כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2 1

12 שנים של פחד

למרות שנפרדנו לפני כמעט שנה, הרגשתי שאתה הבן אדם הראשון שאני רוצה להגיד לו שסיפרתי

-סיפרתי
-איפה את?
-בגינה
-אני בא
-חכי לי

למרות שנפרדנו לפני כמעט שנה, הרגשתי שאתה הבן אדם הראשון שאני רוצה להגיד לו שסיפרתי. אתה היית הבן אדם הראשון שרציתי שיידע שהתגברתי על הפחד שלי, על האימה שהחזיקה אותי כבר 12 שנים אומללות, רציתי שאתה תיהיה הראשון שיחבק אותי אחרי שסיפרתי.
ביני ובינך היה קיים מתח עוד כשהיינו בתחילת התיכון, ואני זוכרת איך צחקנו על זה אחרי שכבר התחלנו לצאת בסוף י"ב. אני זוכרת שהייתי מהלכת במסדרון ומחפשת את הצחוק שלך ואת החברים שלך שאולי אתה תשב ביניהם בעוד הפסקה שגרתית של כיתה י'. ואז סיפרת לי שגם אתה היית מחפש אותי כשהיית נכנס בשער של בית הספר, היית מחפש אותי בין הבחורות הנמוכות עם השיער החום אבל אף פעם לא התבלבלת עם מישהי אחרת, כי לטענתך - יש לי גוון מיוחד של חום, ואי אפשר להתבלבל. אז כשהיינו יושבים על המיטה שלך לקראת פסח של השנה האחרונה שלנו בתיכון, היינו מחליפים סיפורים מטומטמים על איך התנהגנו כמו מטומטמים בשנה שהייתה דיי מטומטמת בעיקרה. ואז היית מזכיר לי איך החלטתי לקחת יוזמה באיזו מסיבה של חבר משותף, וזה עוד לפני ששתיתי באותו הלילה ונדפקה לי הברך בקיר ושלחו אותי למיון. אתה מזכיר לי שפשוט ניגשתי אליך עם החיוך שלי ואמרתי שאתה מקסים בעיניי. ואז אני תמיד הייתי מרביצה לך בקטנה וצוחקת במבוכה כי אפילו אני לא זוכרת שעשיתי את זה. וככה אתה אוהב לספר שהתחלנו לצאת.

-אני בגינה
-מגלשה
-צהובה?
-ברור

כשכתבתי לך ש"סיפרתי" לא ידעתי אם תגיב בכלל, לא ידעתי אם תזכור מה אני מחזיקה בבטן ובלב כבר 12 שנים, לא ידעתי אם זה בכלל יהיה לך אכפת. אבל אתה ישר ידעת ובאת. הגעת לגינה שעם הזמן הפכה לגינה שלנו, הגינה שבין הבתים שלנו ואנחנו תמיד היינו מגיעים אליה כששני הבתים שלנו היו הומיי אדם ורועשים. בשנייה ששלחתי 'send' הבטן שלי התכווצה ונזכרתי בימים שלשלוח לך הודעה הייתה על תקן הקבוע, הרגיל, הדבר הכי טבעי שעשיתי. ונזכרתי בכל ההודעות הקטנות האלו שהיינו שולחים אחד לשנייה בלילה ומצחקקים למול מסך הפלאפון שמאיר את החדר.

"היי"
"אממ היי" "אפשר בלי שיחת חולין? פשוט תחבק אותי בבקשה"
"בטח"

"את רוצה לספר לי מה קרה?"
"עוד לא החלטתי.. אפשר פשוט לשבת?"
"בטח"

"אממ יוני תקשיב, אני יודעת שלא דיברנו כבר הרבה זמן למרות שהחלטנו להישאר ידידים אחרי שנפרדנו, אז שתדע שאני ממש מעריכה את זה שבאת לפה עכשיו. תודה"
"רוני את יודעת שהייתי בא גם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה"
"אל תצטט לי את שלמה ארצי עכשיו.. זה גורם לי לחייך ולא באלי לחייך יותר"
"סיפרת לאמא שלך?"
"כן"
"ואיך היא קיבלה את זה?"
"היא קיבלה את זה. היא לא צעקה. היא לא בכתה. היא לא כעסה, לא עלי ולא עליו. היא הביעה תמיכה... לא הייתי מוכנה לזה"
"אמרתי לך שהיא תיהיה שם בשבילך! היא אוהבת אותך.. היא אמא שלך"
"כן יוני אבל אתה יודע שזה משנה את הכל! אתה יודע שעכשיו היא לא תוכל להסתכל לירון בעיניים"
"רוני די כבר! זו לא הדאגה שלך! ואני כל כך כועס על זה שעשית שזו תיהיה הדאגה שלך במשך 12 שנים ולא סיפרת לאף אחד"
"תפסיק לבקר אותי יוני! אתה לא מבין שלא קראתי לך לפה בשביל זה?"
"אז תגידי לי רוני.. למה קראת לי?"

בשיחה שנמשכה שעתיים סיפרתי לאמא שלי על הילדות שלי, על הילדות שהיא מעולם לא ידעה שהייתה לי. סיפרתי לה איך החיים שלי השתנו אחרי שהיא ואבא התגרשו והיא התחתנה מחדש עם בחור בשם עופר, שכבר היה גרוש עם שני ילדים - ירון ואופיר. אופיר הייתה הגדולה והיא הייתה גדולה ממני בעשר שנים, זאת אומרת בת 15 בזמנו, וירון היה גדול ממני בשמונה שנים, זאת אומרת בן 13. סיפרתי לאמא איך שכשהייתי בת 7 ירון היה מציק לי ברחבי הבית ואיך שכשהיא הייתה בנסיעות לחו"ל מטעם העבודה, הוא התעלל בי מינית ותקף אותי. סיפרתי לה איך הדחקתי את הכל ואיך העפתי את זה מהמחשבות שלי, ואיך התעלמתי מזה בחיי היום-יום, ואיך ישבתי בארוחות שישי עם חיוך מרוח על הפנים ואיך התנהגתי כאילו שום דבר לא היה ולא נברא. סיפרתי לה איך כבר שנים אני מרגישה שהחיים שלי נדפקו בגלל מה שקרה לי, שאני לא יכולה לבטוח באף אחד והקירבה לאנשים, האינטימיות (וממש לא רק הפיזית, אלא בעיקר הנפשית) קשה לי עד כדי כך שהרחקתי את יוני מעליי אחרי חצי שנה של זוגיות שהרגשתי שאני נרפאת בזכותה. סיפרתי לאמא איך מעולם לא בכיתי על מה שירון עשה לי, ואיך פשוט ניתקתי את הרגש מהחיים שלי ואיך אני פשוט לא מרגישה כלום במרכז החזה, חוץ מרגש הכאב שעוטף אותי רוב הזמן. סיפרתי לה איך עשיתי הפרדה בין החיים שלי עד גיל 7 ואחרי גיל 7, ושלפעמים אני בכלל לא מרגישה שאני אותה הבחורה שירון פגע בה, אלא שזה רק איזה שהוא סיפור ששמעתי ולא באמת חוויתי. וסיפרתי איך נמאס לי להרגיש כל כך מרוחקת מאנשים אבל להעמיד פנים שאני הכי קרובה אליהם בעולם. ואז התחלתי לחשוב על יוני.

"יוני.. קראתי לך לפה כי.. כי אני לא יודעת נו"
"רוני.. אני יודע שאת יודעת" "תגידי לי בבקשה"
"כי אני רוצה להרגיש"
"אני מבין"
"יוני אני לא רוצה להיות כל כך רחוקה ממך כשאני כל כך קרובה אליך. אני רוצה להיות מסוגלת להרגיש את החמימות הזאת שתיארת לי בזמנו שאתה מרגיש כשאני נוגעת בך, כי אני לא מרגישה אותה אף פעם. אני לא מרגישה שחם לי! תמיד קר לי.. תמיד חסום אטום יבש מגעיל ריק וכואב לי במרכז החזה. אני רוצה שלהיות איתך יפשיר לי אותו.."
"אבל אני לא יכול רוני" "אני לא יכול לעשות את זה בשבילך. אני כן יכול להיות פה איתך בזמן שאת לומדת להרגיש, אבל אני לא יכול לגרום לך להרגיש. הנוכחות שלי בחייך לא היא זו שתגרום לך להיות מסוגלת להרגיש משהו בלב. אני חושב שאת צריכה להתחיל לפרק את העבר, חתיכה אחרי חתיכה, ורק אז תיהי מסוגלת לאפשר לעצמך להרגיש, ובשביל זה את לא צריכה אותי"
"אני לא צריכה אותך?"
"התכוונתי שאת לא חייבת אותי.. התכוונתי שהתהליך הזה הוא שלך ושלך בלבד ואני לא יכול לקח אותו ממך ולפטור אותך ממנו"
"אוקיי. אבל אני רוצה אותך איתי"
"זה כבר סיפור אחר"

יוני צדק. אני לא הייתי צריכה אותו כדי לפתור את הבעיות שלי, זה לא שהייתי צריכה איזה נסיך על סוס לבן שיבוא וייסחוף אותי הרחק מבעיותיי ועצם הגעתו תאפשר לי להרגיש. יוני צדק, כי אני הייתי צריכה לאפשר לעצמי להרגיש שוב, והתהליך הזה הוא תהליך והוא לא קורה בין לילה אבל הוא גם לא חייב לקחת שנים. אני מפרקת לאט לאט חלקים מהעבר שלי, מתמודדת איתם כל יום קצת וגם מרגישה בכל יום קצת יותר. והיום, כשיוני מחזיק לי את היד או מסתכל עלי עם העיניים החומות שלו שנשבעת לפעמים הן גם ירוקות, אני כן מרגישה חמימות עדינה במרכז החזה. וכשהוא מנשק אותי אני כבר לא מרגישה כלום, אלא אני מרגישה ניצוץ קטן במרכז החזה, ואת זה? את זה אני עשיתי בשביל עצמי, ולא הוא בשבילי. אני הצלתי את עצמי. אני מצילה את עצמי. ואני גם יום אחד, לא כל כך רחוק, אעשה את עצמי למאושרת - כי אני אאפשר לעצמי להרגיש ככה, כי גם לי מותר.

"אז מה את אומרת?"
"אני אומרת שנקפוץ"
"בטוח?" "בטוח בטוח?"
"כן"

והשמיים מעולם לא נראו בהירים כל כך ועמוקים כל כך כמו באותו יום שישי בבוקר, אחרי השיחה של הלילה, שיוני לקח אותי להגשים חלום משותף שלנו מכיתה י"ב - צניחה חופשית. ואני צנחתי ולא הרגשתי שאני בכלל נופלת כי ידעתי שאני אתפוס את עצמי וידעתי שיוני יהיה שם גם, ולא כאב לי ולא כלום, אבל זו גם הייתה התחלה כי לפחות לא כאב.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ילדה שרוצה לכתוב עקוב אחר ילדה
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
T R
T R
היי גיבורה שלי,
עם כל יום שעובר אני רק מעריכה ומעריצה אותך יותר ויותר, מגיע לך באמת הכול. אני גאה בך על מה שאת ותזכרי שכל מה שעברת, עם כל הקושי, הפך אותך לאדם המדהים שאת היום.
אוהבת אותך עד האין סוף ובחזרה ומחכה לתת לך חיבוקי ענק בראשון❤️❤️
הגב
דווח
ילדה שרוצה לכתוב
ילדה שרוצה לכתוב
כשפירסמתי באמת תהיתי אם תקראי ואיך תגיבי, הרי את היחידה שמכירה אותי על אמת, ובהתחלה לא רציתי שתדעי ואני עדיין לא רוצה שמישהו ידע, אבל זה שקיבלת את זה ככה ושאת מחזקת אותי - מאוד מרגש אותי אז תודה! אוהבת אותך מאוד מאוד ❤️
הגב
דווח
Shir Levi
Shir Levi
ריגשת אותי!! שולחת לך חיבוק ❤️
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ילדה שרוצה לכתוב
הבחורה שלי
הבחורה שלי
מאת: ילדה שרוצה לכתוב
אל תאבדו את התקווה
אל תאבדו את התקווה
מאת: ילדה שרוצה לכתוב
הלילה שלעולם לא אשכח
הלילה שלעולם לא אשכח
מאת: ילדה שרוצה לכתוב
סיפור שלישי-  'עוד נשארת, למרות שעזבת'
סיפור שלישי- 'עוד נשארת, למרות שעזבת'
מאת: ילדה שרוצה לכתוב
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
איך זה קרה?
איך זה קרה?
מאת: עמית
ההתנגשות חלק 13
ההתנגשות חלק 13
מאת: Miss D
דווקא אתה.
דווקא אתה.
מאת: עמית
מלכת הרוע
מלכת הרוע
מאת: Vena Cat
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D