כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

כלוב של חובות

חיים את החיים בתכנונים

ישבתי לי בחדר מול המחשב. עורך את הטקס השבועי של לוח זמנים ותקציב לשבוע הקרוב. ההורים בעיסוקיהם, נתנו לי את השקט שהייתי צריך. "השבוע אהיה בלימודים 3 פעמים. בטח ארצה לשתות משהו. בעבודה אהיה שני ימים מלאים ועוד שני חצאי ימים. יהיה לי אוכל מאמא למשך יומיים-שלושה ואז אצטרך להכין סנדוויצ'ים. אולי ארצה לקנות משהו בחוץ ולאכול עם החברים?" דיברתי לעצמי. "טוב אטעין את הכרטיס ב-100 שקל." החלטתי. אסור לי לבזבז.

הטענתי את הכרטיס באתר של הבנק ווידאתי שחוץ ממנו, הכרטיס הנטען השוטר שלי, אין לי שום דבר אחר בארנק שאפשר לבזבז דרכו. ליבי התכווץ טיפה על השאלות מהחברים בעבודה כששבוע שעבר לא יכלתי לשלם כי המסגרת לחצה עד שהמשכורת נכנסה. אני חייב לתכנן את זה מראש, חשבתי.
ואז עברתי לאאוטלוק במחשב כדי להכין את המערכת השבועית.

בליפ. הודעה בוואטסאפ. רונן.
וואו רונן! חשבתי. לא דיברתי איתו שנים! "יותם, מה קורה אחי?" התחלתי לקרוא "הרבה זמן לא דיברנו. אתה זורם על טיסה לבולגריה באיזה סוף שבוע בקרוב? נשלים פערים אני אתה ושליו :)"
בהיתי במסך. גם שליו היה חבר מהתיכון שלא דיברתי איתו מלא זמן. פתאום הם נזכרו בי. הציעו לי לטוס איתם לחו"ל. לא ידעתי מה להגיב. רונן היה 'מחובר/ת' כאילו שהוא בוהה במסך הסלולרי שלו ומחכה שאקליד תשובה.

סגרתי את המסך. אני לא יכול לממן טיול כזה. החלטתי. אני אקליד לו שלא מסתדר לי. שאני לומד. שאני בתקופת מבחנים. כל דבר. העיקר לא להגיד לו שאין לי מספיק כסף לזה.
תוך כדי שאני טובע בניסיון לחשוב על תשובה ראויה, עוד מחשבה צצה לה בראשי.

איך הגעתי לפה? איזה החלטות קיבלתי שהביאו אותי למצב הזה?
איך הגעתי למצב שיש לי הלוואות בבנק ושחודש אחד בלי משכורת יכול לגרור אותי למצב כה בעייתי? איך הגעתי למצב שאני חי בשביל לעבוד ולא עובד בשביל לחיות? איך הגעתי לזה שאני גר אצל ההורים ועדיין לא מסוגל לעמוד על שתי רגליי גם שאני בן 29, פסיעה קצרה מגיל 30?
איך הגעתי לפה?

הבושה.

אנשים יעשו הכל כדי שלא יחשבו שהם צריכים עזרה. יעשו הכל כדי להימנע מתחושת הבושה. התחושה שבוערת מבפנים על גחלים ושורפת לך את הפנים. הצמרמורת המטרידה שעוברת על גופך כששואלים אותך על מצב כספך, התמרמרתי לעצמי.
אז די. לא עוד.

"אני מצטער אחי, אין לי מספיק כסף לטיול כזה עכשיו" הקלדתי והיססתי לפני שלחצתי על כפתור השליחה. "שיהיה" אמרתי ואז לחצתי.
התשובה לא איחרה לבוא "כן גם שליו אמר שהוא לא יכול. פיצה?"
חיוך מבויש התפשט על פניי כשקראתי את התשובה. עם פיצה אני יכול להתמודד.
זה לא בושה להגיד שיש לך בעיות כספיות, חשבתי. הרי בסופו של דבר בשום מסגרת אתה לא לומד איך לנהל את הכסף שלך. מישהו באמת יכול לצפות שלא
נעשה טעויות?

החלטתי להפסיק לכרות את הבור.
עכשיו הזמן לטפס החוצה.

Oren Cohen עקוב אחר Oren
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
חלומות
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
סיפורים אחרונים
שירים, סיגריות ויין
שירים, סיגריות ויין
מאת: איש המגבעת
מגנט
מגנט
מאת: Mo Bu
אני שבחוץ ואני שבפנים
אני שבחוץ ואני שבפנים
מאת: anonymous .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay