטון ועוד כמה קירות של גבס. למדתי לשלוט על העצבים שלי כשהוא היה חוזר מהמכללה ואוכל ישר מהסיר של המוקפץ שהכנתי בשבילנו. למדתי לאהוב את הקול הזייפן שלו כשהוא היה שר במקלחת את דודו טסה או התקווה שש. למדתי לשחרר כשהוא רצה לצאת עם חברים כשלי לא היה מה לעשות באותו ערב. למדתי להתגעגע אליו כשהיה שקוע עמוק בתוך הספרים שלו באותן תקופות מבחנים. למדתי לבטוח בו. למדתי לסמוך עליו.

לאביב הייתה אלרגיה לפריחה. עד כמה אירוני שזה נשמע. כשמגיעה התקופה המדוברת, הוא היה מתחיל להתעטש בצרורות, ולא מפסיק. בהתחלה, כשעוד הכרנו, הייתי אומרת לו לבריאות, עד שכבר התייאשתי. אני מודה שהתגעגעתי לזה. לפרצוף המובך שהוא היה עושה אחרי שזה היה קורה.

אחרי שיחת הטלפון הקצרה שהיתה לנו באמצע הלילה, שתפסה אותי לא כל כך מוכנה, קבענו להיפגש. במקום שתמיד היינו מגיעים אליו כדי לסדר את המחשבות של שנינו. "הגבעה של ההר" היינו קוראים למקום המבודד הזה. הגעתי לשם ישר אחרי העבודה, והוא חיכה לי כמו חתן מתחת לחופה של עלים ופרחים שצמחו על העץ היחיד שהיה שם. שהיה שם עוד מאז שמצאנו את הגבעה הזו בפעם הראשונה. המראה הזה - שהוא יושב שם במעלה הגבעה הקטנה ומחייך חיוך דבילי - גרם לי לגחך ולגלגל עיניים.

"ארבע שנים - וזו התגובה הראשונה שלך?" הוא יורד מהגבעה וישר מחבק אותי. מוחץ אותי יותר נכון, כאילו הוא מתכוון לסחוט את כל הגעגוע שהיה אצלי. שהיה אצלנו.
"התגעגעתי אלייך קטנה. בואי נחזור להיות כמו פעם." הוא מביט בי והעיניים שלו אומרות הכל. את כל מה שלא הצליח להוציא בצורת מילים.
"בטוח?" נאומים שלמים שהצטברו אצלי במוח, נאומים חוצבי להבות שהיו מיועדים לרגע הזה נמחקו כליל באותו רגע כאילו לא היו שם מעולם. אני לא זוכה לתשובה ממנו, כי הוא מתעטש. ושוב פעם. ועוד אחד. ואני ישר מתרחקת עד שזה יפסיק. זה ייקח זמן, כמו שאני יודעת.

אז איך יודעים שבא אביב? כששומעים סדרה ארוכה במיוחד של התעטשויות, ומרגישים את החיבוק והסנטר שנשען לך על הראש. ככה יודעים שבא אביב. גם אם הוא בא אחרי נצח.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

A C עקוב אחר A
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Anna Korelova
Anna Korelova
ואו
הגב
דווח
A C
A C
תודה! :)
הגב
דווח
Noam Harshish
Noam Harshish
אלופה!
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
A C
לגבר הבא שלה
לגבר הבא שלה
מאת: A C
יש לך עיניים יפות
יש לך עיניים יפות
מאת: A C
מוטי הגבר
מוטי הגבר
מאת: A C
סיפורים אחרונים
בין גן עדן לגיהנום
בין גן עדן לגיהנום
מאת: Li Sha
אפשר גם אחרת פרק 35
אפשר גם אחרת פרק 35
מאת: Maya B
חופשה בברצלונה 2018
חופשה בברצלונה 2018
מאת: שוקו חם
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay